מס דירה שלישית נפסל!
שופטי בג"ץ בהרכב מורחב קבעו כי החוק – מס על דירה שלישית יבוטל. "אין מנוס מלקבוע כי בהליך חקיקתו של מס ריבוי דירות נפל פגם היורד לשורש ההליך", כתב נעם סולברג, שופט בית המשפט העליון, "עם כל חומרתו של הפגם שנפל בהליך החקיקה, הרי שהוא ממוקד בשלב הדיון בוועדה לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית. משאלה הם פני הדברים, ראוי גם כי הסעד יהיה ממוקד, לצורך הטעון תיקון, ולא מעבר לכך. אין צורך ולא הצדקה לבטל את הליך החקיקה כולו ולהתחיל מבראשית, מהלך שנִזקו עולה על תועלתו.
"אין צורך לבצע את שלבי הליך החקיקה עד לדיון בוועדה לקראת קריאה שנייה וקריאה שלישית, והמחוקק רשאי 'לחזור' להליך החקיקה משלב הדיון בוועדת הכספים, השלב שבו נפל הפגם, ואידך – זיל גמור, בדיון כהלכתו".
נשיאת העליון, השופטת מרים נאור, כתבה – "אכן בעבר העיר בית המשפט על תקינות הליך החקיקה, אך נמנע מהתערבות בחוק שהתקבל באותו הליך, משום הריסון והאיפוק המתחייבים מהיחסים שבין הרשויות. אולם", הדגישה הנשיאה, "אין משמעות הדבר ש'הכול מותר' בהליכי החקיקה. במקום שבו מתערערת ההפרדה בין רשויות השלטון, תפקידו של בית המשפט הוא לשמור על כך שכל רשות תפעל במסגרתה שלה".
השופט ניל הנדל כתב – "חשיבות זכות ההשתתפות, וקיומה של חובה ציבורית להשתתפות חברי הכנסת בהליכי החקיקה, מובילים למסקנה כי בענייננו נמנעה זכות ההשתתפות בהליך החקיקה מחברי הכנסת באופן אפקטיבי, עד שניתן לומר כי נפל בהליך פגם היורד לשורשו והמוביל לביטול החוק".
השופט מני מזוז סבר שיש לדחות את העתירות נגד החוק, ולקיים את המס על דירה שלישית, הוא היה כאמור במיעוט. מזוז כתב – "עמדת שופטי הרוב מהווה סטייה מהותית – לא מוצדקת – מההלכה הפסוקה העקבית הנוהגת בבית המשפט העליון, מזה יותר משלושה עשורים, בנוגע להתערבותו של בית המשפט בהליכי החקיקה של הכנסת. הגישה שנהגה עד כה באשר להתערבות בהליכי עבודתה של הכנסת צמצמה עצמה לשמירת 'כללי המשחק' הדמוקרטיים. בהתאם לכך נקבע כי בית המשפט יתערב בהחלטות פנימיות של הכנסת רק מקום שמדובר בפגיעה קשה 'בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי' (הלכת שריד). עמדה זו נומקה בין היתר בשיקולים של הפרדת רשויות, וכיבוד בין רשויות.
"מדובר בשינוי מרחיק לכת במערכת היחסים העדינה והרגישה שבין בית המשפט לבין הכנסת. מדובר בתפיסה בעייתית ביותר, המעוררת שורה של בעיות קשות, עיוניות ומעשיות, הן בהיבט הנורמטיבי של עקרונות הביקורת החוקתית, הן בהיבט של עיקרון הפרדת הרשויות וכיבוד בין רשויות, והן מבחינת השלכותיה המעשיות. גישה זו נדחתה במפורש שוב ושוב בפסיקתו של בית המשפט העליון, ואין לה גם אח ורע במדינות אחרות".