בשנה האחרונה מנסים באוצר לפשט לחוסכים בקרנות הפנסיה את הדוחות השוטפים שהם מקבלים מהקרנות. הדוחות האלו עמוסים במידע, לא ברורים למשקיעים ויוצרים רתיעה גדולה. למעשה, הדוחות העמוסים האלו הם תוצאה של עבודת מטה באוצר (מלפני כשש שנים) שחייבה את הקרנות לשקיפות מלאה ולעומס הנתונים הזה. אבל, עכשיו התברר שעומס הנתונים הזה כאמור מזיק, ומקשה על העמית להבין את הדברים הבסיסים ביותר – כמה הוא הרוויח, כמה הוא שילם דמי ניהול, כמה הוא הפקיד במך התקופה, במה הכסף מושקע, מה התנאים שלו.

באוצר החליטו בשנה האחרונה להפוך את הדוח כאמור לפשוט וברור – הדוח יכלול עמוד אחד ובו יופיעו עד 7 נתונים מרכזיים בצורה ידידותית – העמית יקבל מידע על  הסכום שהיה לו בתחילת השנה; על ההפקדות במהלך השנה; על התשואה בתקופה; על הרווח / הפסד בתקופה; על דמי הניהול – באחוזים ובסכום; על הסכום בסוף התקופה.

כך או אחרת, עד שהדוח הברור והפשוט יגיע ייקח כנראה זמן – באוצר מתכוונים בחודשים הקרובים להעלות את העניין במסגרת החקיקה.

קצבה ממוצעת בפנסיה – כמה זה? והאם זה מספיק? שימו לב לנתון הבא – הקצבה הממוצעת של החוסכים בקרנות הפנסיה החדשות מסתכמת ב-3.8 אלף שקל בלבד – כך עולה מנתוני קרנות הפנסיה החדשות הגדולות.

הקרנות הוותיקות עשויות לשנות מעט את התמונה – שם, על רקע התנאים הטובים יותר, סכום הקצבה אמור להיות גבוה יותר, ועדיין – זו תמונה מפחידה – אחרי הכל, הקרנות החדשות יהפכו להיות היחידות בטווח של עשרות שנים. הסכום הזה – 3.8 אלף שקל, הוא עדיין לא סוף הסיפור, הוא תחת הנחות מסוימות ובבעיקר תחת הנחת גיל פרישה וגיל תמותה מסוימים, אבל בהינתן שגיל הפרישה של נשים – 62 שנים וגיל הפרישה של גברים – 67 שים ובהינתן שארוך החיים הולך וגדל, הקצבה החודשית עלולה לרדת. על פי יועצים פנסיונים סכום הקצבה יכול אף לרדת מתחת ל-2.5 אלף שקל. מנגד, היום חוסכים יותר מבעבר על רקע הרפורמה מהשנים האחרונות יש חובה לחסוך בחיסכון פנסיוני כששיעורי החיסכון הולכים וגדלים. מגמהזו עשוי לקזז את הירידה הצפויה בקצבה ואפילו להביא לעלייה בקצבה ביחס לקצבה הנוכחית. אבל, איך שלא מסתכלים על זה – מדובר בקצבה נמוכה, מדובר בפצצת זמן שעלולה להתפוצץ לנו בפרצוף. צריך לעשות משהו מהר ועכשיו כדי שעוד כמה שנים לא יהיה מאוחר מדיץ

זה נשמע לא הגיוני, זה נשמע מופרך, אבל כמו שאמרה לנו יועצת פנסיונית וותיקה, "הציבור לא מודע לכמה הוא משלם דמי ניהול, בפועל הוא משלם עוד פנסיה שלמה לבתי ההשקעות" וזה נכון!, תשלום שנתי של דמי ניהול סביב 2% במשך כמה עשרות שנים זה כבר פנסיה מלאה בפני עצמה . ואם עושים את החישוב המדויק יותר ומנסים לענות על השאלה הקשה – כמה דמי ניהול גובים מאיתנו קרנות הפנסיה / ביטוחי המנהלים / קופות הגמל, אז יש לנו תשובה – בערך שליש מהיקף הכספים שלכם מופרש לדמי ניהול. זה הממוצע, יש מקומות שזה הרבה יותר – אפילו חצי מהפנסיה הולך על דמי ניהול ויש מקומות (בעיקר דרך וועדי העובדים הגדולים) ששם דמי הניהול נמוכים והתשלום הכולל מגיע ל-15% מיקף הפנסיה הכולל. כן, זה מדהים – יש אפליה ענקית בין העובדים השונים – אם אתם "סתם" עובדים שליש מהפנסיה שלכם הולך לדמי ניהול, אם אתם בחברה גודלה ומיוחסת (או במוסד ציבורי) אתם תשלמו לפנסיה 15% מערך החיסכון – זה פער ענק, אבל יש מה לעשות – להילחם על דמי הניהול זה ביידים שלכם – תרימו את הטלפון לחברת הביטוח או בית ההשקעות ותתמקחו – פשוט תגידו שאם לא תקבלו תנאים טובים יותר אתם עוזבים ובמקביל תבדקו במקומות אחרים מה דמי הניהול שם. זה שווה – כל פיפס של אחוז מתורגם לעשרות אלפי שקליםפ בפניה. אל תוותרו על זה.

