המשך ההאטה בשוק המשכנתאות ושוק הדירות למגורים. מנתונים של בנק ישראל עולה כי היקף המשכנתאות שנתנו הבנקים למשכנתאות בחודש ינואר 2012 ירד ל-3.03 מיליארד שקל, בהשוואה ל-3.21 מיליארד שקל בחודש דצמבר 2011 – ירידה של 5.6%. ביחס לשיא שנרשם באמצע 2011 מדובר בירידה בהיקף המשכנתאות של כ-40% (בחודש מאי 20111 נלקחו משכנתאות שיא בהיקף של 4.8 מיליארד שקל).
היקף המשכנתאות בריבית משתנה הסתכם בחודש ינואר 2012 ב-2.26 מיליארד שקל, בהשוואה ל-2.4 מיליארד שקל בחודש הקודם, ועדיין – הרוב הגדול של המשכנתאות נלקח בריבית משתנה. בנק ישראל אמנם מנסה להזיז את הציבור מריבית משתנה , הוא הגביל בשנה שעברה את לקיחת המשכנתאות בריבית פריים לשליש מהיקף המשכנתא הכולל, אבל הוא בעצם גרם נזק גדול ללווים (לוקחי המשכנתאות), מכיוון שהתברר שלא רק שהמשכנתאות בריבית הפריים היו זולות אבסולוטית אז, אלא שהם הפכו להיות זולות יותר, על רק הפחתת הריבית. במילים אחרות, בנק ישראל ניסה לעזור לציבור ולהרחיק אותו מריבית משתנה שעלולה לעלות (בתקופה של עליית ריבית), אבל בפועל בנק ישראל הזיק לציבור, ההגבלה של פריים עד שליש מהיקף המשכנתא ייקרה את המשכנתא משמעותית, ומה גרם לייקור – בנק ישראל שהפחית את הריבית. אבסורד גדול, אבל הציבור בכל זאת מעדיף את הריבית המשתנה והוא לוקח משכנתאות אחרות (לא פריים) עם אלמנטים של ריבית משתנה.
השאלה, אם אפשר להסיק משהו מהיקף המשכנתאות על שוק הדיור, וזה ממש לא בטוח. אולי ניתן לשער שעדיין חלק גדול מהרוכשים הפוטנציאלים ישבו בינואר על הגדר, אבל ירידת המחירים שהיתה כאן רק כמה חודשים, הולכת ודועכת – הריבית נמוכה מאוד (ובנק ישראל כאמור מוזיל אותה בהתמדה) וזה גורם למתנדנדים לרדת מהגדר לקחת משכנתא זולה ולרכוש דירה; והקבלנים הפחיתו את קצב בניית הדירות כך שההיצע הדירות עלול בטווח הבינוני להידלדל. הציבור נבון, אבל מבולבל – הוא עוקב אחרי הסימנים האלו, והוא מבין שאין לו באמת הנהגה שמסוגלת לטפל בצורה נחרצת במחירי הדירות, אבל הוא גם מקבל נתונים על האטה, היצע דירות נוכחי גדול, מכרזי קרקעות גדולים של משרד השיכון, ומומחים שמעריכים שהירידות יימשכו, אם כי, כמעט כולם תמימי דעים שצפויה ירידה מתונה עד יציבות בשוק הדירות השנה.

צריך להיות עם היד על הדופק – גם אם אתם חוסכים לפנסיה, תקפצו ליועץ הפנסיוני בחברה, בבנק; סוכן הביטוח שלכם, מי שזה לא יהיה (למרות שסוכני הפנסיה / סוכני הביטוח הם לא אובייקטיבים – ראו כאן), כדי לקבל מהם מושג כמה אתם תקבלו בגיל פרישה, ובמילים פשוטות מה תהיה הקצבה שלכם? יותר ויותר אנשים שחשבו שהם מסודרים בגיל פרישה מגלים שזה ממש רחוק מכך? ויש לזה מספר סיבות – חיסכון לא מספק – אם אתם לא מפריישם (יחד עם המעביד) 20% ומעלה מהשכר שלכם, על תצפו לפנסיה סבירה בתקופת הפרישה; גורם נוסף הוא משך החיסכון – 10 שנים זה הרבה זמן, בטח ובטח 20 שנה, אבל זו לא תקופה מספיקה לחיסכון לצורך קצבה מספקת בפנסיה. צריך לחסוך 35 שנים+ ואפילו יותר מכך כדי להתקרה לקצבה מספקת; ככל שחוסכים מוקדם יותר, כך כמובן הקצבה תהיה בגיל פרישה גדולה יותר. בעיה אחרת ש"נחשפת" בגיל פרישה – השכר השוטף היה אוסף של הטבות, בונוסים, השתתפות בשכר שעליו המעביד והעובד לא הפרידו כספים (לצורך פנסיה). כלומר, יש כאן סוג של טעות אופטית – העובד לדוגמה מרוויח 20 אלף שקל, חושב שזה הבסיס שלו, אבל מכיוון שחלק משמעותי מהשכר שלו לא מהווה רכיבים לפנסיה, ההפרשות הם (נניח) על 9 אלף שקל. הפרשות נמוכות מדי ביחס לשכר, הפרשות נכונות ביחס לשכר ללא רכיבים שבגינןלא הופרשו כספים לפנסיה. במצב כזה, יכול להיות פער ציפיות ענק אצל העובד – הוא חושב שהוא מפריש כהלכה, אבל הוא מפריש כהלכה על סכום שכר נמוך. עניין נוסף שיכול להרחיק את הפנסיה מהשכר של העובד הוא עליית השכר על פני השנים. העובד בהגיעו לגיל פרישה מקבל שכר שהוא גבוה מאוד (בדרך כלל) ביחס לשכר ההתחלתי שלו (כשהתחיל לעבוד). הוא מתרגל לשכר הגבוה וחושב שזה הבסיס לפנסיה, אבל הפנסיה לא יכולה להדביק את עליית השכר על פני השנים; הפנסיה מופרשת מהשכר על פני כל השנים – גם בשכר נמוך וגם בשכר הגבוה – כלומר, היא מבטאת סוג של הפרשה על השכר ההמוצע, ולא הגבוה, ולכן יש פער בין הקצבה מבוססת שכר ממוצע לבין השכר האחרון.

