החיסכון הפנסיוני נשמע עבור רבים עניין רחוק ומרתיע, וזה מובן כמובן –   מי רוצה לחשוב על הפנסיה, על תקופה שבה הוא לא יעבוד, תקופה שבה הוא יהיה אולי תלוי באחרים, שלא בטוח שיהיה לו מספיק כסף לאיכות חיים טובה, שהבריאות, מה לעשות במקרים רבים כבר לא מה  שהיתה פעם. מדחיקים את זה, וזה טבעי, אבל זה לא כדאי.

תדאגו לפנסיה שלכם, זה כדאי!

אם תדאגו מעכשיו לפנסיה שלכם, יהיה לכם יותר שתגיעו לפנסיה. זה מתחיל מלחסוך – יש כאלו שלא חוסכים, יש כאלו שלא חוסכים תמיד; זה ממשיך בכמה לחסוך – אין קיצורי דרך – צריך לחסוך הרבה; זה גם תלוי איפה חוסכים, איזה חיסכון פנסיוני וכמה משלמים דמי ניהול. הרבה שאלות, חלקם לא פשוטות, אבל תשקיעו בזה – זה העתיד שלכם.

חיסכון פנסיוני נועד לשמר את איכות החיים הכלכלית של החוסך ומשפחתו גם לאחר שהחוסך פורש מעבודתו (הגיע לגיל פרישה או כתוצאה מנכות שגרמה לאובדן כושר עבודה, או מוות). הכספים בפנסיה מורכבים מכמה רבדים. רובד ראשון הוא הקצבאות שמשולמות על ידי ביטוח לאומי – אנחנו מפרישים באופן שוטף (חודשי) תשלומי לביטוח לאומי, והחל משלב מסוים, הגלגל מסתובב ואנחנו מקבלים תמיכה מביטוח לאומי.

רובד נוסף בחיסכון הפנסיוני הוא כספים שנצברו בתוכניות הפנסיוניות השונות – קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים/ ביטוחי חיים וקופות גמל. הרובד השלישי הוא חסכונות והשקעות פרטיים – פיקדונות בבנקים, קרנות נאמנות, תעודות סל, מניות ועוד.

הרובד של החיסכון הפנסיוני הוא ברוב המקרים החלק המהותי מסך הכספים שמשמשים בתקופת הפרישה. החיסכון הפנסיוני יכול כאמור להיות בכמה אופנים, נתרכז בקרנות הפנסיה.

קרנות הפנסיה הן מכשיר וותיק של עשרות שנים, אבל קרנות הפנסיה החדשות נפתחו  ב-1995, והחליפו את הקרנות ההסתדרותיות הוותיקות. הקרנות הוותיקות צברו גירעונות כבדים (היו להם חובות לעמיתים גבוהים משמעותית מנכסים בקופה) ולכן הן הולאמו בשנת 2003.

קרנות הפנסיה החדשות הוצעו במכרזים לחברות הביטוח, כשעל רקע וועדת בכר ומכירת גופים כאלו בשוק ההון, כיום 14 קרנות הפנסיה החדשות נמצאות בשליטת חברות הביטוח ובתי ההשקעות.  קרנות הפנסיה החדשות מנהלות מעל 100 מיליארד שקל.

העמיתים בקרנות הפנסיה כפופים לתקנון הקרן בו מפורטים ההגדרות לאירועים השונים שעלולים להתרחש, מעמדו של החוסך, חישוב הקצבה הצפוי ועוד. התקנון ניתן לשינוי באופן חד-צדדי, כפוף לאישור של משרד האוצר. בפועל, אישור כזה יכול להתקבל בעיקר בעקבות התארכות תוחלת החיים. במצב כזה של התארכות בתוחלת החיים, הכסף אמור להתחלק על פני יותר שנים. אלא שאין כסף ליותר שנים, והמשמעות היא פשוטה – מקבלים פחות קצבאות. כדי לעשות זאת (כדי לשלם לחוסכים בפנסיה פחות ממה שהתחייבו בעבר) יש לקבל את אישור האוצר, וזה כבר קרה מספר פעמים בשנים האחרונות.