במסגרת התשלומים החודשיים לקרנות הפנסיה יש תשלומים "מסביב", בין היתר תשלומים עבור קצבת שארים. מדובר על תשלומים שהם סוג של ביטוח לשארים שלכם במקרה שחס וחלילה תעברו מהעולם הזה. בדבים האלה, אנחנו לא ממש אוהבים לטפל, מי אוהב לדבר על מוות, על שארים, ובהרבה מקרים אנחנו חותמים מיד על כל מה שסוכן הביטוח / סוכן פנסיוני אומר לנו. אבל, מסתבר שיש כמות עצומה של קרנות פנסיה שבהן יש תשלומים שוטפים לקצבת שארים בלי בכלל שיש שארים, ואם כך – אז למה בכלל לשלם את התשלום העודף הזה. למרות הקושי והמועקה, שווה לבדוק – שווה לפתוח את הפוליסה ולבדוק על מה אתם משלמים. איך עושים את זה? פונים לסוכן הביטוח, או לקרן הפנסיה ישירות, מבקשים לקבל טופס תשלומים ולדעת על מה משלמים ואם יש שם קצבת שארים שלא לצורך לבטל את התשלום בגינה (חותמים על מסמך לביטול התשלום).

סוף עידן ה-HOLDRS – עוד לפני שהיו תעודות סל שעוקבות אחרי מדדים, היו ה-HOLDRS , קרנות שמחזקות ניירות ערך שונים לפי שיעורים קבועים – כלומר מעין תיקי השקעות עם ניירות ערך בשיעור זהה. זה היה הבסיס לתעשיית תעודות הסל שעשתה בעצם את אותו הדבר – אחזקה של ניירות ערך במשקל זהה, רק שתעודות הסל לא בחרו את האחזקות שלהן באופן אקטיבי (בשונה מה-HOLDRS ), הן הרכיבו את סלי ההשקעות שלהם בדומה למדדים (אינדקסים) שונים. תעשיית תעודות הסל (שוק ה-ETF ), פרחה בעשור האחרון וייתרה למעשה את שוק ה-HOLDRS, כאשר לאחרונה הודיע מריל לינץ' מקבוצת בנק אוף אמריקה כי הוא עומד לחסל את קרנות ה-HOLDRS שלו – למכור את המניות בקרן ולהחזיר את המזומנים למשקיעים (או להעביר למשקיעים את המניות שבקרן בפרופורציות שוות).

