מ-1 באוקטובר הבנק סופר בהלוואה לכל מטרה בשעבוד דירה גם את ההחזר של המשכנתא שכבר רצה. הפיקוח על הבנקים עדכן את הוראה 329, והחישוב החדש נכנס לתוקף השבוע. משפחה עם הכנסה נטו של 20 אלף שקל ומשכנתא של 6,000 שקל שביקשה הלוואה עם החזר של 4,500 שקל מגיעה ל-10,500 שקל בחודש. זה יותר ממחצית מההכנסה, מעל התקרה של 50%, והבקשה נחסמת. לפי השיטה הישנה הבנק בדק את ההלוואה החדשה מול ההכנסה שנשארה אחרי המשכנתא, והעסקה הייתה יכולה לעבור.

התקרה הרשמית היא 50% מההכנסה הפנויה. בפועל הבנקים עוצרים כבר סביב 40%, כי בין 40% ל-50% בנק ישראל דורש מהם הקצאת הון של 100% מול ההלוואה. לפי נתוני בנק ישראל, באוגוסט ניתנו הלוואות כאלה בהיקף של כחצי מיליארד שקל בחודש, עם יחס החזר ממוצע של כ-24%. רוכשי דירה ראשונה בלי חוב דיור קודם נשארים מחוץ לשינוי.

ההקלה שניתנה במלחמה בהלוואות לכל מטרה נשארה: אפשר לממן עד 70% משווי הנכס, ובלבד שהחלק מעל 50% מוגבל ל-200 אלף שקל במצטבר על אותו נכס. ריבית בנק ישראל עומדת כעת על 3.25%, והפריים על 4.75%. ההלוואה לכל מטרה בבנק עדיין זולה מהלוואה צרכנית רגילה, ולכן הביקוש אליה נשאר גבוה.

מה נספר בחישוב? כל הלוואה לדיור על אותו נכס, באותו בנק, בבנק אחר או בגוף אחר, אם מועד הפירעון שלה עולה על 18 חודשים. הלוואת גישור עד שלוש שנים והלוואה לכל מטרה עד 120 אלף שקל נשארות מחוץ למגבלה. מי שקיבל אישור עקרוני חתום עד סוף ספטמבר נבחן לפי הכללים הקודמים. ההלוואות שכבר רצות ממשיכות באותם תנאים.

המטרה של הפיקוח ברורה: משק בית שמקדיש חלק גדול מדי מההכנסה להחזרי חוב חשוף יותר לפיטורים, לירידת הכנסה או לעליית ריבית. אבל כאן נולד האבסורד. משפחה שמבקשת הלוואה אחת זולה יותר מול הדירה כדי לסגור כמה הלוואות צרכניות יקרות, עלולה להיתקע. הבנק סופר בינתיים גם את הישנות וגם את החדשה, כאילו כולן יישארו יחד. התוצאה: החוב היקר נשאר, והזול נחסם. להרחבה: משכנתא לכל מטרה.

השאלה שלי: האם חישוב שמגן על הציבור ממינוף יתר צריך גם לחסום את מי שמנסה לצאת מהחוב היקר. בפיקוח מדברים על הגנה. בכיס של המשפחה מדובר בהחזר חודשי שנשאר גבוה. חברות ביטוח כבר מציעות מסלולים ארוכים יותר מחוץ למגבלה הבנקאית, אבל הריבית שם אחרת, והפיגורים שם נספרים מחוץ לסטטיסטיקה הרשמית.