מ-1 באוקטובר הבנק סופר בהלוואה לכל מטרה בשעבוד דירה גם את ההחזר של המשכנתא שכבר רצה. הפיקוח על הבנקים עדכן את הוראה 329, והחישוב החדש נכנס לתוקף השבוע. משפחה עם הכנסה נטו של 20 אלף שקל ומשכנתא של 6,000 שקל שביקשה הלוואה עם החזר של 4,500 שקל מגיעה ל-10,500 שקל בחודש. זה יותר ממחצית מההכנסה, מעל התקרה של 50%, והבקשה נחסמת. לפי השיטה הישנה הבנק בדק את ההלוואה החדשה מול ההכנסה שנשארה אחרי המשכנתא, והעסקה הייתה יכולה לעבור.

התקרה הרשמית היא 50% מההכנסה הפנויה. בפועל הבנקים עוצרים כבר סביב 40%, כי בין 40% ל-50% בנק ישראל דורש מהם הקצאת הון של 100% מול ההלוואה. לפי נתוני בנק ישראל, באוגוסט ניתנו הלוואות כאלה בהיקף של כחצי מיליארד שקל בחודש, עם יחס החזר ממוצע של כ-24%. רוכשי דירה ראשונה בלי חוב דיור קודם נשארים מחוץ לשינוי.

ההקלה שניתנה במלחמה בהלוואות לכל מטרה נשארה: אפשר לממן עד 70% משווי הנכס, ובלבד שהחלק מעל 50% מוגבל ל-200 אלף שקל במצטבר על אותו נכס. ריבית בנק ישראל עומדת כעת על 3.25%, והפריים על 4.75%. ההלוואה לכל מטרה בבנק עדיין זולה מהלוואה צרכנית רגילה, ולכן הביקוש אליה נשאר גבוה.

מה נספר בחישוב? כל הלוואה לדיור על אותו נכס, באותו בנק, בבנק אחר או בגוף אחר, אם מועד הפירעון שלה עולה על 18 חודשים. הלוואת גישור עד שלוש שנים והלוואה לכל מטרה עד 120 אלף שקל נשארות מחוץ למגבלה. מי שקיבל אישור עקרוני חתום עד סוף ספטמבר נבחן לפי הכללים הקודמים. ההלוואות שכבר רצות ממשיכות באותם תנאים.

המטרה של הפיקוח ברורה: משק בית שמקדיש חלק גדול מדי מההכנסה להחזרי חוב חשוף יותר לפיטורים, לירידת הכנסה או לעליית ריבית. אבל כאן נולד האבסורד. משפחה שמבקשת הלוואה אחת זולה יותר מול הדירה כדי לסגור כמה הלוואות צרכניות יקרות, עלולה להיתקע. הבנק סופר בינתיים גם את הישנות וגם את החדשה, כאילו כולן יישארו יחד. התוצאה: החוב היקר נשאר, והזול נחסם. להרחבה: משכנתא לכל מטרה.

השאלה שלי: האם חישוב שמגן על הציבור ממינוף יתר צריך גם לחסום את מי שמנסה לצאת מהחוב היקר. בפיקוח מדברים על הגנה. בכיס של המשפחה מדובר בהחזר חודשי שנשאר גבוה. חברות ביטוח כבר מציעות מסלולים ארוכים יותר מחוץ למגבלה הבנקאית, אבל הריבית שם אחרת, והפיגורים שם נספרים מחוץ לסטטיסטיקה הרשמית.

ההנפקה הגדולה ביותר שתוכננה השנה בוול סטריט מתחילה לקבל לוח זמנים. לפי דיווח, אנתרופיק, החברה שמפתחת את מודל הבינה המלאכותית קלוד, עשויה לפתוח את מסע השיווק הרשמי של ההנפקה כבר בשבוע של 9 בנובמבר. אם לוח הזמנים יישמר, המניה עשויה להתחיל להיסחר עוד לפני חג ההודיה האמריקאי, בסוף נובמבר. החברה לא הגיבה לדיווח.

מה זה רואדשואו

מסע השיווק, שנקרא בשוק "רואדשואו", הוא השלב שבו החברה וחתמי ההנפקה נפגשים עם משקיעים מוסדיים, מציגים את החברה ואוספים הזמנות מוקדמות. לפי הביקושים שמתקבלים בשלב הזה נקבע בסופו של דבר מחיר המניה בהנפקה. בדרך כלל עוברים שבועיים-שלושה מתחילת הרואדשואו ועד יום המסחר הראשון.

