לאחר מלחמת המפרץ הראשונה בתחילת שנות ה-90' הוחלט על חובת ממ"ד בדירות החדשות. במלחמה ההיא היינו חשופים למתקפות טילים ארוכי טווח שנורו מעיראק, ועל רקע הטילים שהגיעו בעיקר למרכז המדינה, התברר הצורך לחזק וליעל את המיגון של העורף בישראל.

 בעקבות המלחמה הוחלט בישראל על הקמתם של מרחבים מוגנים בכל בנייה חדשה בישראל, שמטרתם היא לספק מיגון בפני התקפות טילים והתקפות מהאוויר ללא צורך בהגעה למקלט. היתרון אותו ראו יוזמי החקיקה היו שהמרחבים המוגנים סיפקו פתרון להתקפות שההתרעה הניתנת בפניהן קצרה ולא מאפשרת הגעה למקלט בזמן סביר.

כמו כן סברו היוזמים, שאם המרחב המוגן יהיה חלק מסביבת מגוריו השוטפת של האזרח, הוא ידאג לתחזק אותו והוא לא ייהפך למחסן מוזנח, כפי שקורה הרבה פעמים למקלטים הציבוריים והמשותפים. על פי החוק קיימים שלשה טיפוסים של מרחבים מוגנים. הראשון הוא הממ"ד אשר מותקן בדירות מגורים (מרחב מוגן דירות). השני הוא המרחב המוגן הקומתי המשותף בבניינים בהם אין ממדים דירתיים ובעיקר בבנייני משרדים, והשלישי המרחב המוגן המוסדי הקיים בכל מבנה ציבור.

על מי מוטלת החובה לבנות ממ"ד?

על פי החוק צריך לבנות ממ"ד בכל בנייה חדשה ובכל תוספת בנייה. הגוף היחיד שיכול לפטור יזם מלבנות ממ"ד הוא פיקוד העורף. במקרה של בניה ישנה, המדינה מממנת את עלויות בניית הממ"ד לתושבים הגרים במרחק של עד תשעה קילומטרים מהגבול. מי שגר רחוק יותר מהגבול, יאלץ לממן את עלות הקמת הממ"ד מכספו.

בכל מקרה, בבנייה חדשה, האחריות על בניית הממ"ד היא על יזם הבניה. במקרה של דירה חדשה, האחראי הוא הקבלן. במידה ומדובר על תוספת בניה, האחראי על בניית הממ"ד הוא בעל הנכס המורחב.

מה התקן של ממ"ד?

את כל התקנות וההוראות הטכניות המפורטות הקשורות לבניית ממ"ד ניתן למצוא באתר של פיקוד העורף. הנה העיקר – שטח הממ"ד צריך להיות גדול מ-9 מ"ר, שטח רצפה (ללא הקירות). הגובה של התקרה צריך להיות 2.5-28 מטר מהרצפה ורוחב הממד לא יהיה צר יותר מ-1.6 מטר. במקרים מסוימים, כשהתנאים אינם מאפשרים לבנות את השטח המינימלי, ניתן לקבל אישור לבנות ממ"ד קטן יותר.

יש לדאוג שלממ"ד יהיו שני פתחי איוורור. פתח אחד צריך להיות בקיר חיצוני בגובה של 1.5 מטר מהרצפה.

הדבר השלישי החשוב הוא שהממ"ד צריך להיבנות במבנה כמקשה אחת, ללא עמודים או קורות. על הבטון להיות מזויין בעובי של 25 ס"מ לפחות בקירות החיצוניים, ועובי של 20 ס"מ לפחות בקירות הפנימיים, למעט הקירות בהם מותקן החלון. לממ"ד יכולים להיות עד 2 קירות חיצוניים בלבד.

בממ"ד צריך להתקין דלת וחלון עמידים להדף ורסס. מאחר וצריך להתכוננן למצבים של שהייה ממושכת בממ"ד צריך לדאוג שיהיו בו נקודות תקשורת וחשמל.

חשוב לציין, שבממ"ד אסור להתקין סורגים שכן החלון אמור לשמש כפתח מילוט מהחדר. אם מתקינים סורגים מתקפלים, צריך לדאוג שהם לא מפריעים לסגירה הרמטית של החלונות.