רשות ניירות ערך האיצה בחודשים האחרונים את התוכנית לדמי ניהול דיפרנצייאלים בקרנות הנאמנות. מדובר בדמי ניהול שונים ללקוחות שונים כתלות בהיקף הכספי, בוותק האחזקה בקרן, בהתארגנות של הלקוחות כגוף מאוחד וחזק יותר, באפשרות לדלג על עמלת הפצה (להגיע ישירות לבית השהקעות) ועוד. בדרך זו, בעצם יופחתו דמי הניהול למשקיעים שונים כך שבסך הכל, דמי הניהול הממוצעים עשויים לרדת. בתעשיית קופות הגמל, ובכלל בחיסכון הפנסיוני (קרנות פנסיה, ביטוחי חיים, קרנות גמל והשתלמות) דמי הניהול הם דיפרנציאליים.
על כל פנים, בתי ההשקעות חוששים מדמי הניהול הדיפרנציאליים והם מנסים לדחות את רוע הגזרה. לטענת אגוד קרנות הנאמנות וחברות ניהול קרנות הנאמנות קיימת בעיה ביישום התיקון האמור. להערכתם, השחקנים בשוק לרבות הבנקים עדיין לא ערוכים לדמי ניהול דיפרנצייאלים. הבעיה, לגישתם, שמערכות המיחשוב של הבנקים לא יודעות לזהות את הפעולוה של הלקוח ולמיין אותה לדמי ניהול ספציפיים. הבנקים מצידם לא ממהרים ליישם מערכות מחשב מתקמות יותר, אחרי הכל הם לא אמורים ליהנות מיישום דמי הניהול המדורגים. מי שיכול לחייב את הבנקים ליישום מערכות כאלו הוא המפקח על הבנקים, אבל הקשר בין מערכותהמיחשוב האלו ליציבות הבנקים הוא רופף כמובן, כך שקשה לראות את המפקח מתערב בסוגיה. אפשרות נוספת היא להעביר את האחריות על דמי הניהול המדורגים ללקוחות עצמם. הם יצטרכו לבדוק אם מגיע להם דמי ניהול נמוכים יותר ואז לדרוש זאת מבתי ההשקעות, הבעיה שרוב הציבור לא באמת בודק מה מגיע לו, ולא בדיוק יודע לתבוע את זכויותיו.

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, מוריד לאחרונה את הריבית במשק על רקע ההאטה בעולם, אבל מנגד ריבית נמוכה מגבירה את הביקושים לדירות למגורים ועלולה להחזיר את הקונים (שחלק גדול מהם יושב על הגדר) לשוק הדירות ובהתאמה המחירים עשויים לשוב ולעלות. סטנלי פישר מדבר הרבה על מלחמתו במחירי הדירות, ועל הסיכון שבבועה בתחום הדיור, אבל הוא עושה מעט. השאלה מה בהמשך – האם הריבית תמשיך לרדת, או שתחזור לעלות. הנגיד לא חושף את הקלפים; האנליסטים סבורים שעל רקע ההאטה בשווקים הריבית תרד ורמז למגמה הזו סיפר פישר בהרצאה בכנס "ישראל והמשבר העולמי – 2007-2009". פישר טען שריבית אפסית היא לא סופה של המדינית המוניטרית, "הגעה לריבית אפסית אינה מבשרת על סופה של המדיניות המוניטרית (הרחבה מוניטירת= הדפסת כסף)", אמר פישר, "בכלכל לומדים על מלכודת הנזילות שכאשר הריבית מגיעה לאפס מסתיים תפקידה של המדיניות המוניטרית וצריך לעבור למדיניות פיסקלית", אמר פישר, "במשבר ראינו את עצמנו עובדים עם ריבית קרובה לאפס, אבל ראינו שיש הרבה דברים שבנק מרכזי כיול לעשות. למשל – ההקלה הכמותית – רכישת נכסים פיננסים על ידי הבנק המרכזי, שאאמנם אינה מורידה את הריבית בטווח הקצר, אבל היא כן מגדילה את רמת הנזילות של המשק. כמו כן, רכישת נכסים בחלק הארוך של עקום התשואות, יכולה להשפיע על הריבית בטווח הארוך ולהגדיל את הביקוש למשכנתאות, ולהשקעות של המגזר הפרטי. מעבר לכך, הבנק המרכזי גם יכול לשמש עושה שוקכמוצא אחרון. הפדרל ריזרב נכנס לשווקים שהיו קפואים והצליח להחיות אותם באמצעות רכישות של נכסים בשווקים. הפדרל ריזרב מתערב גם בשוק אגרות החוב הממלתיות. באירופה, בעיקר בגרמניה, ההתנגדות לרכישת אגרות חוב ממשלתיות על ידי הבנק המרכזי הפכה לסוג של דת, עד כדי כך שלמעשה נגרם נזק למדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי האירופאי".

