מספר הצרפתים שעלו לארץ או קנו נכסים בישראל עולה באופן תמידי. תקנה חדשה של האיחוד האירופי מאפשרת להם להחיל על העיזבון את דיני הירושה הישראליים. איך זה נעשה בפועל?

בישראל חיים בשנים האחרונות עולים רבים מצרפת, וכמו כן, אזרחים צרפתיים רבים מחזיקים נכסים שקנו בארץ, גם אם אינם חיים כאן. לכן מטבע הדברים, בתי המשפט לענייני משפחה בישראל מתמודדים עם מספר רב של תיקי ירושה ועיזבונות שבהם מעורבים הדין הצרפתי והדין הישראלי.

על פי הדין הישראלי, כשתושב צרפת נפטר ומותיר אחריו נכסים בישראל, מי שמוסמך לתת צו ירושה אינו הרשם לענייני ירושות (שאליו פונים כשהנפטר הוא אזרח ישראלי), אלא בית המשפט לענייני משפחה שבאזור סמכותו נמצא הנכס של המנוח שהיה תושב חוץ בעת פטירתו. כמו כן, בטרם מתן הצו נדרשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

מבחינת מהותית, השופט הישראלי שנותן את צו הירושה ביחס לעיזבון שהותיר תושב צרפת בישראל צריך למעשה ״לעמוד בנעליו״ של שופט צרפתי ולתת את הצו בהתאם לכללי הדין הצרפתי. במסגרת זו השופט יבחן מהי עמדת הדין הצרפתי ביחס לנכסי המנוח שנמצאים בישראל. בנוסף לכך עליו לבחון אם יש לחלק את הנכסים בהתאם לדין הירושה הצרפתי הפנימי או שהמנוח בחר שיחול על עיזבונו דין אחר, דהיינו הדין הישראלי הפנימי.

קודם כל הילדים

בשונה מדין הירושה הישראלי, הדין הצרפתי קובע כי ילדי המנוח וצאצאיהם מוגנים ויקבלו ״מנה משוריינת״ של  3/4 מהעיזבון. אי אפשר לשלול מהיורשים המוגנים את המנה המגיעה להם, גם באמצעות צוואה שנערכה בצרפת או בוחרת בדין הצרפתי הפנימי כדין החל על העיזבון.

כך, במידה ועל העיזבון חל הדין הצרפתי הפנימי, לא ניתן לחרוג מזכות השריון.

אולם אחד הסייגים לכך הוא מקרה שבו המנוח הותיר צוואה שבה נכתב במפורש כי ברצונו להחיל על עיזבונו דין אחר, דין שאיננו הדין הצרפתי הפנימי.

לנטרל את השריון

הדין הצרפתי השתנה מהותית בעקבות תקנה אירופית חדשה יחסית שנכנסה לתוקף בצרפת ב-17 באוגוסט 2015. תקנה זו מאפשרת לכל תושב צרפת להחיל על עזבונו חוקי מדינה שאינה חברה באיחוד האירופי, בתנאי שלמוריש יש זיקה לדין שהוא מחליט להחיל.

מתקנה זו עולה כי מי שמחזיק באזרחות צרפתית ובאזרחות ישראלית, יכול להורות באופן מפורש בצוואתו כי הדין הצרפתי הפנימי לא יחול על עיזבונו ובמקומו יחול הדין הישראלי הפנימי. זאת, אף אם עורך הצוואה איננו תושב ישראל בעת עריכתה או בעת פטירתו (כאמור, התנאי היחיד הוא קיומה של זיקה לדין הישראלי, כמו למשל אזרחות ישראלית).

אפשרות זו פותחת למחזיקי דרכון צרפתי ודרכון ישראלי אפשרויות רבות שלא היו קיימות עד כה. הם יכולים כעת ליהנות מחופש הציווי שבדין הישראלי ולנטרל את כללי השריון שבדין הירושה הצרפתי הפנימי. זכות הבחירה החשובה הזו נתונה לכל מי שמחזיק באזרחות כפולה, צרפתית וישראלית, אפילו אם הוא גר בצרפת.

הבחירה: למי פונים ואיך מתארגנים מראש?

הבחירה באפשרות להחיל את הדין הישראלי צריכה להיקבע בצורה של צוואה נוטריונית – צוואה שעומדת בדרישות הדין הצרפתי והתקנה האירופית. על המצווה להצהיר באופן מפורש בצוואה כי ברצונו לשלול את הדין הצרפתי ולבחור בדין הישראלי, על מנת שהיא תחול על עיזבונו בארץ.

אם המנוח הותיר צוואה בישראל, השופט יבחן אם הצוואה תקפה מבחינה צורנית על פי הדין הצרפתי. וכמו כן, יבחן אם ניתן להחיל את כל הוראות הצוואה על נכסי המנוח בישראל, או שמא יש להחיל רק חלק מההוראות – מכיוון שהדין הצרפתי עדיין חל על המנוח, כך שהוא לא יכול לנשל יורשים מוגנים.

במקרה שבו המנוח לא ערך את הצוואה בישראל אלא בצרפת, או שיש הסכם מתנה בין בני הזוג שנערך בפני נוטריון צרפתי, השופט הישראלי יבחן אם הצוואה תקפה וחלה גם על נכסי המנוח בישראל.

לנוכח ההבדלים בין הדין הצרפתי והישראלי בענייני ירושה, ובשל מורכבות הקביעה איזה דין פנימי יחול במקרים מסוימים, רצוי שעולים חדשים ותושבי חוץ המבקשים לערוך  צוואה ולתכנן את ירושתם, יבררו מהו הדין שיחול על העיזבון ויוודאו שהוראות הצוואה שלהם תכובדנה לפי אותי דין.

מומלץ כמובן כי צוואה של תושב צרפת שאמורה לחול על נכסיו בישראל תיערך על ידי נוטריון או עורך דין המתמחה בדין צרפתי ובעיקר עורך דין שמכיר היטב את דיני הירושה הצרפתיים ואת דרישותיה של התקנה האירופית החדשה.

חברת החשמל הצרפתית תובעת את רמ"י על סך 25 מיליון שקל

הקנס הגבוה בצרפת: UBS ישלם 3.7 מיליארד יורו