מי שמשתף פוסט שעולה ממנו דיבה או לשון הרע מסתכן בתביעה. כך קבע השבוע בית המשפט העליון בתביעת עיתון שבועי בשם "המקומון רמת-גן גבעתיים" נגד בני זוג שעשו לייק ושיתוף. בעמוד פייסבוק בשם "גבעתיים מחרימה את המקומון".
בחוק לשון הרע, הסיכון לתביעת לשון הרע הוא "בפרסום" לשון הרע, והשאלה היא מה ייחשב ל"פרסום" לצורך החוק והאחריות. האם שיתוף בהינף יד ברשת חברתית מהווה לשון הרע? הדיון בנושא הגיע לבית המשפט העליון לאחר שנידון לפני כן בבית משפט השלום ואחר כן בבית המשפט המחוזי.
השופטת דיברה על האתגרים הכרוכים בהתאמתם של דיני לשון הרע המסורתיים לעידן הרשתות החברתיות. מצד אחד, הודגשו יתרונותיו של השיח הפתוח, הנגיש והחופשי המאפיין את רשת האינטרנט. מצד שני, צוינו גם החסרונות המסוימים שלו, כגון האפשרות לבצע הפצה מהירה ורחבה של פרסומי הסתה ושנאה, מידע כוזב ומטעה הקרויים פייק ניוז או פרסומים פוגעניים ומכפישים.
מפסק הדין נבע שהאחריות על השיתוף בלבד, לא על הלייק. זאת, משום שהשיתוף הוא חזרה על פרסום החושפת אותו למשתמשים נוספים, שאולי לא נחשפו לפרסום המקורי. לעומת זאת, נקבע כי קשה לראות בלייק פעולה שיוצרת "עותק" של הדברים ומהווה חזרה עליהם, גם אם האלגוריתם של הרשת החברתית עשוי להוביל לעדכונם של משתמשים נוספים ברשת בדבר התרחשותה של הפעולה.
עוד ציינה השופטת כי הגשת תביעה רק נגד משתף אחד או משתפים אחדים מפני רבים, עשויה להוות תמרור אזהרה לגבי מניעיו של התובע. "הבחנות שניתן יהיה לראות כרלוונטיות, מבלי למצות, הן למשל כמות העוקבים שנחשפו לשיתוף מסוים או היותו של המשתף דמות ציבורית".
נקודה שנייה היא חשש מפני תביעות השתקה, אשר ייצרו אפקט מצנן כלפי התבטאויות לגיטימיות. נושא זה טרם נדון בהרחבה בפסיקה הישראלית, והשופטת מסתפקת לפיכך בהערה ולפיה "כל הרחבה של גבולות דיני הדיבה צריכה להיעשות תוך מודעות ורגישות גם לסוגיה זו". חשש נוסף הוא מפני הצפת בתי המשפט בתביעות סרק ובתביעות בעלות אופי גבולי. המענה העיקרי לחששות אלו, אומרת השופטת, מצוי "במנגנונים 'מאזנים' המובנים בתוך חוק איסור לשון הרע, בדמות ההגנות וההקלות הקבועות בו, כמו גם במנגנון חיצוני – הדוקטרינה הכללית של איסור שימוש לרעה בהליכי משפט".
גזבר קרא למזכירה זנזונת – האם זו הטרדה מינית או לשון הרע?
מקשיבים לשונה: מרכזי הקניות של ביג יונגשו לבעלי רגישות חושית