הנפקה במספרים שלא נראו

ההנפקה צפויה לשקף לאנתרופיק שווי של כ-2 טריליון דולר ולגייס כ-100 מיליארד דולר, יותר בכשליש מההנפקה של ספייס X ביוני. בהיקפים כאלה היא כבר לא עוד הנפקה של חברת טכנולוגיה, אלא מבחן לשוק ההנפקות כולו ולתיאבון של המשקיעים למניות AI בפרט.

למה התזמון חשוב

ההנפקה מגיעה בתקופה רגישה. מניות שקשורות לבינה מלאכותית, כמו אנבידיה ומיקרון, הגיעו לשווי שוק עצום, ובמקביל גוברים החששות שההתלהבות מה-AI מקדימה את הרווחים בפועל. OpenAI, המתחרה הגדולה של אנתרופיק, דחתה השנה את ההנפקה שלה, והמנכ"ל סם אלטמן אמר שהנפקה ב-2026 לא תהיה צעד נבון.

גם שוק ההנפקות באופן כללי לא בשיא. עונת ההנפקות של הסתיו התחילה באכזבה, וכמה חברות הקפיאו את התוכניות שלהן, האחרונה בהן אאורה, יצרנית הטבעת החכמה. בשוק מעריכים שאנתרופיק תהיה מבחן מרכזי לביקוש לחברות טכנולוגיה צומחות שגייסו מקרנות הון סיכון. מצד שני, ייתכן שחלק מהמשקיעים פשוט שומרים את הכסף בדיוק להנפקה הזאת.

כמו בכל הנפקה, גם כאן כדאי לזכור שהתמחור הסופי, היקף הגיוס ומועד המסחר עשויים להשתנות עד הרגע האחרון, בהתאם לתנאי השוק ולביקושים שיתקבלו מהמשקיעים.

צ'וי טה-וון, יו"ר קבוצת SK, אחד התאגידים הגדולים בדרום קוריאה, ימכור חלק ממניותיו בחברת האחזקות של הקבוצה כדי לממן את הסדר הגירושים עם גרושתו, רו סו-יונג. לפי דיווח לרשויות, צ'וי ימכור כ-1.65 מיליון מניות של SK Inc, שהן 2.26% מהחברה, בעסקאות בלוק מחוץ לשעות המסחר. העסקה אמורה להיסגר בתחילת נובמבר, ואחריה יחזיק צ'וי ב-15.49% מהמניות, ויישאר בעל המניות הגדול.

שווי המכירה הוערך ב-944 מיליארד וון, כ-695 מיליון דולר, בדיוק הסכום שבית המשפט לערעורים בדרום קוריאה הורה ביולי לצ'וי לשלם לגרושתו. בחברה הסבירו את המכירה בצורך של בעל המניות העיקרי בכסף אישי בעקבות תביעה לחלוקת רכוש, ולא פירטו מעבר לכך. שני הצדדים ערערו בנפרד לבית המשפט העליון, כך שההליך המשפטי עדיין לא הסתיים, אבל לפי גורמים ב-SK צ'וי נערך כבר עכשיו לשלם.

חתונה בבית הנשיא, פרידה בעיתון

הסיפור מעסיק את דרום קוריאה כבר שנים, ולא בכדי זכה לכינוי "הגירושים של המאה". רו היא בתו של רו טה-וו, נשיא דרום קוריאה בסוף שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90, והשניים נישאו ב-1988, בשנה שבה אביה נכנס לתפקיד, בטקס שנערך בבית הכחול, ארמון הנשיאות. גם החתונה קיבלה בזמנו כינוי משלה: "חתונת המאה". לבני הזוג, שניהם בני 65, שלושה ילדים בוגרים.

הנישואים התפרקו ב-2015, כשצ'וי פרסם בעיתון מכתב באורך שלושה עמודים, שבו הודיע שהוא רוצה להתגרש, וגילה שהתאהב באישה אחרת ונולד לו ממנה ילד.

למה זה מעניין גם משקיעים

SK היא אחת מקבוצות הענק שמכונות בקוריאה "צ'אבול", קונגלומרטים משפחתיים ששולטים בחלקים גדולים מהכלכלה. תחת הקבוצה פועלות חברות כמו SK הייניקס, מיצרניות שבבי הזיכרון הגדולות בעולם וספקית מרכזית של שבבי זיכרון מתקדמים לענקיות ה-AI, וכן חברת התקשורת SK טלקום וחברות אנרגיה וכימיה. השליטה של צ'וי בקבוצה עוברת דרך חברת האחזקות SK Inc, ולכן כל שינוי באחזקה שלו נבדק בזכוכית מגדלת.