מחירי הדירות הגבוהים מאלצים משפחות רבות לגור בשכירות, אך גם מחירי השכירות עלו בעשרות אחוזים בשנים האחרונות, כאשר בחצי השנה האחרונה למרות ירידה מסוימת במחירי הדירות, מחירי השכירות המשיכו לעלות.
הממשלה מנסה להילחם במחירי הדירות – שר השיכון והבינוי, אריאל אטיאס מגדיל את היצע הקרקעות במכרזים, אך מנגד הריבית הנמוכה ששוררת במשק , והפחתות הריבית על ידי סטנלי פישר נגיד בנק ישראל, יוצרים ביקושים למשכנתאות ולדירות, ופוגעות במגמת הירידות של החודשים האחרונים. זאת ועוד – הקבלנים הפחיתו בצורה משמעותית את קצב הבנייה, כך שמאוד ייתכן שהיצע הדירות הגדול הקיים כיום בשוק (מעל 77 אלף דירות בשלבי בנייה) יירד משמעותית בטווח הבינוני.
מעבר לניסיון להילחם במחירי הדיור, הממשלה מנסה לפתח את שוק השכירות לטווח ארוך (שמקובל מאוד בעולם). המדינה מנסה לעודד קבלנים ויזמים לבנות דירות לשם השכרה לטווח ארוך ומספקת להם הקלות שונות (בעיקר בתחומי המיסוי). לאחרונה, מנסה משרד האוצר להכניס את הגופים המוסדיים (מנהל קופות הגמל, קרנות פנסיה ועוד) לתחום זה. אלא שכיום הגופים המוסדיים פטורים ממס על רווחים פסיביים, הם פטורים ממס על ההשקעות הריאליות (מניות, אגרות חוב, פיקדונות ועוד), והשאלה אם הם גם פטורים על הכנסות משכירות לא מקבלת מענה ברור. לכאורה, כל הכנסה ורווח מנכס פסיבי פטורה, אבל האם השכרה דירה היא נכס פסיבי ופעילות פסיבית. לא בורר, ועל רקע זה במשרד האוצר מנסים לגבש יחד עם משרד המשפטים פטור לגופים המוסדיים על רווחים מהשכרה. זה יכול לעודד מאוד את הגופים המוסדיים שמחפשים תשואה מחוץ לאפיקים הריאליים. ע פי בדיקה של משרד האוצר, הגופים המוסדיים ייכנסו להשקעות בדיור להשכרה אם יקבלו תשואה של 6% ומעלה, ובאוצר טוענים שהתשואה הצפויה אמרוה להיות אפילו גבוה יותר.

שוק הדירות למגורים עצבני – חודש אחד כמות העסקאות עולה, חודש אחר כך כמות העסקאות יורדת. נתונים של משרד האוצר, על דצמבר 2011 מצביעים על עלייה של 13.5% במכירת דירות בחודש דצמבר לעומת נובמבר. גם היקף המשכנתאות עלה בחודש דצמבר לעומת נובמבר, מה שמחזק את התחושה שבדצמבר היתה התעוררות מסוימת. גם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מחזקים הערכה זו.
באוצר מוסרים שבחודש דצמבר 2011 נמכרו 7.4 אלף דירות (סה"כ דירות – חדשות ויד שנייה) – עלייה של 13.5% ביחס לחודש קודם, אבל ירידה משמעותית של 27% ביחס לדצמבר 2010.

על פי נתונים שפרסם השמאי הממשלתי, טל אלדרוטי, מחירי הדירות ירדו ברבעון האחרון של 2011 בהמשך לירידה ברבעון השלישי של 2011. הדירות השכיחות ביותר – דירות ארבעה חדרים ירדו ברבעון הרביעי של 2011 בממוצע ארצי ב-1% בהמשך לירידה דומה ברבעון השלישי של 2011
. עם זאת, השונות גדולה, בעוד שעל פי המאי הממשלתי המחיר הממוצע של דירת ארבעה חדרים בתל-אביב ירד ב-4% ל-2.3 מיליון שקל, הרי שבערים כמו נתניה, חולון , פתח תקווה נרשמו ברבעון האחרון של 2011 עליות מחיירם קלות של כ-1%.

