מעודכן ל-06/2023

החיסכון לגיל פרישה (חיסכון פנסיוני) מתבצע בפועל דרך קרנות פנסיה, קופות גמל וביטוחי מנהלים. ביטוח מנהלים, בדומה לקרנות הפנסיה, מאפשר לחוסך לבצע הפקדות חודשיות קבועות (כחלק מהשכר). במסגרת ההפקדות הקבועות, העובד והמעביד מפרישים כספים (אם זה עצמאי הוא מפריש בהיקף גדול יותר מההכנסה, בהתאם למדרגות הכנסה שנקבעו). הכספים נצברים בחיסכון, שמיועד לתשלום קצבה חודשית בהגיע החוסך לפנסיה. התשלום הזה מיועד להפוך לתחליף למשכורת של הפורש, שזה אומר להכנסה הקבועה שלו בתקופה שהוא כבר לא עובד ולא מייצר הכנסה. כאמור, הקצבה החודשית הקבועה יכולה להיות משולמת לחוסך החל מגיל פרישה (גבר 67, אישה – גיל הפרישה עולה בהתאם לשנת הלידה, כאשר נשים שנולדו בשנת 1970 ואילך, גיל הפרישה שלהן יעלה ל-65). עם זאת, חשוב להדגיש שכל חוסך יכול לדחות באופן יזום את התחלת קבלת הקצבה. הדבר חשוב במיוחד לנשים, שיכולות להמשיך לצבור לטובת הפנסיה כמה שנים נוספות. גם גברים יכולים לדחות את גיל הפרישה, ולהמשיך לעבוד ולצבור לטובת הפנסיה שלהם.

לאחרונה נמצאות לדיון על שולחנה של ועדת הכספים של הכנסת תקנות שעל פיהן אי אפשר יהיה למכור ביטוחי מנהלים לעובדים חדשים ששכרם פחות מ-24 אלף שקל (פי 2 מהשכר הממוצע במשק). בהנחה שאין הרבה עובדים חדשים שמתחילים מרמת שכר גבוהה כזאת, פירוש הדבר למעשה הוא כמעט ביטול של המוצר. בכל מקרה, התקנות, אם אומנם יאושרו, לא צפויות לחול על מי שמחזיק בביטוח מנהלים.

אז מה עוד צריך לדעת על מוצר החיסכון לטווח ארוך הזה, מה ההבדלים בין שכירם לעצמאים במקרה שלו, ואיך מקבלים את הכסף בפרישה? הנה התשובות.

ביטוח מנהלים – ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה

מעבר לחיסכון, שיהפוך בבוא הזמן לשכר חודשי / קצבה חודשית, החוסך בביטוח מנהלים לרוב גם מבוטח בביטוח אובדן כושר עבודה ובביטוח חיים. החוסך יכול לקבוע את היקף השכר שהוא יהיה מעוניין לקבל במקרה שיאבד את כושר עבודתו, החוסך יכול לקבוע גם את הפרמיה לביטוח חיים. התנאים בפוליסת הביטוח חיים ואובדן כושר עבודה קבועים לאורך כל הדרך (גם אם יש שינוי במחירי הפוליסות באופן שוטף הם לא יחולו על מי שכבר יש לו פוליסה).

חוסכים שהתחילו לחסוך לפני 2012 הם גם מבוטחים (מעבר לכיסוי בגין מוות ובגין אובדן כושר עבודה) מפני שינויים בתוחלת החיים (מקדם המרה). במקרה כזה  אם תוחלת החיים של כלל האוכלוסייה גדלה, לא תהיה לכך השפעה על גובה הפנסיה שלהם (הפנסיה העתידית שלהם לא תרד). על מקדם ההמרה נרחיב בסעיף הבא.

