fbpx
הרהורי בורסה

וויסות הבנקים חוזר? לאומי קונה לאומי והעולם שותק       

מאייר : אורקה

 

וויסות הבנקים חוזר? לאומי קונה לאומי והעולם שותק       

בנק לאומי מתערב כל יום במסחר במניות בנק לאומי – הוא רוכש מניות ב-7.5 מיליון שקל; האם זה וויסות? איך זה משפיע על החלטות המשקיעים ועל מחיר המניה? ולמה הפקוח על הבנקים לא צריך לאשר לבנקים לרכוש מניות של עצמם?

בנק לאומי בשיא – התוצאות הכספיות בשיא, מחיר המניה בשיא, ובקרב הצמוד על ההובלה מול פועלים, לאומי מנצח. שווי השוק של הבנק שלנו (כן, אנחנו – הציבור - בעלי המניות בבנק), הוא כ-36 מיליארד שקל, מעל השווי של פועלים – כ-34 מיליארד שקל.

הקרדיט הוא בראש וראשונה למנהלת – רקפת רוסק עמינח חתומה על הביצועים האלו. אך מבלי לגרוע מההישגים, צריך גם להגיד שהפיקוח על הבנקים מאוד עוזר לבנקים להרוויח. בשם היציבות על המערכת הבנקאית הוא בעצם מונע תחרות אמיתית ומשמר ואף מטפח את הרווחים של הבנקים.  אבל זה לפעם אחרת. הפעם, אנחנו מפוקסים על לאומי.

לאומי כאמור בשיא, אבל בדרך לשיא חזרנו, לאחת מנקודות השפל של מערכת הבנקאות המקומית ושוק ההון בכלל. חזרנו לוויסות מניות הבנקים. לא מזמן אישרו בפיקוח על הבנקים מהלך שנראה טריוויאלי בחברות נסחרות – רכישה עצמית. הם הסכימו שבנק יקנה את המניות של עצמו.

עד היום, ובמשך 35 שנה, היה מדובר בטאבו מוחלט. הטראומה של משבר מניות הבנקים בשנת 1983, היתה קשה מנשוא. אף אחד לא רצה להחזיר את הסיבה למשבר. אף אחד לא חשב שבנק יכול לקנות את המניות של עצמו, זה הרי "שורש הרע" -  הרכישות האלו/ הוויסות, הם אלו שניפחו אז את מניות הבנקים, הם אלו שגרמו בסופו של דבר למשבר הפיננסי הכי גדול שהיה במשק המקומי.

והנה, בשקט יחסי, החלו השאלות לצוץ - למה לא בעצם? למה חברות מכל הסוגים רוכשות מניות של עצמן ולבנקים אסור? לכאורה אין סיבה, אבל בנק זה לא "חברה רגילה". בנק זה מתווך בכסף שיכול לעשות בכסף שנמצא אצלו עוד כסף (לקבל על זה ריבית), ויכול גם (אחרי האישור) לקנות מניות של עצמו. אבל לקנות מניות של עצמך בכסף של אחרים, של הציבור, זה בעייתי, זה פתח לצרות.

הבנקים (וגופים פיננסים בכלל) שולטים על כספי ציבור בכמות גדולה בערך פי 10 מההון שלהם. השליטה הזו מאפשרת להם תיאורטית לרכוש מחר בבוקר את כל המניות שלהם. אבל מה המשמעות של רכישה כזו? שהציבור בעצם נתן לבנק הלוואה לקנות את עצמו. זה לא מה שהציבור רצה, זה מסכן את הבנק וזה מסכן את הכסף שלנו.

אז הבנקים יגידו - אנחנו קונים במזומנים שלנו ולא בכספי הלקוחות, ופרקטית זה נכון. אבל, מזומנים זה מזומנים – הבנק קונה בכסף שלו, האם אפשר להגדיר איזה כסף שימש לרכישה? ויותר חשוב - האם אפשר להבטיח שהבנק ישתמש רק בכספו שלו?

אז הבנקים והפיקוח על הבנקים יגידו וזה גם נכון -  שיתאפשרו רכישות עצמיות שאינן בהיקפים גדולים, ועדיין – למרות הליברליות, הפתח הזה שמתאפשר לבנקים, מסוכן. זה מתחיל בקטן, וזה יכול לגדול. יש מקומות שלא צריך לספק פתח/ פרצה כזו.

35 שנה למשבר מניות הבנקים, לך תזכור

בשנות ה-80 המוקדמות, כולם כמעט קנו מניות של בנקים. אלו היו מניות בטוחות. הן סיפקו תשואה כמו שעון, ותשואה גבוהה. כולם היו מרוצים – הבנקים נהנו מתמחור נדיב, המשקיעים נהנו מרווחים גבוהים. הבועה הזו נמשכה כמה שנים טובות. אבל בסוף זה התפוצץ – אי אפשר להיות במצב בועתי עד אינסוף.