וועדת בכר נכשלה במטרה העיקרית שלה – לשפר את מצב הצרכנים הפיננסים. בבדיקה של מהון להון, אתר המדריכים והמידע בצרכנות פיננסית, שפורסמה בחודש שעבר עלה שדמי הניהול בקופות (למעט הקופות המפעליות) עלו בקרוב ל-70% משנת 2005 שבה פורסמו המלצות הוועדה, ועכשיו במסגרת בדיקה של הכנסת נמצא שדמי הניהול בקופות (כל הקופות) עלו ב-40% מאז 2005. זה כמובן הרבה, הרבה מדי, וללא הצדקה, וזה מעיד על כישלון וועדת בכר. אבל מהבדיקה של הכנסת עולה שבשנתיים האחרונות המגמה השתנתה – דמי הניהול ירדו ב-0.7%.

פרופסור עודד שריג, הממונה על שוק ההון והביטוח באוצר נגד הפחתה דרמטית של דמי הניהול. שריג מעוניין להפחית את דמי הניהול בקופות הגמל מתקרה של 2%כיום ל-1.2% (בהדרגה), אבל הוא נגד הצעתו של חבר הכנסת חיים כץ שדורש להפחית את דמי הניהול ל-0.7%. שריג טוען שאם דמי הניהול יירדו ל-0.7%, אזי החברות מנהלות את קופות הגמל יפסידו סדר גודל של 300 מיליון שקל. זה קשקוש. שריג יודע את הנתונים והעובדות טוב מכולם – 0.7% לא ימוטטו את החברות המנהלות ובטוח שיישאר להן רווח. העובדות הן שביד אחת מפחיתים את דמי הניהול על הצבירה אבל ביד השנייה מעלים את דמי הניהול על ההפקדות. מה זה מעלים? ממציאים אותם מחדש עבור קופות הגמל. עד עכשיו לא היו דמי ניהול על הפקדות, מעכשיו במקביל להפחתה של דמי הניהול על הצבירות מטילים אום על המפקידים, וזה יכול להיות משמעותי, במיוחד לחוסכים שאורך החיסכון שלהם הוא ארוך. נכון, ההפקות עכשיו הם נמוכות, אבל ברגע שדמי הניהול על הצבירה יירדו, ובמקבל יאפשרו לקופות למכור גם מוצרי ביטוח, מאוד אפשרי שכללי המשחק בשוק החיסכון לטווח ארוך ישתנו והקופות יחזרו לצמוח. ומעבר לכך – האם שריג לא רואה מה קורה בשוק הפנסיה. בשוק הפנסיה דמי הניהול על הצבירה הם 0.5% ודמי הניהול על ההפקדות עד 5%, ושם החברות המנהלות חיות מצויין ומרוויחות מצויין. אז נכון, שוק הפנסיה (קרנות הפנסיה) גדול יותר. החברות בו גדולות יותר ויש להן יתרון לגודל, ועדיין, גם הגופים הבינוניים בו שורדים טוב; הקטנים זה נכון, מאבדים גובה ועתידם לא ברור, וזה גם יקרה בשוק הגמל – המסה הקריטית להגיע לאיזון ולרווחים תגדל – אין מקום לקטנים, וזה כמובן רע וחבל, אבל במבחן העלות תועלת – העלות שלא יהיו גופים קטנים מול תועלת של חיסכון משמעותי בדמי הניהול, נראה שז עדיין כדאי ונכון. ולסיום – הקופות הקטנות כבר מזמן מפסידות, זה לא בגלל דמי הניהול זה בגלל הרגולציה והעמסת ההוצאות שבאה בעקבותיה. שריג דואג לקופות שיפחית את העלויות שנובעות מהרגולציה. זה לא אומר שלא צריך פיקוח ובקרה, אבל לא על כל טופס, לא על כל פעולה, לא צריך שבחברת ניהול השקעות יהיו 25% מנהלי השקעות והיתר עובדים מסביב, הרבה בגלל דרישות הרגולטור.