מקדם המרה בביטוח מנהלים והמשמעות שלו

אחת מאמות המידה המשמעותיות ביותר, אבל הפחות מובנות בביטוח המנהלים, היא מקדם ההמרה של החוסך. "מקדם המרה" הוא מונח שהמשמעות שלו למעשה היא מספר שנות החיים הצפוי של החוסך, לאחר מועד הפרישה לגמלאות. ככל שמקדם ההמרה גבוה יותר, כלומר ככל שמספר שנות החיים שהחוסך צפוי לחיות אחרי הפרישה לגמלאות הוא גבוה יותר, כך קצבת הפנסיה החודשית שלו צפויה לקטון בהתאם. לדוגמה – חוסך שבקרן שלו יש 1.2 מיליון שקל. אם מקדם ההמרה שלו היה 10 שנים, הוא היה ככל הנראה מקבל קצבת פנסיה של 10,000 שקל בכל חודש. מקדם המרה של 20 שנה, כלומר שהחוסך צפוי לחיות עד גיל 87, יקטין את הקצבה הצפויה עד כדי מחצית. אם עד מועד הפרישה שלו, מקדם ההמרה יגיע ל-30 שנה (360 חודשים), כלומר הוא צפוי לכאורה לחיות עד גיל 97, הקצבה שלו תקטן לכדי 4,000 שקל בכל חודש בלבד.

בביטוחי מנהלים ששווקו עד אמצע 2012, היה לכל החוסכים בביטוחי המנהלים מקדם המרה מובטח. המשמעות הייתה שמספר חודשי החיים הצפויים להם לכאורה נקבע מראש, ללא קשר לעלייה הצפויה באורך החיים לאורך השנים. כך חולק הכסף שנצבר על פני מספר חודשי החיים הצפויים, כאשר אם החוסך חי מעבר לכך – זאת כבר הבעיה של החברות המבטחות. המשמעות – חברות ששיווקו ביטוחי מנהלים היו עלולות למצוא את עצמן בגירעונות כספיים משמעותיים. המפקח על הביטוח הודיע ביולי 2012 על ביטול מקדם ההמרה המובטח. בנוסף, הוא דרש מחברות הביטוח להפריש סכומים לטובת ביטוחי מנהלים קיימים, שמקדם ההמרה שלהם מובטח.

ביטוח מנהלים לשכיר ולעצמאי

שכיר שמפקיד לביטוח מנהלים יכול להפקיד עד 7% משכרו בכל חודש; המעסיק יכול להוסיף עוד 7.5% משכר העובד כתגמולים וכן 8.33% מהשכר כפיצויים (8.33% לחודש מהווים למעשה משכורת של חודש בשנה, שהם הפיצויים שהמעסיק חייב לעובד). כמו כן, המעסיק יכול להפריש סכומים נוספים (עד 3.5%) לטובת ביטוח מפני אובדן כושר עבודה. בפועל, רוב השכירים מפרישים 5% וכך גם המסיק (סכום ההפקדה מוגבל בתקרה). התשלומים לחיסכון פנסיוני מזכים את החוסך בהטבות מס – המדינה מעוניינת שהציבור יחסוך לפנסיה והתמריץ לעשות זאת הוא דרך הטבות המס.

חוסך עצמאי, שיש לו הכנסה מעסק (או משלח יד), יכול להפקיד עד 16% מהכנסתו החודשית, כאשר תקרת ההפקדה לצורכי מס היא מוגבלת. עד הכנסה בגובה מחצית השכר הממוצע, יפקיד העצמאי 4.45% מהשכר. על החלק השני, עד גובה ההכנסה הממוצעת, יפקיד בעצמי 12.55% (מדובר בהכנסה של העצמאי, אחרי ניכויים כחוק). עצמאי יכול להגדיל את ההפקדה גם מעבר לכך, אבל הפקדות נוספות לא יזכו את העצמאי בהטבת מס.

קבלת הכסף בגיל פרישה

עד 2008, ביטוחי המנהלים היו אפשריים בשני מסלולים – חיסכון שבסוף מאפשר קבלת מענק הוני וחיסכון שבסוף נהפך לקצבאות חודשיות. כמו כן, היה ניתן לשלב בין המסלולים. בביטוחי המנהלים המעניקים סכום חד פעמי / מענק הוני, בגיל הפרישה יש התייחסות שונה להפקדות ורווחים לפני 2008 לעומת הפקדות ורווחים אחרי 2008. הפקדות לפני 2008 מתקבלות כסכום חד פעמי בגיל פרישה; מי שזכאי לקצבה של כ-4,000 שקל (סכום משתנה בהתאם למדד) יכול למשוך את הסכום שצבר מעבר לסכום זה כסכום חד פעמי.

בגיל פרישה, בוחר החוסך מסלול קצבה (בהתאם לפוליסה), בין היתר, יכול החוסך לקבל הבטחה לתשלום פנסיה מינימלי למוטבים  במקרה של פטירה. מצד אחד, הפנסיה (תשלום הקצבה) יהיה נמוך יותר, מצד שני הוא עשוי להיות ארוך יותר.   

