משרד האוצר סגר מכרז חוב מקומי. לפי מאגר הנתונים הממשלתי שעודכן היום, שבע סדרות הונפקו במכרז של 19 באוקטובר. בכל אחת הוצעו 400 מיליון שקל ערך נקוב, ובכולן נרכשו 400 מיליון. התמורה במזומן הסתכמה בכ־2.75 מיליארד שקל. בסדרה השקלית לפדיון באוקטובר 2035, עם מח״מ של כ־9 שנים, נסגרה התשואה הממוצעת על 4.08 אחוז, עם יחס כיסוי 6.7. הביקוש שם היה 2.68 מיליארד מול 400 מיליון שהוצעו. בסדרה הארוכה לשנת 2047 נסגרה התשואה על 4.55 אחוז, כיסוי 5.5. בצמודה הארוכה ל־2056 הכיסוי ירד ל־1.8, והתשואה הממוצעת הייתה 2.70 אחוז. זה מחיר סגירה, לא תחזית. הבורסה דיווחה על גיוס של כ־2.8 מיליארד עם ביקושים גבוהים; במאגר יושב 2.75 מיליארד תמורה בפועל, כי חלק מהסדרות נסגרו מתחת לפארי.

המספר השני מגיע מבנק ישראל, לא מהמכרז. הריבית המוניטרית עומדת על 3.25 אחוז, והפריים על 4.75. האינפלציה ב־12 החודשים האחרונים 1.6 אחוז, לפי נתוני הבנק. ההחלטה הבאה מחר, 21 באוקטובר, בשעה 16:00. הפער בין 3.25 ל־4.08 הוא כ־83 נקודות בסיס: זה מה שהשוק דורש כדי להחזיק נייר ממשלתי לתשע שנים במקום פיקדון ליום. בצמודה הקצרה ל־2031 התשואה 2.01 אחוז. בצמודה ל־11 שנים 2.29 אחוז. מי שקונה את ה־30 שנה הצמודה במחיר 88.18 מקבל תשואה 2.70, אבל כמעט לא היה תור: 715 מיליון ביקוש מול 400 שהוצעו. הסדרה הקצרה ל־2030 נסגרה על 3.68 אחוז, קרוב לריבית הבנק. הסדרה ל־2031 על 3.75, זהה לקופון.

למה עכשיו. האוצר מגלגל חוב כל שבוע. במכרז הקודם, ב־13 בחודש, הייתה הקצאת יתר קטנה על אותה סדרה ל־2035: כיסוי 1, תשואה 4.23 אחוז, תמורה 153 מיליון. שבוע אחרי זה הכיסוי קפץ ל־6.7 והתשואה ירדה ל־4.08. הביקוש חזר, במחיר נמוך יותר למדינה. 400 מיליון ערך נקוב במחיר 91.6 בסדרה ל־2047 נותנים 366 מיליון מזומן, לא 400. זו הסיבה שהתמורה הכוללת 2.75 ולא 2.8. המוסדיים רצו את התשע שנים השקלית ואת הצמודה ל־11 שנים. את הצמודה ל־30 שנים הם לקחו כי הוצעה, לא כי עמדו בתור. יחס 1.8 אומר שההקצאה כמעט מלאה בלי עודף ביקוש. זה אות על מח״מ ארוך, לא על חדלות פירעון.

מה זה עושה בחשבון. מי שמחזיק אג״ח ממשלתית בקרן השתלמות או במסלול אג״ח רואה תשואת שוק 4.08 לעשר שנים. אם קנה את אותו נייר בתשואה נמוכה יותר, המחיר שלו כבר זז מול הרמה הזו. זה לא דיבידנד. זה מחיר יומי של אותה איגרת. מי שיושב על קרן כספית רואה ריבית קצרה סביב בנק ישראל, לא 4.08 לתשע שנים. הפער הוא מחיר הזמן, לא הבטחה. מי שיש לו פיקדון ליד הפריים מקבל פחות מ־4.75; מי שלוקח הלוואה על הפריים משלם 4.75 ועוד מרווח. המכרז לא משנה את הפריים מחר בבוקר. הוא קובע כמה עולה למדינה ללוות היום, וכמה משלמים המוסדיים שמממנים את הגלגול. בקופת גמל זה נכנס כקנייה של נייר, לא כהודעה בחשבון העו״ש.

בודקים שני דברים. הראשון: מחר ב־16:00, האם הוועדה המוניטרית משאירה 3.25 או מורידה. אם מורידה, נייר שנסגר על 4.08 עולה במחיר. אם משאירה, המכרז הזה הוא הרצפה של השבוע. השני: האם במכרז הבא הכיסוי על הצמודה הארוכה יישאר ליד 1.8, כי זה אומר שהמוסדיים לא רוצים מח״מ 30 צמוד במחיר הזה. את הפער בין 3.25 ל־4.08 אפשר לסמן ב־מחשבון תשואה, ואת משקל האג״ח בתיק ב־מחשבון השקעות. אחרי מחר סופרים אם הפער נשאר כ־83 נקודות. שני המספרים כבר על השולחן: 2.75 מיליארד תמורה מהמכרז, ו־3.25 ריבית הבנק. עד אז 4.08 היא התשואה שנסגרה, לא ההחלטה.