גם אתם התייאשתם ממצב התחבורה הציבורית בארץ?! אתם לא לבד.

ממחקר שערך מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית עולה כי 62% מהישראלים ויתרו על האפשרות להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית ןמגיעים לעבודה במכונית (כולל נסיעות משותפות) ורק 17% אחוזים בתחבורה ציבורית. 10 אחוזים מגיעים באופניים או ברגל ו-8 אחוזים מגיעים בהסעה מאורגנת מטעם המעסיק.

פעם, לפני שנים רבות, כשדיברו על תחבורה ציבורית דיברו על "אגד" ו-"דן". כשמישהו אמר שהוא עובד באגד ידעו שמדובר באדם עם עבודה טובה ויציבה. אבל, גם היו הרבה תלונות. אגד ודן נתפסו כמונופולים שמנים ולא יעילים. ואז נזרקה לעולפם מילת הקסם – "הפרטה". הוחלט על רפורמה בתחבורה הציבורית ועל המפה עלו חברות חדשות כמו קווים ואפיקים ומפת התחבורה הציבורית בארץ השתנתה כי תחרות זה טוב נכון?! אז התמונה לא פשוטה כל כך ומי שנאלץ להזדקק לשירותי התחבורה הציבורית כדי להגיע לעבודה כל יום יודע שעדיין מדובר במערכת חולה ולא יעילה. מספיק לבלות מספר ימים באחת מבירות מזרח אירופה, מדינות שלהן כלכלה חלשה יותר מהכלכלה בארץ (הרי אנחנו "סטארט-אפ" ניישן) שלא מדובר (רק) בכסף. מדובר ברצון ויכולת ניהול.

מחקרים רבים נכתבו על תרומתה של תחבורה ציבורית יעילה לצמיחה של כלכלה. הבעיה – צריך לדעת איך לעשות את זה. כשממנים מקורבים לתפקידים בכירים ולאו דווקא אנשי מקצוע – אז ככה זה נראה.

לאחרונה בכיר במשרד התחבורה בחשד לקבלת שוחד מבכירים בחברת אוטובוסים. ככה נראית התחבורה הציבורית בארץ.

בשלושים השנים האחרונות זינק מספר העובדים המועסקים מחוץ ליישוב מגוריהם מ-42 ל-54 אחוזים בקרב גילי העבודה. התרחבות היוממות מאופיינת בשימוש מוגבר במכוניות פרטיות, שהן אמצעי התחבורה המרכזי בקרב העובדים. התרחבות זו היא הגורם המרכזי לעומס על התשתיות, שגדל מהר יותר מקצב הרחבת הכבישים – וכך נוצרים הפקקים שכולנו מכירים.

לצד העלייה הגדולה במספר הנוסעים ברכב ניכר בקרב היוממים (תופעת היוממות (Commuting) – עובדים הנוסעים מדי יום מיישוב מגוריהם ליישוב אחר לצורכי עבודה) שינוי במספר הנוסעים בתחבורה ציבורית, ובייחוד עלייה במספר הנוסעים ברכבת, עקב שינויים בהשקעות בתחום.

מהמחקר שערך מרכז טאוב עולה כי רוב הנסיעות לעבודה הן למרחקים קצרים. כל עובד שלישי מתוך ארבעה בטווח הגילים 25–64 נוסע עד 20 ק"מ, לרוב במכונית פרטית. במונחי זמן שהייה בדרכים, כ-60 אחוזים מהעובדים מגיעים לעבודה תוך כחצי שעה, 30 אחוזים בטווח זמן בין חצי שעה לשעה, וכ-10 אחוזים נוסעים מעל שעה לכל כיוון. אשר לבחירת אמצעי התחבורה – 62 אחוזים מגיעים לעבודה במכונית (כולל נסיעות משותפות) ורק 17 אחוזים בתחבורה ציבורית. 10 אחוזים מגיעים באופניים או ברגל ו-8 אחוזים מגיעים בהסעה מאורגנת מטעם המעסיק.

בקרב עובדים המתגוררים בירושלים 33 אחוזים נוסעים בין חצי שעה לשעה בכל כיוון, כנראה בשל גודלה של העיר ושימוש רב בתחבורה ציבורית – דבר הנובע גם ממאפיינים חברתיים-כלכליים של האוכלוסייה. גם בפתח תקווה רבים מהעובדים נמצאים בדרכים בין חצי שעה לשעה, אולם שיעור גבוה בהרבה בקרבם משתמשים ברכב פרטי ונוסעים עד 20 ק"מ, כלומר משך הנסיעה נגזר מעומסי תנועה. לעומתן בולטת תל אביב בשיעור גבוה (68 אחוזים) של עובדים המגיעים לעבודה בזמן קצר ובריבוי הולכי רגל ורוכבי אופניים, בין היתר בעקבות עידוד השימוש באופניים מצד העירייה.

עוד מראה המחקר כי עובדים המתגוררים קרוב יותר למרכזי תעסוקה משלמים יותר בממוצע על דיור, ואלו הנוסעים רחוק יותר נהנים ממחירי דיור זולים יותר.

במרכז טאוב מעריכים כי לא מן הנמנע שעובדים רבים מעדיפים יוממות על פני האפשרות של העתקת מקום מגורים. ככלל, שיעור ההגירה הפנימית בין היישובים ובתוכם עומד על כ-7 אחוזים מכלל האוכלוסייה בשנים האחרונות, ונראה כי בין העוברים יש העדפה להישאר קרובים למקום המגורים הקודם: כ-60 אחוזים משינויי הכתובת נרשמו בתוך היישובים עצמם. באזור גדרה-חדרה המרחקים הקצרים יחסית בין היישובים, וכן הקִרבה לאזור תל אביב ולערים מרכזיות כמו רחובות והרצליה, עשויים לעודד בחירה בנסיעות ארוכות יותר על פני מעבר מקום מגורים.

תשתיות והסדרה אין אבל עוד חברת קורקינטים שיתופיים נכנסת לישראל