מחקר של ויצמן נגר וגיא סגל מחטיבת המחקר של בנק ישראל על הגורמים המשפיעים על מחירי הדירות בשנים 2008 עד 2010, מצביע על הריבית כגורם העיקרי המשפיע על המחירים. המימון המאוד זול (ריבית מאוד נמוכה) הגדיל את הביקוש למשכנתאות ואת הביקוש לדירות שהפכו גם לאפיק השקעה. בד בבד, האלטרנטיבות של משקיעים פחתו בגלל הירידה בריבית וזה עורר גם כן את שוק הנדל"ן כמקום להשקעת כספים (ולא דווקא לדיור). על פי המחקר הפחתת הריבית מסבירה 43% מעליית המחירים בשנת 2009 (בה עלו מחירי הדירות ב-15%) ו-43% מעליית המחיירם בשנת 2010 (בה עלו המחיירם ב-14%). להערכת החוקרים, אם הריבית היתה המשתנה היחיד המשפיע על מחירי הדירות, אזי ירידה של 15 מרייבת של 3% ל-2% היתה גורמת לעליית מחירים של 6.5% – וואוו, זה המון, זה רק מוכיח שהצעד של הנגיד, פרופסור, סטלי פישר בחודשים האחרונים יכול להיות אסון לשוק דירות המגורים. סטנלי פישר מוריד את הריבית על רקע המשבר שמתפתח באירופה, אבל ההורדה הזו מגיעה בעיתוי אומללל, בדיוק כאשר מחייר הדירות מתחילי להתמתן, במקום לנצל את המומנטום, פישר דרך מהלכי הריבית עלול להחזיר את עליות המחירים.כנראה שהוא לא קרא את המחקר שעשו אצלו בבית!

מעודכן ל-08/2022

מה הן בכלל אותן "קרנות מחקות"?

קרנות מחקות הן קרנות נאמנות שמטרתן להשיג תשואה קרובה ככל האפשר לתשואת המדד הנעקב – בשונה מקרנות נאמנות אקטיביות או מנוהלות, שבהן המטרה היא להשיג תשואה גבוהה יותר מתשואת המדד הנעקב.

על פי רוב, קרן מחקה תנסה להשיג את מטרתה באמצעות קניית כלל הנכסים שמרכיבים את המדד. לדוגמה, קרן מחקה מדד ת”א 35 תרכוש את כל 35 המניות שמרכיבות את המדד, בהתאם למשקלן היחסי. לעומת זאת, קרן מנוהלת שמדד הייחוס שלה הוא ת”א 35 תרכוש אך ורק את המניות ה”טובות” מתוך המדד, שלדעת מנהל הקרן יניבו תשואה גבוהה יותר מהממוצע, ותימנע מרכישת המניות שצפויות לדעתו להניב תשואה נמוכה מהממוצע.

על פניו, הרעיון של השקעה אקטיבית נשמע אטרקטיבי ומוצלח יותר: הרי אם יש מומחה שיכול לברור עבורנו את המניות הטובות בלבד, מה ההיגיון לקנות הכול מהכול, בלי הבחנה?

מה הם היתרונות של השקעה פאסיבית?

ההשקעה במדדים היא השקעה פאסיבית – אין צורך בניהול שוטף, אין צורך בבדיקת השקעות או במכירה וקנייה לעתים תכופות במקביל לאירועים בשוק, דוחות ואירועים בחברות עצמן. הגישה הזו מגדילה את קהל המאמינים שלה באופן רציף, אבל היא עומדת בסתירה למוטו של תעשיית הקרנות, שדוגלת בניהול של מנהלי השקעות מומחים כדי לייצר תשואה עודפת. בפועל, הציבור משתכנע שקשה ואפילו בלתי אפשרי "להכות את השוק" לאורך זמן, כלומר לספק תשואה עודפת מעל המדד במשך תקופה ממושכת; וגם אם התשואות ברוטו נאות, במקרים רבים דמי הניהול בניהול האקטיבי גורמים לתשואה נטו להיות מאכזבת ביחס למדד הייחוס.

על רקע זה, הציבור התחיל להצביע ברגליים, ולאט לאט הוא עובר לתעשייה הפאסיבית/עוקבת המדדים. היתרונות העיקריים של המוצרים העוקבים (כל הסדרות) הן עלויות נמוכות, שקיפות מלאה, והסברה מצוינת – כן, הציבור רוצה מוצרים ברורים ופשוטים להבנה, וחושש ממוצרים מורכבים שמצריכים ממנו הבנה פיננסית.

כאן אין צורך לנתח דוחות, אין צורך להבין מה זה מכפיל רווח, וגם לא חשוב לדעת מה הקשר בין הריבית של בנק ישראל לשוקי החוב העולמיים – פשוט מקבלים את המדד.

עם זאת, חשוב להדגיש – יש מנהלי השקעות שמכים את השוק ולאורך זמן. אומנם אלו מעטים, אבל הם קיימים.

תעודות הסל הפכו לקרנות סל

קרנות מחקות החלו להופיע בשוק המקומי בשנת 2008, כמענה של הגופים המנהלים קרנות נאמנות למכשירים הפסיביים – תעודות הסל (ETN) עוקבות המדדים. פשוט, מנהלי הקרנות הבינו שאם אי אפשר להילחם בהן כדאי להצטרף אליהן.

תעודות הסל הבטיחו למשקיעים את תשואת המדד (בניכוי עלויות ודמי ניהול), הן נסחרו על פני כל היום (מסחר תוך יומי) להבדיל מהקרנות נאמנות שנסחרות פעם אחת ביום, ודמי הניהול עליהן נמוכים מאוד. על רקע זה נקלטו תעודות הסל בישראל באהדה רבה – זה התחיל בתאלי 25 של פסגות (אז פסגות אופק) ונמשך בתעודות הסל של קסם מקבוצת אקסלנס שהושקו בצורה מוגברת משנת 2004. במקביל הקימו בתי ההשקעות הגדולים האחרים, או שרכשו, חברות ופעילויות בתחום – תכלית, אינדקס, מבט ועוד.

