אופציות מעו"ף  – אופציית מכר (אופציית פוט) או אופציית רכש (אופציית קול) שנכס הבסיס שלה הוא מדד המעו"ף. באופציית רכש (Call)  יש  זכות למחזיק לקנות את נכס הבסיס (מדד המעו"ף) במחיר מסוים ידוע מראש עד ליום מסוים. לאופציה יש מחיר (מחיר קניית האופציה) כך שהמחיר קנייה ומחיר המימוש (הקבוע) הם התשלומים עבור נכס הבסיס (מדד המעו"ף). לדוגמה – אופציה לרכוש את מדד המעו"ף במחיר של 1,100 שקלים למשך שלושה חודשים , נסחרת ב-200 שקלים כאשר מדד המעו"ף נסחר ב-1,200. מכאן, שמי שקונה את האופציה הזו, משלם כיום 200 שקלים והוא יכול בטווח של שלושה חודשים לשלם עוד 1,200 שקלים (בסה"כ השקעה של 1,400 שקלים) ולקבל את מדד המעו"ף. למה זה טוב? כי אם המשקיע סבור לדוגמה שמדד המעו"ף יגיע בטווח הזה ל-1,500 שקלים, אזי הרווח שלו אם הוא יקנה את המדד הוא 25% (מ-1,200 ל-1,500 שקלים) בעוד שאם הוא ירכוש את האופציה הוא ירוויח תשואה גבוה יותר – (האופציה תעלה מ-200  ל-400 – תשואה של 100%). מנגד, הסיכון להפסד הוא גדול יותר – אם המדד יהיה עד 1,100 אזי האופציה נמחקת  (הפסד של 100%). מעבר לכך, כאשר בוחנים את ההשקעה במדד המעו"ף מול אופציית call אז לא ניתן לדבר על השקעה בסכום זהה, אלא על השקעה נמוכה משמעותית באופציה – משקיע שרוכש מדד מעו"ף בסכום של 100 אלף שקל, עשוי להיות שקול (תלוי במינוף) למשקיע שרוכש אופציות  מעו"ף בסכום של5-10 אלף שקל, כך שההשקעה האבסולוטית נמוכה יותר והסיכון האבסולוטי בהשקעה דרך אופציות נמוך יותר. אם השוק נופל בשיעור חד, במדד אפשר להפסיד הרבה יותר מאשר את ערך האופציה (האופציה יורדת 100% אבל עדיין, זה הפסד קטן לעומת צניחה במדד המעו"ף).

נוסף על אופציות call קיימות אופציות put, אופציות אלו מעניקות למחזיק בהן את האפשרות למכור עד תאריך מסוים במחיר ידוע מראש את נכס הבסיס (מדד המעו"ף), כלומר , ההשקעה באופציה כזו מבטאת הערכה שהשוק יירד (או כאמצעי גידור). לדוגמה – אופציית put  על מדד המעו"ף למשך שלושה חודשים נסחרת ב-300 שקל, האופציה מבטאת זכות למכור את המדד במחיר של 1,300 שקל, והמדד הוא 1,200. ערך האופציה יגדל ככל שהמדד יירד, אם נניח בסוף התקופה המדד יהיה ב-800, ערך האופציה יעלה ל-500 (מוכרים ב-1,300, קונים ב-800); אם המדד יעלה מעבר ל-1,300 ערך האופציה יהיה שווה אפס.

 איגרת חוב  – הסכם הלוואה בין מלווה ללווה שבמסגרתו מוסכמת הריבית, מועד תשלומה, הפירעונות, היקפם ומועד תשלומם. אפשר גם להגדיר אגרת חוב כתעודת התחייבות, כאשר מנפיק התעודה מחויב  לשלם למחזיק התעודה ריבית ופירעונות קרן כפי שנקבע מראש במועדים שנקבעו מראש. בבורסה נסחרות אגרות חוב ממשלתיות (המדינה מנפיקה אותן לציבור – המדינה לווה מהציבור) ואגרות חוב קונצרטיות (החברות מנפיקות אותן לציבור, החברות לוות מהציבור). אגרות החוב יכולות להיות דולריות, צמודות למדד, שקליות, עם ריבית קבועה וריבית משתנה. מחירן של אגרות החוב תלוי בריבית השוק וכן בגורמי הסיכון של החברה המסוימת ובתנאי האג"ח המסוימים. ככל שהסיכון גדול יותר (סיכון / חשש מאי תשלום החובות) אז מחיר האג"ח יירד והתשואה לפדיון שהיא מבטאת תעלה.

 איגרת חוב להמרה  – איגרת חוב  שמעבר להיותה הלוואה / תעודת התחייבות בין מנפיק התעודה לבין מחזיק התעודה, נותנת "סוכרייה" למחזיקים – אפשרות להמיר את אגרות החוב ביחס קבוע מראש (שיכול להשתנות על פני זמן בהתאם לתשקיף ) למניות.  עברו "הסוכרייה" הזו המחזיקים מוכנים מעין להקריב  ריבית – כלומר, בהינתן שתי סדרות אג"ח זהות לחלוטין רק שאחת היא של אגרות חוב רגילות והשנייה של אגרות חוב להמרה, אזי אגרות החוב להמרה ייסחרו במחיר גבוה יותר (תשואה נמוכה יותר) בגלל האופציה שגלומה בהן (ויש לה ערך) להמרת האגרות למניות.

