הוט דיווחה על שיפור ברווח, אבל, זה לא באמת- איך זה שהוצאות הפחת משתנות? למה הרווח של הוט גדל? והאם זה מלמד על שיפור תפעולי אמיתי?

התוצאות הכספיות של הוט היו טובות ביחס לתקופה המקבילה אשתקד – הרווח ברבעון השני של השנה הסתכם ב-59 מיליון שקל לעומת 18 מיליון שקל בתקופה המקבילה בשנה שעברה, וההכנסות עלו ל-1.05 מיליארד שקל לעומת 1.10 מיליארד שקל.

השיפור בולט עוד יותר בראייה חצי שנתית – הרווח במחצית הראשונה הסתכם ב-94 מיליון שקל על הכנסות של 2.09 מיליארד שקל, לעומת הפסד של 8 מיליון שקל, על הכנסות של 2 מיליארד שקל. השיפור ברווח לא מגיע משורת ההכנסות – הגידול בהכנסות נמוך מהגידול ברווח, ומעבר לכך – לא כל הגידול בהכנסות מחלחל לשורה התחתונה, בדרך יש הוצאות רבות שמשאירות תרומה יחסית קטנה.

ואם השיפור בשורה התחתונה לא מיוחס לגידול בהכנסות, הוא מיוחס לקיטון בהוצאות. ואכן, לצד גידול בהוצאות התפעול השוטפות, מדווחת הוט על ירידה דרמטית בהוצאות הפחת – במחצית הראשונה הסתכמו הוצאות אלו ב-586 מיליון שקל, לעומת 666 מיליון שקל בתקופה המקבילה. ירידה של 80 מיליון שקל בהוצאות, זו בהחלט ירידה שמסבירה את עיקר השינוי בשורה התחתונה.  התמונה דומה גם בהיבט רבעוני – ברבעון השני ירדו הוצאות הפחת ב-36 מיליון שקל בשעה שהרווח עלה ב-41 מיליון שקל ל-59 מיליון – כלומר הירידה בפחת, מבטאת חלק גדול מהשיפור ברווח (ואגב, לא כל הירידה בפחת מחלחלת לרווח – שכן יש מיסים).

ואז עולה השאלה החשובה – למה הוצאות הפחת ירדו? ובהוט מסבירים בדוח הדירקטוריון – "הירידה בהוצאות הפחת בתקופה וברבעון ביחס לאשתקד נובעת בעיקר ממגזר הסלולר אשר כלל בתקופה המקבילה אשתקד הוצאות האצת פחת בגין פירוק אתרי תשתית תקשורת עקב מעבר להסכם שיתוף הרשתות עם פרטנר".

ובכן, מה שמסבירה הנהלת הוט שהחריג הוא לא הרבעון השני והמחצית הראשונה של השנה אלא התקופה המקבילה אשתקד. התוצאות עכשיו הם הנכונות, ואז (שנה שעברה) הן היו מוטות כלפי מטה. הן היו מוטות בגלל שהיה פחת מואץ על התשתיות של הוט (בעיקר הוט מובייל), ומבלי להיכנס לעומקו של שיתוף הרשתות עם פרטנר, הרי שברגע שנקבע כי יש שת"פ ומשלב מסוים אין  צורך בתשתית (או מדויק יותר – יש צורך חלקי) אזי אורך החיים של הרכוש/ התשתיות מתקצר, וכשזה קורה, הפחת עליהם בהתאמה גדל – זה עובד כך: נניח שלהוט יש השקעה בתשתית של טלפוניה סלולארית בסכום של 1 מיליארד שקל ונניח שהיא מעריכה שהתשתית הזו תשמש אותה ל-10 שנים, אז בדיוק כפי שמפחיתים רכוש קבוע מכל סוג, מפחיתים את התשתיות על פני 10 שנים – 100 מיליון שקל בשנה.

נניח שאחרי 5 שנים בודקים את  הציוד ומגלים שהוא יהיה תקף רק לעוד שנתיים (ולא עוד חמש שנים), אזי היתרה של הרכוש אחרי 5 שנים (עברה חצי תקופה ולכן הערך בספרים יהיה מחצית – 500 מיליון שקל) יופחת על פני שנתיים. המשמעות היא שהפחת יקפוץ ל-250 מיליון קל בשנה מפני שאורך החיים יתקצר. זה קורה גם הפוך. ברגע שאורך החיים עולה, וזה יכול להיקבע בהמשך לבדיקה הנדסית, אזי ערך הנכס בספרים מופחת על פני יותר שנים, הפחת בהתאמה יורד.