הבעיה הגדולה של תעודות הסל הייתה שהיה קיים סיכון שנבע ממצבו הפיננסי של מנפיק התעודה. הנפקת תעודה שקולה להנפקת איגרות חוב. מנפיק התעודה מנפיק אותה למחזיק והוא חייב לו את המדד עצמו. זה כמו איגרת חוב, ואם המנפיק נקלע לבעיות פיננסיות ונתקל בקושי להחזיר חובות, הבעיה הזו מתגלגלת למחזיקי החוב, כלומר מחזיקי התעודות. קרנות הנאמנות פועלות אחרת – יש חשבון נאמנות של המחזיקים שבו מנוהל הכסף, והקרן רק מנהלת את חשבון הנאמנות הזה. אם מנהל הקרן בבעיה פיננסית, לא ניתן לגעת בחשבון הנאמנות.

וזו הסיבה שבתחילת 2018 יושמה בישראל רפורמה גדולה ומקיפה להמרת כל תעודות הסל לקרנות סל שהן למעשה קרנות נאמנות ולא סוג של התחייבות. כלומר, סיכון המנפיק כבר לא קיים. במסגרת הרפורמה עברה התעשייה שינוי גדול שכלל גם צמצום של מספר התעודות. על קרנות סל תוכלו לקרוא כאן.

קרנות מחקות – יותר קרובות לקרנות סל מאשר לקרנות נאמנות

על כל פנים, בעבר הכניסה של תעודות הסל לשוק המקומי, במיוחד תחת הסיסמה שלא ניתן להכות את השוק ועדיף להשקיע במדדים, דרשה מקרנות הנאמנות מענה בדמות מוצרים מסוג אחר, ועל רקע זה הן הרחיבו את סל הקרנות גם לקרנות המחקות. קרנות מחקות עוקבות אחרי מדדים, הן לא מבטיחות את תשואת המדד, הן שואפות להיצמד למדד. הקרנות המחקות יכולות להיות על כל סוגי המדדים – מדדי מניות, מדדי אג"ח ומדדים אחרים. היקפן הכספי של הקרנות האלו גדל בשנים האחרונות, והן מהוות יותר מ-10% מהיקף תעשיית קרנות הנאמנות.

החיסרון המשמעותי ביותר של הקרנות המחקות הוא שהן אינן נסחרות במשך כל היום (מסחר תוך יומי), אלא רק פעם אחת ביום לפי שער הסגירה. זה מגביל את המשקיעים בקרנות, הם לא יכולים לפעול אם יש אירועים מסוימים, הם מוגבלים להעברת הוראות עד שעה מסוימת, וזאת בעוד בקרנות הסל מתקיים מסחר שוטף.

 דמי הניהול על קרנות מחקות נמוכים משמעותית ביחס לקרנות האקטיביות. מדובר בדמי ניהול שקרובים לדמי הניהול של קרנות הסל. בשנים האחרונות מקביל להורדת הריבית והתשואה הנמוכה הצפויה באפיק האג"חי, מנהלי הקרנות המחקות כמעט איפסו את דמי הניהול על קרנות מחקות אג"חיות, כאשר בקרנות המחקות המנייתיות דמי הניהול מלכתחילה שאפו לאפס, על רקע התחרות. אבל, במהלך 2016, אחרי שנים של דמי ניהול אפסיים, החליטה מגדל, המובילה את תחום הקרנות המחקות, להעלות את דמי הניהול בשורה של קרנות מחקות מאפס ל-0.15%-0.25%. בעקבותיה הלכו חלק גדול ממנהלי הקרנות האחרים.

חשוב לציין, קרנות מחקות אמנם מתנהלות בדמי ניהול נמוכים ולרוב אפסיים, אבל בעת רכישת הקרנות האלו יש לשלם עמלת מכירה ועמלת קנייה, שאינה קיימת על קרנות נאמנות אחרות, אבל כן קיימת בעת רכישה ומכירה של קרנות סל.

הקרנות המחקות עצמן, וזה אולי יישמע מוזר, לא מחזיקות את נכסי הבסיס. כלומר, למרות שהיינו מצפים שקרן מחקה שעוקבת אחרי מדד מסוים תחזיק את המניות או את איגרות החוב המרכיבות את המדד, הרי שבפועל אתם תמצאו בהרבה מאוד קרנות מחקות מק"מים (מלווה קצר מועד).

איך זה יכול להיות? ובכן, קרנות מחקות רוכשות נגזרים פיננסיים/מכשירים פיננסיים על המדד במינופים שונים, כדי לקבל זיקה ישירה למדד, והחלק האחר של הכסף שוכב במק"מ ובפיקדונות. הטכניקה הזו לא אמורה להשפיע על המשקיעים – הם אמורים ליהנות מתשואה שקרובה לתשואת המדד.