 איגרת חוב ממשלתית – איגרת חוב המונפקת על ידי בנק ישראל (כזרוע של המדינה) באמצעות מכרזים שפונים בעיקר לגופים המוסדיים (שמנהלים את קרנות הנאמנות, תעודות הסל, קופות גמל, קרנות פנסיה ועוד). איגרות חוב אלו פחות מסוכנות מאגרות החוב הקונצרניות, ובהתאמה התשואה לפדיון בהן תהיה נמוכה יותר מאשר התשואה לפדיון באגרות החוב הקונצרניות. 

איגרת חוב קונצרנית  – איגרת חוב שמונפקת על ידי פירמות. איגרות אלו מבחינת החברה הן אמצעי מימון נוסף (במקביל למקורות האשראי הנוספים). התשואה על האיגרת נקבעת בהתאם לרמת הסיכון של האיגרת כשבין הפרמטרים שנלקחים בחשבון – החוסן הפיננסי של החברה, קדימות תשלומי פירעון האג"ח, מח"מ האג"ח ועוד.

אינדקס / מדד – סל שכולל מספר רכיבים כאשר ערכו נמדד על פי השינוי בהרכבים. לדוגמה – מדד מניות ת"א 25 הוא סל שמורכב מ-25 המניות הגדולות בבורסה המקומית.  לכל מניה משקל מסוים במדד (על פי גודלה) כאשר כל שינוי במניה מתבטא בשינוי במדד – אם למשל מניית בנק הפועלים  שמשקלה במדד  8% עולה ב-10% המדד יעלה (רק כתוצאה משינוי זה) ב-0.8%. האינדקס מבטא את התשואה המשוקללת של  המניות המרכיבות את המדד.

 אלפא (אלפא במודל של ג'נסן) – אלפא מבטאת את התשואה העודפת של השקעה מסוימת. זה עובד כך – השקענו בנייר ערך מסוים, לנייר הזה יש בטא מסוימת (שמבטאת את התשואה הצפויה מהנייר ביחס לשוק), וקיבלנו תשואה אחרת – ההפרש בין התשואה בפועל לבין התשואה המצופה היא התשואה העודפת (האלפא במודל של ג'נסן – מודל פופולארי לבחינת אטרקטיביות של קרנות נאמנות).

 בטא – מדד לסיכון שיטתי.  הבטא מבטאת את ציפיות השוק  לתשואה עודפת על מדד הייחוס; במילים פשוטות על כל שינוי של 1%  במדד הייחוס, ניירת הערך אמור להניב תשואה מוכלפת בבטא – מכאן שבטא של 1 מבטאת נייר ערך שצמוד בהתנהגותו למדד הייחוס. בטא של 1.5 לדוגמה, מבטאת תשואה שלפי 1.5 מהמדד עצמו לטוב ולרע – אם המדד יעלה ב-1% הנייר יעלה ב-1.5%, אבל אם המדד יירד ב-1% אזי הנייר ערך יירד  ב-1.5%.  הבעיה הגדולה של הבטא שהיא מחושבת על סמך נתונים היסטוריים – ולא תמיד מה שהיה הוא מה שיהיה.

 מדד שארפ  – מדד שמבטא תשואה עודפת ביחס לסיכון. מדד שארפ מבטא את התשואה של נייר מסוים (או תיק השקעות) ביחס לנכס חסר סיכון, ומשקלל זאת עם הסיכון (שמתבטא בסטיית התקן). כלומר, מדובר במדד שלוקח בחשבון גם את התשואה, ולא פחות חשוב גם את הסיכון. מדד שארפ מקובל לבחינת קרנות נאמנות ולדירוגים של קרנות נאמנות, אבל גם לא יש חסרונות (שקשורות להתייחסות לנכסים חסרי סיכון, התייחסות לסיכון השיטתי והלא שיטתי, התייחסות לתקופת המדגם ולמגמה בה – – גאות או שפל, מגמת עלייה או מגמת ירידה)

 מתאם (קורלציה) –  הקשר בין שני מכשירי השקעה או יותר. מתאם (מתאם פירסון) הוא מדד לבדיקת הקשר / החוזק הליניארי בין שני ניירות ערך/ מכשירים פיננסים נכסים וכן קביעת הכיוון של הקשר – קשר חיובי, קשר שלילי (מתאם חיובי , מתאם שלילי). המתאם נע בטווח שבין 1- ל-1+.  ככל שמתכנסים ל-1 הקשר בין התשואה של ניירות הערך, גבוה יותר, ובכלל – ערך חיובי (מעל 0 ועד 1) מעיד על קשר חיובי בין ניירות הערך (הנכסים השונים); ערך שלילי של מתאם משמעו קשר הפוך בין ניירות הערך.מתאם של 0.8 הוא ביטוי לקשר חזק בין שני ניירות הערך – כשנייר ערך אחד עולה צפוי שגם השני יעלה וההיפך – שמחיר נייר ערך אחד יירד צפוי שגם השני יירד.  אם המתאם לדוגמה היה 0.8- כלומר מתאם שלילי גבוה, היה צפוי שעלייה בנייר ערך אחד תתבטא בעלייה בנייר ערך שני וההיפך – ירידה בנייר ערך אחד תביא לעלייה בנייר ערך שני.