וכמו שאורך החיים של הנכס/ תשתית מתקצר בגלל בדיקה הנדסית הוא גם יכול להתקצר מסיבות רגולטרויות, עסקיות ועוד. כאן, במקרה של הוט, הוא השתנה בגלל ששיתוף הפעולה עם פרטנר הפך את הציוד/ תשתיות לפחות נחוצות, ואז היה צורך להפחית את התשתית בקצב מהיר יותר – זה גרם לגידול בהוצאות ורווח נמוך יותר. עכשיו כשאין את הפחת המואץ הזה, הרווחים של הוט עולים.

הוצאות הפחת – הוצאות שלא במזומן

הוצאות הפחת הן הוצאות שאינן במזומן. הפחת מיוחס לנכס שנרכש או הוקם לפני תקופה, יש לו עלות והוא אמור לשרת את החברה (בייצור הכנסה) על פני תקופה. אבל ההשקעה הכספית בנכס,  לרוב נעשית בתחילת הדרך – עם הקמת הנכס או רכישתו. ולכן, בשלב ההפחתה של הנכס, אין תשלום לבעל הנכס/ למקימי הנכס, זה כבר הרי שולם.

ומכאן, שפחת זו הוצאה חשבונאית (שמופיעה בדוח רווח והפסד) אבל אין לה משמעות תזרימית, היא לא מבטאת יציאה של כספים. ואם כך – אז למה להתייחס לשורה התחתונה בדוח רווח והפסד כבסיס לקבלת החלטת השקעה , כבסיס להערכת שווי, אולי בכלל התזרים הוא הדוח החשוב. אז רבים אמנם  "מאמינים" בדוח תזרים המזומנים יותר מאשר בדוח רווח והפסד. זה דוח שקשה יותר לתמרן בו, זה דוח שמציג ת'כלס את המזומנים נטו שנכנסו (או יצאו) מהקופה. בדוח הזה יש את שורת התזרים מפעילות שוטפת והיא אמורה לייצג כמה מזומנם מייצר העסק מליבת הפעילות שלו.

אבל, זה לא כל כך פשוט – דוח תזרים מזומנים מפעילות שוטפת לא מתייחס לפחת (הוצאה שלא במזומן), אבל הפחת הזה מקורו בהשקעה בתחילת הדרך שנעשתה במזומן. דוח תזרים מפעילות שוטפת מתעלם באופן מוחלט מהעניין הזה – אין הוצאות פחת ואין השקעות ברכוש וציוד, למרות שכן יש בסיכום כולל השקעה של מזומנים.

זו הסיבה שנוצר מושג נוסף (וטוב יותר) – תזרים מזומנים חופשי. תזרים שמבטא את המזומנים שהחברה באמת יכולה להשתמש בהם. התזרים הזה מורכב מתזרים המזומנים מפעילות שוטפת, אבל מנכה את ההשקעות ברכוש קבע וציוד – כך בעצם מקבלים תזרים שנוצר מפעילות בהינתן הצורך של החברה בהשקעות.

יחס פיננסי נוסף ומקובל הוא EBITDA – הרווח לפני פחת הפחתות, הוצאות מימון, ומיסים. היחס הזה רחוק מלהיות מושלם, הוא פגום לעומת תזרים המזומנים החופשי, אבל הוא פופולארי והוא דרך נוחה להשוות את הרווחים מפעילות של חברות (בלי להיכנס למבנה ההון שלה, מבנה המימון והמיסים). כלומר, אם רוצים להשוות חברות תפעוליות באותו התחום ברמה התפעולית, אז בזכות העובדה שבנתון הזה לא מתבטאים המיסים והמימון (שקשורים למבנה הון, ושיעור המס הספציפי של כל חברה)   הוא "עושה את העבודה".

היחס הזה לא רגיש לפחת, ולכן אם נשווה אותו בחברת הוט לתקופה המקבילה נראה שברבעון השני (למרות הגידול ברווח) הוא ללא שינוי – 430 מיליון שקל; ובחצי השנה הראשונה הוא הסתכם ב-847 מיליון שקל לעומת 840 מיליון שקל – והיציבות הזו (יציבות פלוס) הרי יותר נכונה מאשר השיפור הדרמטי ברווח.