האמת על סטנלי פישר נחשפת – נגיד גרוע 

סטנלי פישר מעורר את הביקושים לשוק הדירות 

סטנלי פישר לא רגוע לגבי שוק הנדל"ן 

הקצבה בפנסיה של עצמאיים  – 270 אלף עצמאיים בישראל צפויים להגיע לגיל פנסיה עם קצבה נמוכה – 5,000 שקל בממוצע. על פי נתוני משרד האוצר העצמאיים חוסכים רק 9% מההכנסה השוטפת שלהם לפנסיה, ואילו העובד השכיר חוסך בין 15% ל-18%. העצמאי מפריש בממוצע 980 שקל בחודש לחיסכון הפנסיוני וכשמחשבים כמה חיסכון חודשי זה מתבטא בעתיד – בפנסיה, מקבלים קצבה חודשית של 5,000 שקל. הקצבה הזו היא כ-40% מהשכר הממוצע (ברוטו) של העצמאיים במשק, והמסקנה היא שהעצמאיים עלולים להתקשות לשמור על רמת החיים שלהם בתקופת הפנסיה.

שווה קריאה– מנהל מחלקת אקטואריה במגדל מקפת, איתי וייס, גיבש עבור "כלכליסט" חמישה חוסכים טיפוסיים . כך נראה העתיד הפנסיוני של מזכירה, אחות, מורה, שוטר והייטקיסט. השורה התחתונה של כל אחד מהתרחישים – צריך להתחיל לחסוך כמה שיותר מוקדם וצריך לחסוך הרבה (בשיעור גבוהה מסך ההכנסה החודשית)

פנסיה – מה זה? איך חוסכים לפנסיה? מהם מוצרי החיסכון הפנסיוני? כמה לחסוך כל חודש? ועוד

יועץ פנסיוני – כל מה שצריך לדעת

הסיפורים על רכישת קרקעות חקלאיות בתמורה אפסית והשבחה למיליונים רבים במקביל להפשרת הקרקעות, הולידה בשנים האחרונות ענף השקעות חדש – השקעות בקרקעות, ענף שמתפתח בקצב מהיר שאם בעבר היה בעיקר נחלתם של מומחים בנדל"ן, היום הוא אפשרי לכל אחד. חברות רבות משווקות בעיתונות ובאינטרנט קרקעות חקלאיות ומסבירות שמדובר במציאה עם סיכוי הפשרה גבוהים. אלא שבמקרים רבים זה ממש לא כך, במקרים רבים הקרקע החקלאית  שעלותה אמנם זולה ביחס לקרקע שמיועדת לבנייה, גוררת הוצאות שנתיות שמצטברות לסכומים גבוהים, כשהחלום על ההפשרה של הקרקע לא  נראה באופק. המשקיעים מתנחמים שבסוף זה יקרה, לטענתם, בסופו של דבר צריך את הקרקעות כדי לבנות דירות, וגם אם לא בשנים הקרובות, אז בטווח הארוך יותר (מקסימום זה ישמש את הילדים והנכדים). אבל אין כמובן וודאות שהקרקע המסוימת הזו אכן תופשר ותושבח.  

אבל, עכשיו ההשבחה בספק גם אם הקרקע החקלאית תופשר. על פי הרפורמה המתוכננת בחוק התכנון והבנייה  עשוי להיכלל שינוי  שיגדיל משמעותית  את  היטל ההשבחה שישלם בעל קרקע חקלאית, במידה והקרקע  תופשר לבנייה. תרחיש כזה, כמובן מקטין את האטרקטיביות של קרקעות חקלאיות להשקעה.  השינוי שצפוי להיכלל בחוק התכנון והבנייה מתייחס לעלות הקרקעות ובעקיפין לגובה ההשבחה. הקרקעות החקלאיות כיום נמכרות בעשרות אלפים עד מאות אלפים בודדים, תלוי כמובן במיקום (למגרשים של חצי דונם) – ביישוב אליכין מוצעים מגרשים חקלאיים ב-240-260 אלף שקל; בבנימינה  מוצעים מגרשים בכ-200-220 אלף שקל; בפרדס חנה יש קרקעות חקלאיות ב-120-100 אלף שקל והרשימה כמובל ארוכה. אבל, המחירים האלו, הם מחירים שכוללים כבר חלק מהציפיות. הקרקעות החקלאיות עצמם באם הן יישארו קרקעות חקלאיות שוות עשרות אלפי שקלים בודדים, כלומר, הרוכש משלם על הפוטנציאל.  ברגע שהקרקע (אם וכאשר) מושבחת אז בעל הקרקע צריך לשלם היטל השבחה על ההפרש ההוני (רווח ההון) – על שווי הקרקע אחרי השבחה לעומת עלות הקרקע (היטל של 50% מההשבחה). וכאן נכנס השינוי בחוק התכנון והבנייה –  המדינה מעוניינת לחשב את היטל ההשבחה ביחס לעלות הכלכלית של הקרקע ללא הפוטנציאל ולקבוע את ערכה בעשרות אלפים בודדים. במילים אחרות – המדינה אומרת לבעל הקרקע – "אז מה אם רכשת את הקרע ב-200 אלף שקל, מבחינתנו קנית אותה ב-20 אלף שקל". במקרה כזה, הרווח כתוצאה מההשבחה גבוה הרבה יותר (ביחס לרווח שמבוסס עלות אמיתית) ומכאן שהיטל השבחה יהיה גבוה הרבה יותר.  המדינה מתכוונת לקבוע מחיר אחיד על הקרקעות החקלאיות, כשמעבר להשפעה הגדולה על היטל ההשבחה (שכאמור צפוי לעלות), המדינה תוכל להפקיע קרקעות ולהעניק פיצוי נמוך לבעלי הקרקע (בהתאם למחיר האחיד).  