ולמה רק קרובה למדד ולא בדיוק תשואת המדד עצמו? ובכן, יש בכל זאת עמלות של הקרן עצמה (מכירה וקנייה) , יש דמי נאמן שמהווים כמה מאיות בודדות – לרוב 3-4 מאיות, ויש טעות עקיבה שמבטאת את חוסר היכולת של מנהל הקרן לעקוב בצורה מושלמת אחרי המדד. הביצוע השוטף כדי לחקות את הרכב הניירות במדד עלול להביא לפער נקודתי בין המדד בפועל לבין ההחזקות בקרן, וזה יוצר הפרש, לרוב קטן מאוד, בין ביצועי המדד לבין ביצועי הקרן המחקה.

• נזילות – יתרון נוסף למשקיעים הוא נזילותן של הקרנות המחקות. אם אתם משקיעים במניות ובאיגרות חוב, וגם בקרנות סל, באופן ישיר, אתם עלולים להיתקע עם נייר ערך לא סחיר. בקרנות נאמנות בכלל ובקרנות מחקות בפרט אין דבר כזה, אתם יכולים למכור בכל רגע. השיקול הזה לא ממש דרמטי, אחרי הכול, הקרנות המחקות אמורות להשקיע במדדים שמורכבים מניירות ערך נזילים, ומעבר לכך בקרנות הסל המתחרות בקרנות המחקות, לרוב יש עושה שוק שדואג שיהיה מסחר שוטף, ומחויב לנזילות בכל היקף. אבל השאלה היא באיזה מחיר הוא עושה זאת? וזה מביא אותנו לעוד יתרון של הקרנות המחקות.

• בקרנות המחקות מחיר העסקה הוא המחיר ההוגן, המחיר הכלכלי, המחיר האמיתי שנקבע מסך נכסי הקרן חלקי מספר היחידות. זה יתרון ביחס לקרנות הסל. בקרנות סל לא בהכרח מקבלים את המחיר ההוגן. המחיר בשוק נקבע בין רוכש למוכר, כאשר מנפיק קרן הסל, שהוא גם לרוב עושה השוק שלה, מספק ציטוטים למכירה וקנייה. בפועל מי שרוצה לקנות קונה לרוב במחיר מעט גבוה ממחירה ההוגן של קרן הסל וההיפך – מי שמעוניין למכור מוכר במחיר מעט נמוך מהמחיר ההוגן, ומי שמרוויח מההפרש בין המחיר בפועל למחיר ההוגן הוא לרוב עושה השוק, וזה הרווח הגדול של מנפיקי קרנות הסל. לעומת זאת, בקרנות המחקות מקבלים תמיד את הערך הנכסי הנקי, את המחיר ההוגן של הקרן.

יתרונות נוספים של השקעה בקרנות מחקות – אין עמלת הפצה לבנקים; הדיבידנדים מושקעים בחזרה ולכן אין מס על המשקיע (יש דחיית מס), בעוד שבקרנות הסל הדיבידנדים לרוב מחולקים, ואז נוצרת חבות מס למחזיק.

איזה מדדים יש בבורסה?

כאמור, הקרנות המחקות עוקבות מדדים. אז מהו בעצם מדד? מדד הוא למעשה סל של ניירות ערך, כמו מניות או איגרות חוב. זה יכול להיות מדד של המניות המובילות בבורסה מבחינת גודל – שווי שוק – מדד ת"א 35 שמכיל את 35 המניות הגדולות ביותר בבורסה בת"א, וזה יכול להיות מדד תל בונד 60, שמבטא את הביצועים של 60 סדרות איגרות חוב קונצרניות גדולות. לכל נייר ערך יש משקל במדד, והמדד משקלל את ביצועי כל הניירות, ומספק למעשה תשואה ממוצעת של כל הניירות במדד.

שוק האג"ח המקומי מכוסה על ידי מדדי התל בונד השונים (כמות שונה של אג"ח בכל סדרה) המורכבים מאיגרות חוב קונצרניות – של חברות, וכן ישנם מדדי האג"ח הממשלתיות. שוק המניות המקומי מתמקד במדדים העיקריים – מדד ת"א 35 ומדד ת"א 120 שעוקבים אחרי 35 ו-120המניות הגדולות מבחינת שווי שוק בבורסה המקומית, וכן יש מדדים נוספים, לרבות מדד מניות הבנקים, טכנולוגיה, מניות קטנות ועוד.

לכל אחד מהמדדים המוזכרים וכן למדדים נוספים, לרבות מדדי מניות בחו"ל ומדדי אג"ח בחו"ל, יש שורה של קרנות מחקות עוקבות. יש כמה דרכים לאתר את הקרנות המחקות, אבל נפרגן לפורטל פאנדר שמרכז את כל הקרנות המחקות בעמוד אחד.

