המספרים שמחוץ לדוחות – כמה ערבויות נתנה אורתם למזמיני העבודות? האם הן עלולות להפוך להתחייבויות? ואיך הן ישפיעו על מחזיקי אגרות החוב?

המאמר התפרסם בגלובס

רגע לפני הקריסה של אורתם סהר, התנהל מו"מ עם  ליאו נואי שיחד עם שני משקיעים נוספים, אמור היה להזרים 50 מיליון שקל תמורת 77% מהחברה (כשבהמשך יוכלו המשקיעים להגדיל את חלקם תמורת הזרמה נוספת של 35 מיליון שקל). אבל כבר בעת הדיווח ניתן היה להבין ש=50 מיליון שקל, כנראה לא יספיקו –  אורתם שרפה מזומנים בסך 180 מיליון שקל בשנה, ו=50 מיליון שקל היו נבלעים בתוך מכלול החובות והבורות התזרימיים.

וכך זמן קצר אחרי הדיווח על המו"מ, דווח כי המו"מ לא התגבש לעסקה, ומיד אחר כך קרסה אורתם סהר הנשלטת ומנוהלת על ידי אמיר נחום, וביקשה את הגנת בית המשפט. באורתם פרטו את הסיבות והאירועים שהובילו לבקשה לבית המשפט, כשבנוסף לביטול עסקת ההשקעה, מפרטים באורתם כי – "במהלך הימים האחרונים, נדחו קבלתם של מספר תקבולים שהיו צפויים להתקבל, והתקבלו הודעות על דחיית העברת תקבולים קרובים עתידיים. בנוסף, התקבלו הודעות מלקוחות ויזמים על הקטנת תשלומים מסיבות שונות. תוצאת הדברים הינה שהחברות (חברות הקבוצה) הבינו כי הן עומדות, בסבירות גבוהה, בפני הגעה ל'קו אדום' של מקורות תזרימיים שוטפים, באופן שמייצר סיכון לכך ששקים שהן משכו לא יכובדו על ידי המערכת הבנקאית".

עוד הסבירו באורתם – "הלחץ מצד ספקים ונותני שירותים לקצר ימי אשראי ולעבוד בתנאי מזומן המשיך ולא פחת בימים האחרונים".

ואם נסכם – אז לא רק שההשקעה הכל כך קריטית לא הגיעה, אלא שכספים שהיו אמורים להתקבל לא התקבלו, וספקים המשיכו להפחית את המימון לחברה, וכשספקים לא מוכנים לתת אשראי (ו"למכור" רק במזומן) זה חוסר אמון מוחלט שמשליך על כל ההתקשרויות של החברה. הספקים הרי  מממנים את פעילות החברות (הלקוחות) בהתאם לימי אשראי בענף, והם במקרים רבים, הראשונים לזהות תקלות/ בעיות/ קשיים פיננסים. הספקים של אורתם הפחיתו במחצית הראשונה של השנה, את האשראי שלהם לחברה ב=28 מיליון שקל ל=242 מיליון שקל, ומהבקשה לבית המשפט, עולה שהמצב החריף בחודשים האחרונים.

כל הסיבות האלו נכונות וקריטיות ככל שיהיו, מתרכזים לכמה סעיפים בדוחות של החברה – תזרים המזומנים מפעילות שוטפת (תזרים שלילי שמבטא קשיי גבייה, וקיצור אשראי של ספקים); יתרת ספקים שיורדת (קיצור אשראי); חובות פיננסים של מעל 300 מיליון שקל, והון עצמי שיורד בהדרגה (למתחת ל=70 מיליון שקל).

אבל, יש הפתעה נוספת. מעבר לכך המספרים והרמזים בדוחות, מעבר לעובדה הפשוטה שתחום הביצוע מייצר רווחיות תפעולית  נמוכה מאוד (של אחוזים בודדים), נתון רגיש שכל זעזוע יכול לערער אותו (וזה כבר קרה בשורה של חברות – לרבות דורי בנייה בשנה האחרונה), יש מספרים שלא מופיעים בדוחות ויש להם השלכה גדולה על מצבה של החברה, במיוחד כאשר מדובר על חברה במצב פיננסי בעייתי. הכוונה לערבויות  שמספקת החברה.