בנוסף, בכל ממ"ד יותקנו דלת הדף, חלון הדף מפלדה, חלון אלומיניום וצינורות אוורור.

התקן לשהות אנשים במרחבים מוגנים  – ממ"ד – 1.25 מ"ר לאדם. ממ"ק – 4 מ"ר ליחידת דיור קטנה (עד 100 מ"ר ברוטו) או 5 מ"ר ליחידת דיור גדולה (מעל 100 מ"ר). ממ"מ – 1.25 מ"ר לאדם. מקלט ציבורי – 1.25 מ"ר לאדם.

זמן שהות מקסימלי ללא איורור – זמן השהות מוגבל ל – 3 שעות. תקופת השהות משתנה בהתאם לגורמים הבאים: מספר האנשים השוהים בחלל נפח החלל, עומס החום בחלל  (טמפרטורה ולחות).

האם צריך לאטום את הממ"ד (בדומה לחדרים אחרים)?  עקרונית אין צורך. במידה והמרחב המוגן תקין הוא תוכנן להיות אטום. במידה וישנם ליקויים הנראים לעין, שלא תוקנו ע"י בעל מקצוע (לדוגמא דלת הממ"ד אינה אטומה לחלוטין, חורים בקירות וכו'), אזי יש לאטום את המרווחים הללו באמצעות סרטים דביקים והדבקת ניילונים בשעת חירום.

איזה אישורים צריך?

כשמתכננים להוסיף ממ"ד, צריך בנוסף לאישורים של פיקוד העורף, להוציא היתרי בנייה ברשות המקומית, כמו בכל תוספת בנייה. צריך לבדוק כמובן שיש זכויות בניה מספיקות. חשוב לדעת ששטח הממ"ד המינימאלי, דהיינו 9 מ"ר נחשבים לשטח שירות ולא לשטח עיקרי, ולכן ניתן להוסיף לדירה ממ"ד גם אם נוצלו כבר כל אחוזי הבנייה.

אבל לפני שמבקשים את היתרי הבניה צריך להשיג את אישור השכנים. צריך להחתים את הדיירים שהם מעוניינים בממ"ד או שהם לא מעוניינים בממ"ד אבל לא מתנגדים. יש גם דיירים שיתנגדו לבניית הממ"ד. בבניין משותף יש צורך ברוב של 60% מהדיירים.

כמה זה עולה?

לבנות ממ"ד עולה בין 100 אלף שקל ל-120 אלף שקל. תלוי בזהות הקבלן. התקן מחמיר ואי אפשר לשחק עם איכות החומרים וכמויות הברזל. יש עוד כמה משתנים המשפיעים על המחיר. למשל, אם מדובר בבניין אז ככל שיותר דיירים בונים ממ"ד המחיר יורד.

בשנים האחרונות,  האפשרויות הופכות למגוונות יותר, והעלות של הממ"ד יורדת. ישנם מקומות שתוספת של ממ"ד עולה סדר גודל של 50 אלף שקל, וככל שמספר הדיירים גדול יותר כך העלות פוחתת. מעבר לכך, יש לעיריות ובכלל למדינה אינטרס גדול שבמקומות שנבנו ללא ממ"ד יתווסף ממ"ד.  על רקע זה המדינה מעודדת כלכלית את הוספת הממד ולא גובה היטל השבחה על החדר הנוסף שנבנה, וכן עוזרת ומועדדת הקמת ממדים.

מדובר בהטבות דומות לאלו של תמ"א 38 והתחדשות עירונית. המדינה מאפשרת חיזוק מבנים מחשש עתידי לרעידת אדמה והיא מעודדת יזמים ובעלי דירות לעשות זאת על ידי הוספת שטח לדירה, ושיפור המבנה. מדובר בהשבחה גדולה של עשרות אחוזים לבעלי הדירות, ובמקרים רבים החדר הנוסף הוא ממ"ד.

בשני "המקומות" האלו – חיזוק מבנים וכן בניית ממד עידוד המדינה עשוי לייצר לכם רווח כלכלי, ולא פחות חשוב – הגנה מפני סכונות.