אנחנו לא אוהבים בנקים – הבנקים גובים מאיתנו עמלות גבוהות וריביות מנופחות. הבנקים לכאורה נמצאים בשוק תחרותי, אבל הדוחות שלהם מלמדים שהשוק לא באמת תחרותי, והם – הבנקים…צוחקים כל הדרך אל…הבנק.

המצב של הבנקים מעולם לא היה טוב יותר – הדוחות ברבעון השני מלמדים שהרווחים בשיא. בהתאמה גם מחירי המניות בשיא, והשיאים האלו על חשבוננו… הרווחים של הבנקים, וחשוב להבין את זה, הם ההפסדים שלנו.

אבל רגע, איפה הפיקוח על הבנקים? איפה המבוגר האחראי שיגיד להם – סטופ. הפיקוח על הבנקים עושה קולות שהוא נאבק על העמלות שלנו ופותח את השוק לתחרות. בפועל, לא קורה הרבה.

הפיקוח על הבנקים אמור לאזן בן טובת הצרכנים ליציבות של הבנקים. אבל, במשך שנים, לא באמת סופרים את הציבור ודואגים בעיקר ליציבות של הבנקים. כך גם המפקחת הוכחית ד"ר חדוה בר. חבל.

ואיך דואגים לזה? לא מכניסים תחרות אמיתית וגם לא פוגעים משמעותית בעמלות. כן, נשמע מוזר, אבל המסקנה שלי (ולא רק שלי) שהמשימה העיקרית של הפיקוח על הבנקים היא לדאוג לרווחים של הבנקים.

אומרים לנו שהיציבות של הבנקים חשובה כי אם בנק יתמוטט, אז אוי ואבוי לנו. אלא שיש מרחק גדול בין המצב הנוכחי בו בנקים מייצרים תשואה של 10% על ההון (הלוואי על כולנו), לבין התמוטטות. אפשר להרוויח פחות ולהישאר בחיים.