ההצעה הזו שככל הנראה תעבור הפעם במתכונת כזו או אחרת, הוצעה בעבר במסגרת חוק ההסדרים בתקציב 2013-2014. ההצעה אז היתה להוריד את התקרה המרבית להטבות מ-4 פעמים השכר הממוצע במשק לשכר חודשי של כ-15 אלף שקל בחודש. האוצר סבור שההטבות במס לחיסכון הפנסיוני נועדו לתמרץ חיסכון מוגדל לפנסיה, ואולם מרגע שחלה חובה לחסוך לפנסיה (מאז 2008), למדינה אין מוטיבציה לעודד חיסכון. פנסיה חובה חלה על רמת שכר שהיא עד הממוצע במשק בלבד (ועל הפרשות עובד ומעביד בשיעור של 17.5% בסה"כ). כיום, השכר המרבי הזכאי להטבות מס בהפקדות לפנסיה הוא עד 4 פעמים השכר הממוצע במשק (כ-38 אלף שקל). מעל רף זה עובד ישלם מס הכנסה על הפרשות המעביד במועד ההפקדה.

הטבות המס ניתנות לשכירים ולעצמאים מההפקדה ועד קבלת הכספים עם היציאה לגמלאות. בעת ההפקדה יש למעשה שתי הטבות מס: ניכוי, כלומר הפקדת המעביד אינה נחשבת שכר של העובד ולא משלמים עליה מס הכנסה, עד לתקרה מסוימת שמשתנה מתקופה לתקופה; וזיכוי, כלומר הטבה הניתנת לעובד בגין ההפקדות שהוא מבצע. שינוי במבנה ההטבות מעלה את החשש לשינוי בטעמי החיסכון והפחתתו בפועל בקרב אותו ציבור שימצא עצמו מעל תקרת ההטבות. אותו ציבור עלול למצוא את עצמו לבסוף עם פער גבוה בהרבה בין השכר בעת העבודה לקצבת הזיקנה שלו.

אבל המס אינו הבעיה היחידה של החוסכים לפנסיה. בעיה משמעותית היא התשואה הנמוכה, המאוד נמוכה שמנהלי ההשקעות מסוגלים להפיק בשוק שבו הריבית אפסית. התשואה הזו מקפיאה את תיק ההשקעות, בעוד שבעבר תיקי ההשקעות הוכפל כל 10-12 שנה.  הבעיה גדולה נוספת שגורמת לכך שפשוט אין מספיק כסף לתקופת הפנסיה היא גובה דמי הנהיול.  החיסכון לפנסיה תלוי משמעותית בדמי הניהול ודמי הניהול האלו לחוסכים הקטנים הוא גבוה, גבוה מדי – כאשר התשואה הצפויה היא סדר גודלן של שברירי אחוזים אולי אחוז אחד, אולי שני אחוזים, אין מקום לדמי ניהול של 1% ומעלה. שלא לדבר על דמי הניהול מההפקדות.  מעבר לכך, אולי הבעיה הגדולה של החוסכים כיום לפנסיה , היא שחיים יותר שנים ואז הפנסיה אמורה להספיק ליותר שנים. קחו את זה יחד עם התוספת עכשיו – מס על פנסיה, ונקבל סימן שאלה גדול בקשר לעתיד שלנו בזמן הפנסיה.