ערבויות באופן כללי ולא רק בחברות ביצוע, מקבלות ביטוי קטן, אם בכלל, בדוחות הכספיים. חברה יכולה לתת ערבות בהיקף של מיליונים רבים, אבל בדוחות זה יקבל (במקרה הטוב) משפט באחד הביאורים. הערבות הזו לא נתפסת באופן מוחלט כהתחייבות פיננסית, אם כי, התקינה החשבונאית דורשת למדוד את ההשלכה של הערבות על ההתחייבויות ולהציג אותם. בפועל, לא מדובר על הצגה משמעותית, גם כאשר הערבויות כאמור גדולות. אורתם סהר, על פי הדוחות השנתיים של 2015 (שבהם מפורט הגילוי על הביאורים) סיפקה ערבויות בסך של  כ=457 מיליון שקל

ומה זה בעצם הערבויות האלו? –  "במסגרת פעילותה של הקבוצה כקבלן מבצע נדרשת הקבוצה לעיתים להמציא לצדדים שלישיים (לרבות קבלנים ראשיים ויזמים) ערבויות מסוגים שונים", מסבירה הנהלת החברה בסקירת המנהלים, "כגון ערבויות לקיום תנאי החוזה, ערבויות ביצוע, ערבות לטיב עבודות, ערבות כנגד קבלת מקדמה ממזמין וערבות לשם שחרור כספי התמורה המעוכבים אצל מזמין העבודה. כמו כן נדרשת הקבוצה במכרזים מסויימים להמציא ערבויות לצדדים שלישיים לשם הבטחת השתתפותה בין במישרין ובין באמצעות עסקאות משותפות במכרזים אלו".

בפועל, נכון לסוף 2015 הסתכמו הערבויות ביצוע (ביצוע עבודות קבלן ותשתית) בסך של 340 מיליון שקל (וערבויות חוק מכר בסך 117 מיליון שקל – ערבויות בגין מכירת דירות כיזמית). מדובר על סכומים שעלולים להיות במצבים מסוימים, סוג של התחייבויות, שאינן רשומות בדוחות הכספיים; זה עובד כך –  מזמין העבודה מאורתם מעוניין שהעבודה תהיה איכותית, מעוניין שהעבודה תהיה בזמן, ולכן אורתם מספקת לו ערבות בנקאית , לרוב כשיעור מסויים מסך הפרויקט. נניח לצורך המחשה שמדובר בפרויקט של 1 מיליארד שקל, ואורתם מספקת ערבות של 5% – כלומר 50 מיליון שקל. הערבות הזו ניתנת על ידי הבנק שמשעבד באופן ספציפי או צף את נכסי החברה (ועל חלק מהסכום הוא מבקש כספים בפיקדון). אם בהמשך, יהיו תקלות/ בעיות ויצטרכו לממש את הערבות, הרי שהבנק (שמגבה את עצמו) ימשוך את הכספים האלו מהחברה (דרך שעבודים ו/ או הפיקדון). ומכאן, שיש חשיפה שלא מתבטאת בדוחות הכספיים שמיוחסת לערבויות האלו, ובהיקף גדול – בבקשה לבית המשפט מציינת אורתם את סכום הערבות המעודכן, ואת הסיכון שבערבויות – "פירוק החברות יביא בוודאות גבוהה מאוד, עד כדי ודאות מוחלטת, לחילטן של ערבויות ביצוע, טיב, פיננסיות וערבויות חוק מכר בהיקף כולל של 433 מיליון שקל, שכנגדם פיקדון כספי למערכת הבנקאית בסך כולל של 40 מיליון שקל. משמעות הדבר הינה תוספת נשיה מובטחת בשעבוד שוטף (או קבוע על מקרקעי החברה במקרה של חילוט ערבויות חוק מכר) על כלל נכסי החברה".

במילים פשוטות, מחזיקי החוב והנושים האחרים, לא יכולים להסתמך רק על המאזן בבואם לבדוק כמה (אם בכלל) הם יקבלו בעת פירוק החברה, שכן יש חובות נוספים – הערבויות בביצוע  הם מוקש גדול, שכן הם סוג של התחייבות בפוטנציה. עם זאת, במקרים של הסדר, הערבויות האלו מעין מתגלגלות הלאה (לבעל השליטה החדש, לקולטי העבודות), ולרוב עם הקלות מסוימות, אחרי הכל – לא מדובר על התחייבות מלאה, שכן החברה ביצעה חלק מהעבודה, עמדה בחלק מהיעדים, ולרוב לא באמת מממשים את כל הערבויות.