וועדת בכר שהמלצותיה יושמו בהדרגה החל מ-2005 יצרה מציאות שונה בשווקים הפיננסים – ניהול הכספים עבר מהבנקים לבנקים ולברוקרים הפרטיים / בתי ההשקעות. אלו נהנו מפריחה בתעשיית קרנות הנאמנות כשבמקביל נפתח וצמח בקצב מואץ שוק תעודות הסל. אבל מנגד, שוק קופות הגמל בדעיכה.
במקביל לוועדת בכר, החליטו באוצר לתמרץ את החוסכים לפנסיה במכשירים שמספקים קצבה חודשית; באוצר רוצים לדאוג לציבור ולוודא שתהיה לו הכנסה חודשית שוטפת ולכן עודדו (דרך הטבות מס משמעותיות) את קרנות הפנסיה הביטוחי החיים שמספקים קצבה חודשית. במקביל באוצר ביטלו הטבות למכשירים הוניים, כאלו שמאפשרים חיסכון לפנסיה אבל דרך קבלת תשלום סכום חד פעמי גדול (ולא קצבה חודשית). קופות הגמל הם מכשיר שמאפשר משיכה חד פעמית גדולה – עד 2005 החוסכים בקופות גמל היו יכולים למשוך את הכסף בקופה לאחר 15 שנה אבל מאז ניתן למשוך רק בגיל פרישה, כלומר באוצר הרעו את התנאים של קופות הגמל . בנוסף, בוטלו דרכי החיסכון הפנסיוני האחרים שהם לא קצבה- ב-2008, יושם תיקון של האוצר לפיו משיכת הכספים בגיל הפרישה תהיה במסלול קצבתי (אלא אם הקצבה היא מעבר ל-4.3 אלף שקל).
המהלכים האלו פגעו באטרקטיביות של קופות הגמל, התעשייה שמנהלת כ-350 מיליארד שקל סובלת בשנים האחרונות מירידה בהפקדות השוטפות של החוסכים כאשר בשנים האחרונות ההפקדות מסתכמות ב-4 מיליארד שקל בשנה, כמחצית מההפקדות לפני עשור.

נתון מעט מפתיע, אבל הריבית על המשכנתאות בפריפריה עולה על הריבית של המשכנתאות במרכז. המשכנתאות בפריפריה בריבית פריים ניתנות בריבית של פריים מינוס 0.5% עד פריים מינוס 0.8% בעוד שעל משכנתאות לאותה תקופה ודומות בהיקפן במרכז הריבית היא בין פריים מינוס 0.7% עד פריים מינוס 0.9%. במשכנתאות עם ריבית קבועה קיים גם כן הבדל – בפריפריה הריבית צמודת המדד היא 3.5%-3.6% ועל משכנתא דומה במרכז הריבית תהיה 3.3%-3.4%.
ההסבר יכול להגיע מהבטוחה – אולי הבנקים למשכנתאות מעריכים את הדירה בפריפריה כפחות בטוחה ויותר תנודתית מהדירה במרכז הארץ; אבל נראה שהסיבה העיקרית נעוצה ביכולת ההשתכרות המוצעת של תושבים במרכז לעומת תושבים בפריפריה – במרכז מרוויחים יותר וההכנסה הפנויה גבוה יותר וזה נלקח בחשבון בבנקים, הם פשוט מתמחרים את הסיכון הנמוך יותר של אנשי המרכז דרך ריבית נוחה יותר.