התובעת, אישה כבת 65, שברה את ידה השמאלית לאחר שנפלה על מדרכה מרוצפת אבנים בגבהים שונים. בשירותי בריאות כללית לאחר צילום ביד גיבסו אותה. בכל זאת המשיכה להרגיש כאבים והגיעה לבית החולים, אולם לאחר כמה חודשיים נוספים התברר שהשבר לא אוחה באופן מושלם, והתובעת המשיכה לסבול מכאבים וממגבלת תנועה.

התובעת טענה שנפלה בגלל המפגעים על המדרכה הלא תקינה. גם עובר אורח שראה אותה נופלת ולאחר מכן הסיע אותה לקופת החולים העיד כן. נגד כללית טענה כי רופאיה זיהו שבר ללא תזוזה, בעוד שהצילומים הראו שמדובר בשבר עם תזוזה. נגד בית החולים טענה האישה שהרופא שטיפל בה הסתפק בפתיחת הגבס, אך לא ניסה לפענח את צילום הרנטגן שערכה באותו ביקור בבית החולים. 

העירייה, לעומת זאת, טענה  כי המדרכה רחבה ואין בה כל סיכון והאשימה את התובעת שלא שמה לב לסביבתה. "כללית" ובית החולים טענו שממילא כשהגיעה האישה סמוך לאחר האירוע, לא ניתן היה לבצע לה ניתוח לשחזור השבר, מאחר שהיד הייתה נפוחה. 

בפסק הדין נקבע כי "העירייה לא הצביעה על כל סיבה הגיונית אחרת לנפילת התובעת ולפיכך המסקנה כי האירוע נגרם בשל המפגעים שהיו במדרכה, סבירה, הגיונית ומתחייבת בנסיבות העניין". ובכל זאת הטיל על התובעת 20% מן האשמה לתאונה,משום  שהייתה צריכה להיות זהירה יותר..

השופט הסכים לעמדתו של מומחה מטעם בית המשפט במקרה של שירותי בריאות כללית, שסבר כי בצילום שנערך לתובעת ביום התאונה נראה שבר עם תזוזה, ושלל את האפשרות שהתזוזה בשבר אירעה לאחר הצילום.

 

על בית החולים אמר בביקורת חריפה כי טענת התובעת שלפיה הרופא לא טרח לפענח את הצילום שערכה במיון בית החולים והסתמך בעיניים על האבחון השגוי בכללית "מבוססת היטב בחומר הראיות". עוד התקבלה טענת התובעת הרופא היה צריך להתייעץ עם אורתופד, ואז סביר להניח שהשבר היה מפוענח והיא הייתה מופנית לניתוח.

 

בגזר הדין נקבע שהעירייה תפצה אותה בכ-60 אלף שקל, ואילו בית החולים וקופת החולים יפצו אותה ביחד בכ-59, שקל. אלו מגיעים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כ-28 אלף שקל. .