 סטיית תקן – רמת הסיכון בניירות הערך נמדדת על פי התנודתיות שלהם. תנודתיות נמדדת על ידי מונח סטטיסטי – סטיית תקן,  הסטייה של נייר מסוים או תיק מסוים ביחס לממוצע. סטיית תקן גדולה יותר משמע תיק תנודתי יותר, תיק מסוכן יותר. וההיפך – סטית תקן נמוכה מעידה על תנודתיות נמוכה יחסית ולכן תיק פחות מסוכן.

 קרן  נאמנות – דרך לנהל השקעות משותפות. אחזקה בקרן מבטאת נתח מסוים (היחס בין האחזקה ביחידות הקרן לסך היחידות המונפקות) ובהתאמה זכות לרווחים (או הפסדים) במידה ונכסי הקרן עולים (או יורדים). מנהל הקרן משקיע במגוון רחב של אפיקים כך שהמחזיק בעצם מפזר את השקעתו על פני מספר רחב של ניירות ערך. הכספים של הקרן מנוהלים בנאמנות (בחשבון נאמנות מיוחד), ולכן אין בהשקעה בקרן את הסיכון שהמנפיק / מנהל הקרן יפשוט רגל או יקלע לקשיים פיננסים – החשבון (חשבון הנאמנות ) אמור להיות מובטח בכל מצב. בקרן נאמנות יש דמי ניהול שוטפים (שיורדים מדי יום ביום); יש דמי נאמנות, לפעמים יש שיעור הוספה (עמלה שגובה מנהל הקרן – בהתאם לתשקיף הקרן), ולפעמים יש עמלות קניה ומכירה (שמבטאות את גלגול העמלות של מנהל הקרן על מבצע הפעולה – קנייה ומכירה של קרנות). קרנות הנאמנות נסחרות פעם ביום (במקרים מסוימים פעמיים), והיתרונות הגדולים בהשקעה דרכן הם – נזילות, סחירות, פיזור, ניהול מקצועי, מיסוי (כשהקרן מוכרת מניות בתוך הקרן, אין חברות מס על המחזיק, אלא רק כשהוא מוכר את הקרן).

 קרן נאמנות סגורה – קרן נאמנות שהנפיקה מספר מוגבל של יחידות השתתפות. כלומר, אם משקיע רוצה לרכוש את קרן הנאמנות הזו , הוא יוכל רק אם מישהו מנגד מוכר יחידות השתתפות.  קרנות הסל (הנסחרות בוול-סטריט) הן ברובן הגדול קרנות סגורות וגם שם רק אם יש מוכר ניתן לרכוש את הקרן, אלא ששם המסחר מתנהל באופן שוטף כל היום (בדומה למניות) ולא פעם אחת (או פעמיים) כמו קרנות נאמנות, ולכן (במיוחד בהינתן שיש עושה שוק), תמיד (תלוי במחיר) ניתן לרכוש יחידות השתתפות.

קרן נאמנות פתוחה – קרן נאמנות שבה תמיד ניתן להצטרף, היא תמיד מנפיקה יחידות השתתפות חדשות.מנגד, גם תמיד ניתן לפדות את יחידות ההשתתפות גם אם אין ממול מישה שרוכש (הקרן בעצמה תמכור ניירות ותפדה את יחידות ההשתתפות).

קרנות סל,  ETF (Exchange Traded Fund) –  קרנות שעוקבות אחרי מדד מסוים. הן לא תעודות התחייבות (תעודות סל), הן דומות לקרנות נאמנות שמנהלות כספים בנאמנות עבור הלקוחות. קרנות הסל מנהלות (בחשבון נאמנות) כספים עבור המחזיקים בהן, כלומר אין בהן את סיכון המנפיק. 

תשואה עודפת –  התשואה שמקבלים מהשקעה מסוימת נמדדת ביחס לבנצ'מרק מסוים / מדד ייחוס מסוים. כך לדוגמה – אם משקיעים במד ת"א 25 ניתן לעשת זאת ישירות, או בדרכים עקיפות דרך קרן נאמנות או תעודת סל. אם נשקיע בקרן נאמנות נרצה לבחון את התשואה שלה ביחס למד הייחוס – מדד ת"א 25 – אם הקרן הניבה תשואה של 20% ומדד ת"א 25 עלה ב-20% אזי הקרן לא השיגה תשואה עודפת; אבל אם הקרן השיגה תשואה של 22%, אזי (בקירוב) הקרן השיגה תשואה עודפת