מה זה מקדם המרה?

הקצבה בפנסיה, קצבת הזקנה בגיל פרישה,  נקבעת על ידי חלוקת הסכום שצבר החוסך בקרן במקדם המרה לקצבה. מקדם מבטא את תוחלת החיים שהקרן צופה לעמית. כאשר תוחלת החיים מתארכת, המקדם גדל וקצבת הפנסיה (הקצבה לזקנה) יורדת. מקדם ההמרה הזה שהוא נתון קריטי, אינו קבוע ואינו מובטח. המקדם הזה תלוי גם בגיל של העמית ובתקופה בה הצטרף לקרן הפנסיה.  

מעבר לקצבת הזקנה, קרן הפנסיה מספקת כיסויים ביטוחיים נוספים המשולמים כקצבה חודשית –  קצבת נכות  כאשר יש אובדן כושר עבודה, וקצבת שארים במקרה של מוות.

בקרן הפנסיה, הכיסוי הביטוחי הוא הדדי והוא משולם על ידי העמיתים. זה עובד כך – מנהל הקרן מעריך את כמות הנפטרים וכמות הנכים בשנה. במידה שהכמות בפועל עולה על התחזית שלו, המימון לקצבאות יהיה על חשבון חיסכון העמיתים; במידה שהכמות בפועל נמוכה יותר ממה שהעריך, העמיתים יקבלו לקרן החיסכון את עודף העלות שנגבתה.  

בקרן הפנסיה, העמית יכול לבחור את גובה הכיסוי הביטוחי שבו הוא מעוניין. ככל שהכיסוי הביטוחי גבוה יותר כך הוא עולה יותר וזה יבוא על חשבון החיסכון הפנסיוני – כיסוי ביטוחי גבוה  מקטין מעט את החיסכון וההיפך  – כיסוי ביטוחי נמוך מגדיל מעט את החיסכון.

אחד מהכיסויים הביטוחיים בקרן הפנסיה הוא לשארים במקרה של מוות. אבל, רווק, גרוש או אלמן יכול לבטל את פנסיית השארים, ולהגדיל את החיסכון הפנסיוני. אפשר לעשות זאת במסגרת עדכון הפנסיה או עם השינוי במצב המשפחתי.

במקרים של מוות, הקצבה משולמת לשארי העמית (בן הזוג/ בת הזוג וילדים עד גיל 21). בחלק מהקרנות קיימת אפשרות תשלום להורה נתמך או לבן מוגבל. במידה שאין שארים, יועבר החיסכון למוטבים שהגדיר העמית מראש.

קרנות הפנסיה נהנות מרשת ביטחון ממשלתית של אג"ח מיועדות, וזה יתרון גדול – איגרות החוב נותנות  תשואה שנתית צמודת מדד של 4.8%; איגרות החוב האלו מהוות 30% מנכסי העמיתים, כך שהקרן זוכה לתשואה גבוה על חלק גדול מנכסיה, ובהינתן הריביות הנמוכות בשנים האחרונות, ובהתאמה גם התשואות הנמוכות באפיקים הסולידיים, זה יתרון גדול.  

קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול מקסימליים  של 0.5% מהצבירה הכוללת ו-6% מההפקדות (התשלום החודשי השוטף). בפועל, עובדים בארגונים גדולים זוכים להטבות מאוד משמעותיות בדמי הניהול, ככל שהגופים גדולים יותר כך ההטבה גדולה יותר ודמי הניהול נמוכים יותר. מנגד, אנשים פרטיים, או עובדים בארגונים קטנים, משלמים דמי ניהול גבוהים שמתקרבים או מגיעים לתקרה האמורה.