לסיכום, קרנות מחקות ב-5 נקודות:

• קרנות מחקות עוקבות אחרי מדדים (כל קרן אחרי מדד מסוים).
• הרציונל של השקעה במדדים – לא ניתן להכות/לנצח את המדדים, ולכן הכי טוב ונכון להשקיע במדד עצמו.
• התשואה בפועל קרובה לתשואת המדד, אך היא לרוב מעט מתחת למדד בשל טעות עקיבה.
• קרנות מחקות גובות דמי ניהול נמוכים במיוחד.
• יתרונות נוספים – פשטות ושקיפות.
• הקרנות המחקות מהוות כבר כ-10% מתעשיית קרנות הנאמנות.

עדכונים:

(הרחבה כאן) נובמבר 2021 – הקרנות האקטיביות המסורתיות ממשיכות לבלוט גם החודש עם גיוס של כ-2.4 מיליארד שקל, בעוד שבקרנות הפסיביות (קרנות מחקות וקרנות סל) נרשם גיוס של כ-1.1 מיליארד שקל.

יוני 2021 – מנהלי קרנות הנאמנות האקטיביות אימצו את המתווה החדש של הרשות לניירות ערך על פיו יצומצמו מספר הקרנות הדומות באותה קטגוריה . במהלך החודשים הקרובים יתבצעו מיזוגים בין קרנות, מדיניות  ההשקעות שלהן תותאם לקריטריונים החדשים, וכתוצאה מכך יפחת מספרן של קרנות דומות בכל סיווג של אפיק השקעה. (הרחבה כאן)

 אוקטובר 2020 – הרשות לניירות ערך פועלת לצמצום קרנות הנאמנות בישראל (להרחבה)

פברואר 2020 – האם למכור את קרנות הנאמנות? שאלה שעולה על רקע משבר הקורונה. התשובה היא כמובן איזה סוג של משקיעים אתם – לטווח ארוך או לטווח קצר (הרחבה כאן)

מאי 2019 – השקה של קרנות סל בדמי ניהול אפס. קסם ופסגות משיקות קרנות סל בדמי ניהול אפס במטרה להגדיל את היקף נכסי קרנות הסל. מנהלי קרנות הסל לכאורה מפסידים בדמי ניהול אפס, אלא שיש להם אפשרויות נרחבות להרוויח מסביב – הם יכולים להרוויח מעשיית השוק בקרנות אלה, מפערי ריביות בגין נכסים שונים של הקרן ומעמלות השאלה. הרחבה על השקת הקרנות בדהמרקר.

מנהל מחלקת השקעות ברשות ני"ע: ניצבנו בפני איום של תעודות סל, וכיום הציבור עומד בפני מוצר שקוף – קרנות סל

תמונת מצב – קרנות מחקות לעומת קרנות אקטיביות ב-2016 – בשנים קודמות ל-2016 קרנות מחקות על מדדי המניות היו אלטרנטיבה עדיפה למשקיעים – היקף הקרנות המחקות גדל, והתשואה היתה בהתאם למדדים. אבל ב־2016 קרנות מנייתיות בניהול אקטיבי הצליחו למשוך כספים ולגדול יותר מהקרנות המחקות – הסיבה, ככל הנראה, תשואות עודפות בקרנות האקטיביות. הקרנות האלו הפחיתו את משקל מניות הפארמה (טבע, מיילן, פריגו) ובעצם חסכו לעצמן את הירידה בתחום הזה, והשיגו תשואה עדיפה על פני הקרנות המחקות שמחויבות להחזיק את נכסי המדד (לרבות מניות הפארמה). כלומר, ב-2016, מנהלי ההשקעות ניצחו את הניהול הפאסיבי, אבל האם זה ייתכן לאורך זמן?

מרץ 2016 – האם אפשר להשוות בין קרנות מחקות לתעודות סל? שני מוצרים עם רעיון דומה – להשיג את תשואת המדד, ובכל זאת יש הבדלים – בעמלות, בשיטת המסחר, באפשרות לקנות ולמכור את הנכס. אז האם ניתן להשוות? הרחבה בכלכליסט

סיכום שנת 2015 במכשירים הפסיביים, שפורסם ב"גלובס" – מאז 2011 קפצו נכסי המחקות פי 10 ל-29.5 מיליארד שקל בסוף שנת 2015. מדובר על הגידול המרשים ביותר בתעשיית הקרנות, והמגמה ברורה – יותר מוצרי מדדים, פחות כסף בניהול אקטיבי. גם תעשיית תעודות הסל גדלה בשנים האחרונות והיא מנהלת נכון לסוף 2015 כ-104 מיליארד שקל.