בשלב זה המכירה לא מאיימת על השליטה: גם אחריה צ'וי נשאר בעל המניות הגדול. אבל היא ממחישה עד כמה קשרים אישיים ומשפחתיים יכולים להשפיע על תאגידים ציבוריים בקוריאה, נושא שעולה שוב ושוב בדיונים על ממשל תאגידי במדינה. במסחר בסיאול ירדה מניית SK Inc בכחצי אחוז אחרי הדיווח.

עשר שנים אחרי שהבריטים הצביעו על עזיבת האיחוד האירופי, ראש הממשלה אנדי ברנהאם הודה שהניסוי לא עבד כמו שקיוו. בשבוע של ועידת הלייבור הוא אמר שהמצב הנוכחי לא מספיק טוב, ושאלה אם משאל עם על חזרה עשוי להופיע במצע הבחירות הבא, ענה שזה אפשרי. לא הבטחה, לא לוח זמנים, אבל גם לא סגירת דלת. מדובר בשינוי טון חד: כשהתמודד על הנהגת המפלגה, ברנהאם התחייב שלא לפתוח מחדש את הוויכוח על הברקזיט.

תזכורת קצרה

ביוני 2016 הכריעו הבריטים בפער קטן, 52 מול 48 אחוזים, לעזוב את האיחוד. ראש הממשלה דאז, דייוויד קמרון, שתמך בהישארות, התפטר למחרת. אחריו באו שנים של מו"מ מתיש, הסכמים שנפלו בפרלמנט ובחירות שהוקדמו, ובריטניה עזבה רשמית בתחילת 2020. ההסכם שנחתם בסוף אותה שנה שמר על סחר בלי מכסים, אבל הוסיף מכס, טפסים ובדיקות שעד היום מכבידים על עסקים קטנים בשני צדי התעלה.

מה בדיוק על השולחן?

ברנהאם מנה כמה דרכים: להשאיר את היחסים כפי שהם, להיכנס לאיחוד מכס שיבטל את בדיקות המכס על סחורות, להצטרף לשוק האחיד כמו נורבגיה, או ללכת עד הסוף ולחזור כחברה מלאה. כל אחת מהן מחייבת ויתור אחר, מהסכמי סחר עצמאיים ועד קבלת כללים שנקבעים בבריסל.

למה דווקא עכשיו?

הכלכלה הבריטית לא קיבלה את הדחיפה שהובטחה בקמפיין של 2016. יש הערכות שלפיהן התוצר קטן היום בכמה אחוזים טובים ממה שהיה בלי היציאה, הליש"ט לא חזרה לשער שלפני ההצבעה, וגם ההגירה, שהייתה הנושא המרכזי של מחנה העזיבה, דווקא עלתה. במקביל התחלפו בלונדון שבעה ראשי ממשלה בעשור, וברנהאם עצמו נכנס לתפקיד בקיץ בלי בחירות.

אז למה לא מחר בבוקר?

קודם כול, הבחירות הבאות צפויות ב-2029, וברנהאם לא מתכוון להקדים אותן. שנית, לא ברור שיש בציבור רוב לחזרה, גם אם רבים מאוכזבים מהתוצאה. שלישית, אירופה לא תפתח את הדלת בחינם: מדינה מצטרפת מתחייבת עקרונית לאירו ולתנועה חופשית של עובדים, וכל 27 החברות צריכות לאשר. בבריסל זוכרים גם את התנודתיות הפוליטית של השנים האחרונות, ואת האפשרות שממשלה אחרת בלונדון תהפוך את הכיוון שוב.

ומה זה אומר לשווקים?

המניות הבריטיות נסחרות כבר שנים בהנחה מול וול סטריט, ובשוק מעריכים שיחסים קרובים יותר עם אירופה יכולים לתמוך בליש"ט ובמניות המקומיות. אירופה היא עדיין שותפת הסחר הגדולה של בריטניה, וכל הקלה בגבול מתורגמת לעלויות נמוכות יותר ליצואנים וליבואנים. מצד שני, גבולות פתוחים הם רחוב דו סטרי: במדינה עם מסים גבוהים, הם יכולים להקל גם על כסף ועל אנשים לצאת.