תשלום הקצבה/ הפנסיה תלוי בהיקף החיסכון (הפקדות ורווחים שוטפים) עד גיל הפרישה וחלוקתו במקדם ההמרה הקיים בפוליסה, החיסכון תלוי כמובן במשך הזמן שהחוסך מפקיד, גודל ההפקדות, רציפות החיסכון, התשואות שמשיג מנהל הביטוח ודמי הניהול שגובה המנהל. מנהל התוכנית הוא גוף מוסדי (גוף שמנהל כספים של אחרים) והוא חלק מקבוצה גדולה שמנהלת אפיקי השקעה שונים (קרנות נאמנות, תעודות סל, תיק השקעות, קרנות פנסיה). מדובר בעיקר בחברות הביטוח הגדולות לצד בתי ההשקעות שצמחו לממדים גדולים, בהמשך ליישום המלצות וועדת בכר בשוק ההון (2005).

הגוף המנהל גובה עבור שירותיו דמי ניהול. דמי הניהול מוגבלים בשיעור של 2% מהסכום המצטבר; אך המנהל רשאי גם לקחת דמי ניהול מההפקדות השוטפות כך שבממוצע (לטווח של שנים) דמי הניהול מההפקדות לא יעלה על 11% ודמי הניהול מהחיסכון המצטבר לא יעלו על 1%. זהו שיעור דמי הניהול המקסימלי, אבל החוסך יכול להתמקח ולהוריד את שיעור דמי הניהול, האמת שאפילו חייב – כל שבריר אחוז בהפחתת דמי הניהול, מתבטא בעת פרישה בעשרות אלפי שקלים. לא לוותר, להתמקח!

קריטריונים לבחירה בין ביטוחי מנהלים

הקריטריון החשוב ביותר הוא איכות ניהול ההשקעות של הגוף המנהל. החיסכון בסוף הדרך (בגיל פרישה) תלוי מאוד בתשואות של הגוף המנהל. אי אפשר לדעת בעת בחירת ביטוח מנהלים מה יהיה בעתיד, אבל מאוד יכול להיות שגוף מנהל שהשיג לאורך זמן תשואות טובות, ימשיך לעשות זאת גם בעתיד – אם כי, כמובן, זו לא הבטחה. צריך לזכור שניתן לנייד את ביטוח המנהלים (לצד אפיקי החיסכון הפנסיוני הנוספים). לכן חשוב לבדוק אחת לתקופה את התשואה של המנהל בביטוח מנהלים שלכם, ובמידת הצורך לעבור לביטוח מנהלים אחר. חשוב גם להבהיר למשווק הפנסיוני / יועץ פנסיוני את רמת הסיכון שאתם מעוניינים בה, וצריך שתהיה התאמה בין ההשקעה שלכם (ביטוח המנהלים שלכם) לבין רמת הסיכון שאתם מאפשרים. בנוסף, חשוב שבמידה והחלטתם על שינוים ברמת הסיכון, תהיה גמישות ומעבר מהיר בין הביטוחים (ביטוחי המנהלים).

קריטריון נוסף (פחות חשוב מאיכות ניהול ההשקעות, אך חשוב גם כן), הוא איכות השירות. חברת הביטוח המנהלת את ביטוח המנהלים צריכה להודיע ולהציע לעמית מסלולים מתאימים, במקרה של שינוי בשכר, שינוי במצב המשפחתי ועוד. כמו כן, הקופה צריכה להיות נגישה וזמינה באופן שוטף (גם דרך אתר האינטרנט וגם דרך מוקדן).

קריטריון השוואה נוסף הוא כמובן, דמי הניהול. כאמור חשוב להתמקח.

באתר האינטרנט של משרד האוצר (ביטוח נט) וכן באתרים של מנהלי חברות הביטוח, ניתן למצוא מידע על התשואות ודמי הניהול של קופות הגמל. אפשר גם  לקבל את המידע ישירות מחברות הביטוח (טלפון, מייל). בנוסף, מתפרסם מידע על תשואות ודמי ניהול בדוחות השנתיים ששולחת החברות לחוסכים. דרך נוספת לקבל מידע – דרך אתר האינטרנט (במידה ויש קוד אישי) ודרך יועץ פנסיוני, או משווק פנסיוני שתייפו את כוחו להשיג בשבילכם את המידע.