הבועה הזו התנפחה בזכות ויסות – רכישה עצמית שוטפת של מניות.  מנהלי הבנקים החליטו לקנות את המניות של עצמן באופן שוטף בבורסה, כדי...להעלות את המחיר. הציבור שקיבל עצות מ...יועצי ההשקעות בבנקים הזרים כספים למניות שרק עולות ועולות וכך נוצר מומנטום ענק סביב המניות האלו.

מאז נאסר כאמור לבנקים לרכוש את המניות של עצמם, כשלאחרונה על רקע רצון של בנק לאומי לקנות את המניות של עצמו, התקבל אישור לכך.

בנק לאומי יצא בתוכנית רכישה ל-2% מהון המניות שלו בהיקף של כ-700 מיליון שקל. הוא כבר קרוב לסיומה, ומהזווית של בעלי המניות בבנק זה נהדר. אבל שימו לב לטבלה המצורפת.

הבנק מזרים מדי יום ביקושים למניות שלו. הבנק בעצם מאותת למשקיעים וסוחרים – אני כאן, כל יום. הבנק משנה את כללי המשחק – הוא הופך לאחד הפעילים במניות שלו עצמו.

הפעולה הזו יוצרת ציפייה. נכון שהיא לא אינסופית. אבל מאות מיליונים של רכישות כאלו על פני חודשים רבים, זה בהחלט פקטור נוסף שמשפיע על המסחר ועל המחיר של המניה. זה  שינוי כללי המשחק בתקופה זו במסחר סביב מניית בנק לאומי ובכלל סביב מניות הבנקים.

המשקיעים והמשקיעים הפוטנציאלים רואים בזה (ובצדק) יתרון של לאומי מול בנקים אחרים. מעבר להתערבות במסחר ולסוג של "כרית ביטחון" חלקית (הבנק מזרים ביקושים מדי יום), יש כאן הבעת אמון – הבנק מאמין בעצמו וקונה את המניות, ויש כאן אצל חלק מהמשקיעים ציפייה להמשך – זה מצליח אז למה לא להמשיך עם המהלך.

אבל מה קרה בעצם – בזעיר אפין קרה מה שקרה לפני 35 שנה – וויסות. וויסות מאוד חלקי, וויסות נקודתי, אבל כשבנק קונה כל יום (כמעט) מניות של עצמו ב-7.5 מיליון שקל, אני מוטרד. האם הוא קונה את המניות בהוראה אחת גורפת בפתיחת המסחר בשער מסוים שבעצם אומר לשוק – זה שער המינימום להיום? האם הבנק מזרים כל חצי שעה הוראה ומקפיץ את המניה למעלה. האם הבנק מתערב רק שיש במהלך המסחר ירידה כלפי מטה? או האם הבנק רוכש בסוף יום המסחר בסכום קבוע במחיר גבוה?

אין לי תשובות לשאלות האלה, וגם לפיקוח על הבנקים ככל הנראה אין תשובות וחבל.

ובלי קשר לתשובות, השאלות האלו מבטאות את הבעייתיות שבהתערבות יומיומית במסחר. גם במניה שיש בה מחזור מסחר של 100 מיליון שקל,  המחיר בסופו של דבר נקבע על ידי מחזור נמוך, גם של מיליוני שקלים. כלומר, הטיעון בשליפה בעד המשך הרכישות האלו – זה לא סכום מאוד גדול מסך המחזור, לא תופס. ראשית – הוא ממש לא קטן (ראו את הטבלה המצורפת) ושנית – השאלה מתי ואיך קונים.

ועל רקע זה,  אנא תסגרו את הוויסות הזה. נכון, זו אפליה לרעה של הבנקים מול חברות אחרות, אבל גופים פיננסים לא צריכים לקנות את המניות של עצמן.  רוצים להחזיר את הכסף לבעלי המניות שלהם? שיחלקו דיבידנדים.

   האם וויסות מניות הבנקים יכול לחזור?

האם הבנקים המקומיים הם השקעה טובה? בעד ונגד

מלאו פרטים וקבלו הצעה  אטרקטיביות לניהול חשבון ניירות ערך.

 

קראתי את תקנון האתר ואני מקבל את תנאי השימוש


על המחבר

אבישי עובדיה

אבישי עובדיה

כותב ומפרשן על פיננסיים (20 שנה), מרצה על פיננסיים באקדמיה (12 שנה) מתעסק בפיננסיים/ שוק ההון (מעל 30 שנה); יוזם האתר - כדי לחבר בין האהבה לפיננסים ולמדיה, ולספק ערך מוסף לגולשים

השאר תגובה

תגובה 1

  • כתבה חובבנית ביותר..

    1.בנק לאומי קיבל אישור לבצע buy back ואף הצהיר על כך..

    2. כל עוד הבנק לא קונה בשער הסגירה הוא לא באמת משפיע על שער הנייר.. אלא לאותו רגע נתון ותו לא...

שינוי גודל גופנים
ניגודיות