שוק הייעוץ הפנסיוני נשלט כיום על ידי סוכני הביטוח, סוכנים ומשווקים פנסיונים וחברות ההסדרים שכולם בעלי אינטרסים מאוד ברורים – הם רוצים שתחסכו במסגרת ביטוח המנהלים וקרן הפנסיה שמתגמלים אותם בשכר הגבוה ביותר (לרוב מדובר בביטוח מנהלים; בקרן פנסיה מלכתחילה דמי הניהול נמוכים והשכר שלהן בהתאמה). ברגע שהשכר שלהם תלוי במוצר שהם משווקים ברור כמובן שהם ידחפו את המוצר הכי כלכלי מבחינתם, גם אם לא מדובר במוצר טוב לחוסכים עצמם (תשואות נמוכות, דמי ניהול גבוהי וכו'). אחרי הכל, הם עובדים בשבילם לא בשבילכם. ככה נראה שוק הייעוץ הפנסיוני כיום, וחבל, כי היתה התחלה טובה – ההתחלה לפני כארבע שנים היתה של הקמת מערכי ייעוץ אובייקטיבים בבנקים. מה זה אובייקטיבים? שהבנקים מקבלים מכל אחד מהגופים את אותה העמלה (0.25%) בלי תגמול עודף, וכך, העריכו, יתקבל ייעוץ אמין ואכותי; כך החוסך יקבל את הקרן, ביטוח מנהלים שמתאים לו. אבל, המציאות חזקה מכל התכנונים, וכאשר המעביד מסדר לעובד שלו פנסיה או ביטוח מנהלים, הוא מבקש מסוכן הביטוח שלו לטפל גם בעובדים (ואולי על הדרך מצליח בזכות זה לקבל הנחה על ביטוחים אחרים), ונראה את העובדים שיעזיו להגיד למעביד שלהם לא, יש לנו סוכן משל עצמנו.
זו הסיבה שמערכי הייעוץ בבנקים התבררו ככישלון גדול, ובבנקים קיצצו שני שליש ממערך היועצים הפנסיונים. אולי עכשיו זה ישתנה. במקביל לרפורמה בדמי הניהול בקופות הגמל (תקרה של 1.2% לעומת תקרה של 2% עד עכשיו), האוצר מנסה (אבל זה לא יהיה פשוט) לאפשר לבנקים לצאת מכותלי הבנק. כלומר, הכוונה שהיועצים לא יספקו שירותים רק בסניפים, אלא שהם בהדרגה יוכלו לצאת למקומות העבודה ולהציע שם את השירותים שלהם. נראה שתהיה כאן מלחמה גדולה. סוכני הביטוח מתנגדים בצורה נחרצת, ובמקביל פרופסור עודד שריג , הממונה על הבטוח ושוק ההון באוצר עשה סימנים של התקפלות. בשבועות הקרובים נראה אם העניין הזה זז – זה יכול להציל את הפנסיה שלכם.

אחת הבעיות של קופות הגמל מול אפיקי החיסכון האחרים לטווח הארוך – קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים הוא שהם לא מספקים ביטוחים (ביטוח חיים, ביטוח מפני אובדן כושר עבודה ועוד). עובדה זו לצד איבוד היתרון המיסוי בחיסכון בקופות הגמל והעבר היתרון המיסוי לקרנות הפנסיה ולביטוחי המנהלים שמתורגמים בעתיד לקצבאות (בתקופת הפנסיה), הפכו את הקופות גמל למוצר נחות.  במשרד האוצר לא רוצים לחסל את הענף, אחרי הכל, יש לו מקום חשוב בחיסכון לטווח בינוני וארוך, ובמקביל לרפורמה שמתגבשת עכשיו בנוגע להפחתת דמי הניהול על הצבירה (אך מנגד העלאת דמי הניהול על ההפקדות), מתכוונים לאפשר לקופות למכור לצד מוצר החיסכון (חיסכון טהור) מוצרי ביטוח –  ביטוח מפני מוות או ביטוח אובדן כושר עבודה. החברות המנהלות לא יוכלו לגבות דמי ניהול נוספים על הרכיב הביטוחי, הם יהיו מוגבלות בדמי ניהול של 1.2% על הצבירה ו-5% על ההפקדות, ועדיין – זה יחזק אותם מול האפיקים האחרים, וזה עשוי להניב להם מקור הכנסה נוסף מול חברות הביטוח – הם בעצם יהםכו לסוג של סוכני ביטוח שמקבלים עמלה מהחברות.    

כולם מדברים על דמי הניהול בקופות הגמל ועל הצוך להפחית אותם. מדברים ומדברים ושוכחים שבמקביל להפחתה הצפויה בדמי הניהול על הצבירה,, מייצרים קנס חדש לחוסכים בקופת הגמל – דמי ניהול על ההפקדות (כמקובל בקרנות הפנסיה, ובביטוחי החיים/ ביטוחי מנהלים). מה שעוד שוכחים זה שלחוסכים שיש להם טווח חיסכון ארוך, מדובר בקנס שהרבה יותר משפיע מהחיסכון בדמי הניהול על הצבירה. זאת ועוד: לחוסכים רבים ההפחתה הצפויה בדמי הניהול על הצבירה בכלל לא תחסוך בדמי הניהול, ורואים את זה דרך הממוצעים – ממוצע דמי הניהול בקופות הגמל הוא כ-1.1%, כשתקרת דמי הניהול כיום 2% והיא אמורה על פי הצעת האוצר לרדת ל-1.2%, ומהמספרים ברור שחלק גדול מהאנשים לא ירגיש את התקרה החדשה. מנגד, הם כן ירגישו את דמי הניהול על ההפקדות, וזה אומר שהתהליך הזה דווקא ייקר להם את דמי הניהול.