היציאה עצמה לקחה יותר מחמש שנים, מהמשאל ועד ההסכם הכלכלי. דרך חזרה, אם בכלל תיפתח, צפויה להיות ארוכה עוד יותר. התחנה הבאה היא פסגה בין בריטניה לאיחוד שמתוכננת להמשך השנה.

יצרנית הנשק האמריקאית RTX, לשעבר רייתיאון, קיבלה מהצי האמריקאי חוזה בהיקף של עד 24.4 מיליארד דולר להאצת ייצור טיל ה-SM-6. מדובר בחוזה לחמש שנים, עם אופציה לשנתיים נוספות, והוא השני בהיקפו שהחברה מקבלת ממשרד ההגנה האמריקאי השבוע בלבד.

רק ימים קודם לכן זכתה RTX בהסכם של כ-20.7 מיליארד דולר להכפלת ייצור טילי אוויר-אוויר. מניית החברה הגיבה בעלייה קלה של פחות מאחוז במסחר המאוחר, אך התמונה הרחבה חשובה יותר מתגובת היום: מדובר בשינוי מבני בשוק הנשק.

למה דווקא עכשיו

ברקע עומד מחסור הטילים. המלאים האמריקאיים התרוקנו בקצב מהיר בשל שורת עימותים, ובהם המלחמה מול איראן, והצורך לחדש אותם הפך לדחוף. הנשיא דונלד טראמפ דחף את קבלניות הביטחון הגדולות להרחיב את כושר הייצור, והחוזים הענקיים הם התרגום המעשי של הלחץ הזה.

טיל ה-SM-6 אינו טיל רגיל. הוא היחיד בארסנל האמריקאי שתוכנן ליירט גם מטוסים, גם טילים בליסטיים בגובה רב וגם ספינות, והוא הנשק המרכזי של סיירות ומשחתות הנושאות את מערכת איג'יס. שילוב היכולות הזה הופך אותו למבוקש במיוחד בעידן שבו איומי הטילים והרחפנים מתרבים.

הסכמי המסגרת ששוברים את הצוואר

היסטורית, קבלניות הביטחון נרתעו מהשקעה גדולה בהרחבת כושר ייצור בלי התחייבות כספית מוצקה מהצבא לרכוש נשק לאורך זמן. בלי ביקוש מובטח, בניית מפעל חדש היא הימור. כאן נכנסים הסכמי המסגרת.

החוזה הנוכחי נשען על חמישה הסכמי מסגרת ש-RTX חתמה עם משרד ההגנה בפברואר, שנועדו להגדיל את כושר הייצור ולזרז אספקה. הרעיון פשוט: המדינה מתחייבת מראש לביקוש, והקבלניות משקיעות בהרחבה. זהו מנגנון שמסיר את אחד החסמים המרכזיים בענף.

והמגמה חוצה חברות. הפנטגון חתם על הסכמי מסגרת דומים גם עם לוקהיד מרטין, ובאוגוסט הודיעו נורת'רופ גרומן ולוקהיד על עסקאות להרחבת ייצור רכיבים מרכזיים, במטרה להגדיל פי שלושה עד ארבעה את תפוקת טילי היירוט.

מה זה אומר למשקיעים

עבור מי שעוקב אחרי שוק ההון, התמונה שמצטיירת היא של ענף ביטחוני עם רוח גבית חזקה: ממשלות מערביות מגדילות תקציבי ביטחון, המלאים דורשים חידוש, והביקוש מובטח לשנים קדימה בזכות הסכמי המסגרת. כל אלה מספקים לקבלניות נראות הכנסות נדירה.

עם זאת, גם לסיפור הזה יש סיכונים. התלות בתקציבי ממשלה חושפת את הענף לשינויים פוליטיים ולקיצוצים עתידיים, המניות כבר עלו חזק על רקע המתיחות הגלובלית, וחלק מהציפיות כבר מגולמות במחיר. ההשקעה בענף, כמו בכל ענף, דורשת בחינה של התמחור ושל הסיכונים ולא רק של הכותרות. מי שרוצה להיחשף לתחום יכול לעשות זאת דרך מניות בודדות או דרך קרנות וקרנות סל מתמחות, נושא שנוגע למסחר עצמאי בבורסה ולבחירת הכלים המתאימים.

בתמונה הרחבה, החוזים של RTX ממחישים כיצד אירוע גיאופוליטי, מחסור במלאי תחמושת, מתגלגל להזמנות ענק, להרחבת מפעלים, ובסופו של דבר גם לשוק ההון.