חדשות    

מכון טאוב: שוק הדירות בבועה

מכון טאוב פירסם נייר עמדה בו הוא מזהיר כי שוק הדירות סובל מבועה, כאשר עיקר הבעיה נובעת מנסיגה עקבית של הממשלה מתמיכתה בדיור, שבאה לידי ביטוי בקיצוצים בדיור ציבורי ובמשכנתאות מסובסדות, מה שהחריף את מצוקת הדיור בשנים שקדמו למחאה החברתית של 2011, וגרם במידה רבה לבעיות הרבות שבהן נמצא שוק הדיור כיום.

מי שעומדת מאחורי נייר העמדה הזה היא ד"ר גילת בן שטרית, שטוענת כי שוק הדירות כיום נמצא בבועה. הנייר אמור להיות מוצג היום בוועדת הכלכלה בראשות ח"כ פרופ' אבישי ברוורמן, במסגרת יום הדיור בכנסת שיזמה שדולת הדיור החברתי בכנסת, והוא מתאר תהליך עקבי של קיצוצים במנגנוני סיוע ממשלתיים, בכל הקשור לדיור. מלאי הדיור הציבורי, שבמסגרתו הוקמו מאות אלפי יחידות דירות בשנות החמישים והשישים, קוצץ מאוד עם חקיקת חוק הדיור הציבורי מ-1998, שאפשר את מכירתן בהנחה לדייריהן, ורובן נמכרו, מבלי שהמדינה פעלה לחידוש המלאי. כך, נמכרו כ-37,500 דירות בדיור ציבורי, אך נוספו לו רק כאלף דירות, ולמרות הקשחת הקריטריונים לזכאות, ישנן אלפי משפחות זכאיות שאין עבורן דירות. ב-2010 הוגשו למשרד הבינוי והשיכון כ-8,000 בקשות לדיור, וביולי 2011 היו כ-2,340 משקי בית ברשימת הזכאים הממתינים לדיור ציבורי. לפי נתוני משרד הקליטה, משנת 2011 כ-175,000 משקי בית ביקשו דיור ציבורי, מהם כ-39,500 אלף נמצאו זכאים. בן שטרית קובעת כי "בהעדר מלאי בסיסי של דיור ציבורי, לא ניתן לספק פתרון מגורים הולם למשפחות חד-הוריות קשות יום, נכים וקשישים, שהן האוכלוסיות שלרוב נמצאות זכאיות לסיוע".

משכנתאות מסובסדות, שהיו נהוגות במדינה בעבר, הפכו בשנים האחרונות לזניחות. בעוד שב-1996 נלקחו כ-55 אלף משכנתאות כאלה, ב-2011 נלקחו רק ‏‏2,200 משכנתאות מסובסדות. ‏את הירידה החדה מסבירה בן שטרית בהקשחת הקריטריונים לקבלת משכנתה מסובסדת, ובאובדן האטרקטיביות שלהן: בתחילת ‏שנות האלפיים ריבית השוק היתה מעל 6%, והריבית על ההלוואות ‏המסובסדות היתה 4%. במרוצת השנים הריבית בשוק פחתה, ואילו ריבית ההלוואות המסובסדות נותרה בעינה, עד שמ-2009 ואילך הריבית של הבנקים נעשתה אטרקטיבית יותר. במצב זה רבים העדיפו ליטול הלוואה בשוק החופשי, ורק ‏זכאים המוגבלים באשראי בנקאי נאלצו להסתפק במשכנתה הממשלתית.

גם הסיוע הממשלתי במימון שכר דירה קוצץ תוך פחות מעשור בכ-‏‏27%, מכ-1.8 מיליארד שקל ב-2003 לכ-1.3 מיליארד שקל ב-2011 ו‏בעקבות זאת מספר משקי הבית המקבלים סיוע בשכר דירה פחת, מ-195 אלף ב-2001 ל-138 אלף ב-2011.

התמקדות המדינה בבניית דירות גדולות, בבניינים נמוכים, באזור מרכז הארץ, תרם לחיזוק המרכז על חשבון הפריפריה ולבניית דירות יקרות. אלה, בין היתר, תרמו לדברי בן שטרית לעלייה חדה במחירי הדירות. להערכתה, הפער בין השינויים במחירי הדירות לשינוי במחירי השכירות מאותת על התפתחות בועה בשוק הדירות.

הכשל במדיניות הדיור לא רק גרם לבעיות כלכליות, אלא, בעיקר לבעיות חברתיות. במחקר נמצא פער גדול בין שיעורי הבעלות על דירות בקרב עשירוני ההכנסה השונים – בעוד ש-86.5% מבני העשירון העליון גרים בדירה בבעלות, כשמדובר בעשירון התחתון, רק 35% גרים בדירות משלהם.

מי שכבר רוכש דירה, נתון לסיכון גדול יחסית. בן שטרית כותבת כי בספרות המחקרית מקובל להניח שמשק בית אמור להקצות להוצאות דיור לא ‏יותר מ-25%-30% מהכנסותיו, כך שיוכל גם לצרוך ‏סחורות ושירותים חיוניים אחרים, אולם בישראל, ‏שיעור ההחזר הממוצע של הלווים הוא כ-35% מהכנסתם. ‏24% מהלווים מוציאים לפחות 40% מהכנסתם החודשית על משכנתה, ו-12% מהלווים נאלצים להקצות לפחות 50% מהכנסתם להחזר המשכנתה. "מדובר על נטל הוצאות דיור כבד מאוד על משקי הבית, המציב את הלווים ב‏סיכון גבוה, ואלו עלולים למצוא עצמם ללא קורת גג", מזהירה בן שטרית.