חברת המלט מדווחת כי נדחתה השגה שהגישה בגין שומת מס הכנסה שנתקבלה בידיה מאת רשות המיסים ביחס לשנים 2013- 2010. לחברה הוצאה שומה בצו ביחס לשנים האמורות בסכום כולל ריבית והפרשי הצמדה של כ- 19.8 מיליון ש"ח (כ-5.1 מיליון דולר). תוספת המס בשומה בצו נובעת בעיקרה מטענת שלטונות המס כי החברה עשתה שימוש ברווחים פטורים שלה ושל חברת בת מאוחדת בישראל לצורך השקעות והלוואות לחברות בנות בחו"ל ורכישה עצמית של מניות רגילות של החברה.

החברה חולקת על עמדת רשות המיסים וסבורה כי יש לה טענות טובות לעמדתה וזאת בין השאר בהתבסס על עמדת יועציה המקצועיים ובכוונתה להגיש ערעור על השומה בצו במועדים הקבועים לכך בדין. עם זאת, החברה מבהירה כי אין ודאות בדבר תוצאות ההליכים הנ"ל.

אבל העניין פה הוא עקרוני – חברה מפרסמת דוחות כספיים שוטפים במשך שנים, ואז ביום בהיר מתברר שאולי הדוחות שלה לא היו נכונים. זה יכול להיות מסיבות שונות, אחת הסיבות יכולה להיות מחלוקת מול מס הכנסה, כמו במקרה של המלט, ואז פשוט צריך לשלם (או לערער). ואז הסכום הזה משולם בשנה מאורחת, הוא נרשם כחלק מהוצאות המיסים באותה שנה בה שולם, בלי קשר בכלל לשנים שבהם הוא היה באמת אמור להיות משולם. כלומר, הדוחות הלא נכונים שדווחו (כי היו עם מס נמוך מדי) ממשיכים להיות הדוחות הרלבנטיים לשנים ההם (בעבר) ואילו השנה הנוכחית סופגת את כל ההוצאה.

הבעיה היא שכך מאבדים אמון בדוחות. ברגע שמבינים שהדוחות שהיו לא נכונים, אז מה המשמעות של הדיווח הכספי? אז נכון, זה לא קורה כל שנה, אבל לפעמים שזה קורה זה מעיד על ניעוק בין הדיווח בפועל לדיווח שהיה צריך להיות.