משקיע כשיר – מי זה? מה המשמעות? היכן משקיעים כשירים משקיעים את הכסף שלהם? והאם כדאי להיחשב משקיע כשיר?

משקיע כשיר (Accredited Investor) הוא משקיע מתוחכם בשוק ההון שמסוגל להגן על עצמו ולא צריך את עזרת יועץ ההשקעות, ולא זקוק להגנה של חוק רשות ניירות ערך. המבחנים להיותו של משקיע, משקיע כשיר הם מבחנים כמותיים – היקף פעילות שנתי או הון פיננסי מעל רף מסוים. הנתונים האלו השתנו במהלך 2016. לפי ההגדרה המעודכנת במבחן שווי הנכסים יועמד השווי על 8 מיליון שקל; במבחן גובה ההכנסה הוגדר שמשקיע כשיר יהיה מי שגובה הכנסתו בכל אחת מהשנתיים האחרונות עלה על 1.2 מיליון שקל בשנה, או שגובה הכנסת התא המשפחתי עולה על 1.8 מיליון שקל. כמו כן נקבע מבחן משולב – השווי הכולל של הנכסים הנזילים עולה על 5 מיליון שקל, וההכנסה בכל אחת מהשנתיים האחרונות עולה על 600 אלף שקל (או שההכנסה של התא המשפחתי עולה על 900 אלף שקל). כמו כן, משקיע כשיר עשוי להיות אדם שיש לו מומחיות בשוק ההון – אם הוא מצליח לשכנע בכך (מרצה בתחום, ניסיון בתחום ועוד) הוא עשוי להיחשב כמשקיע כשיר.

היתרון של משקיע כשיר

בהינתן שיש לכם את העושר הזה ואת ההכנסה הזו, יוכרו בכם כמשקיעים כשירים ואז מצד אחד לא תהיו (במקרים מסוימים) תחת המעטפת של רשות ניירות ערך, אבל וכלו להיחשב בדומה למשקיעים מוסדיים/ גופים מוסדיים ככאלו שיכולים להשתתף בהשקעות שלא מאושרות למשקיעים רגילים – תוכלו לרכוש בשלב המוסדי של ההנפקות, תוכלו להשתתף בהנפקות פרטיות ועוד. מדובר בהטבה גדולה – הנפקות בשלב הראשוני (בעיקר הנפקות אג"ח) מוצעות למשקיעים כשיירם בהנחה של כמה אחוזים טובים, כאשר לרוב עם תחילת המסחר, נוצר רווח נאה למשקיעים האלו. זאת הסיבה שיש כיום מספר לא מועט של משקיעים כשירים שפועלים בעיקר בתחום של ההנפקות.

ולמה בכלל משקיעים צריכים את ההגנה של רשות ניירות ערך? ובכן, נתחיל בזה שמדובר בהגנה עולמית, זו לא רק רשות ניירות ערך כאן, זו רשות ניירות ערך בארה"ב ובעצם בכל המדינות שיש בהם בורסה אמיתי. בורסה היא מקום של תאבי בצע – העלים של החברות והמנהלים יעשו הרבה כדי לגרוף לכיסם כמה שיותר מהמשקיעים, ורשויות ניירות ערך ברחבי העולם דואגות שהחברות ידווחו כהלכה, שלא יהיה עיוות במספרים, בנתונים, בדיווחים השוטפים. שהמסחר יתנהל כפי שצריך, ללא מידע פנים שזורם למקורבים. זה תפקיד חשוב במיוחד, שאמור לשמור את המשקיעים הקטנים מפני החברות.

כמו כן, חוקי ניירות ערך שומרים את המשקיעים מפני מנהלי הכספים – אותם גופים מוסדיים שמנהלים את הכסף שלנו. הגופים האלו כפופים לפיקוח ולבקרה של רשות ניירות ערך וזאת כדי שלא יהיה מצב, ויותר נכון – לצמצם עד כמה שאפשר, את האפשרות שתהיה הונאה, גניבה, ניצול של המשקיעים הקטנים.

לדוגמה – נתחיל בתפקיד הרשות מול החברה. נניח שחברה מגייסת הון ואת ההון הזה מעבירה לחברה של בעל השליטה – זו עסקת בעל שליטה, אסור לעשות זאת, ומי שאחראי על כך שמהלכים כאלו לא יתאפשרו היא רשות ניירות ערך. ראשית כבר בחוק יש התייחסות למהלכים כאלו, שנית הדירקטוריון של החברות הציבוריות אמור לשאול ולפקח על עסקאות כאלו, ושלילית על פי החוק עסקאות כאלו דורשות את אישור הציבור שמחזיק במניות. כלומר, רשות ניירות ערך יצרה את החוקה והנהלים שיאפשרו את הגנת המשקיע כשבאופן שוטף היא בודקת, מפקחת ואוכפת את החוק.

ובהקשר של הגופים המוסדיים – תניחו שמנהל השקעות בגוף מסויים עושה עסקאות בין קרן הנאמנות שהוא מנהל לבין חשבון של סבתא שלו – הוא רכוש לסבתא ומוכר מחשבון הקרן – זו עסקה פסולה שמטרתה לייצר כסף בחשבון של הסבתא. גם כאן רשות ניירות ערך הגדירה את הכללים ואוכפת אותם.

אבל רשות ניירות ערך לא צריכה לשמור על המשקיעים הכשירים (שנקראים גם משקיעים מסווגים). בקבוצה הזו יש כאמור את המשקיעים המוסדיים – קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות נאמנות ועוד. אלו גופים שיכולים לבטח להגן על עצמם. כל מי שבעצם עומד ברף שהוגדר, הו בעיני רשות ניירות ערך משקיע כשיר, מתוחכם שיכול להגן על עצמו; משקיעים כאלו נהנים מאפשרות השתתפות בהשקעות שהציבור אינו יכול להשתתף בהן.

הבדל נוסף, בין משקיע רגיל לכשיר – יועץ למשקיע כשיר אינו חייב להחזיק ברישיון יועץ (להבדיל ממשקיע רגיל שמקבל ייעוץ רק מיועץ השקעות); וכמו כן – מי שמציע ניירות ערך למשקיע כשיר לא תמיד יהיה חייב בפרסום תשקיף.

כללי ההשקעה של וורן באפטהכל על קוקואיזו השקעה עדיפה – במניה של חברה גדולה או במניה קטנה? ומה היתרון במנהל השקעות שמכיר את הקטנות?

מה משקיע צריך לשקול לפני שהוא מצהיר על עצמו כמשקיע כשיר

ההכרה כמשקיע כשיר פותחת דלת להשקעות שאינן מוצעות לציבור הרחב, אבל גם מצמצמת את ההגנות. מי שמצהיר על עצמו ככזה מקבל פחות מידע ופחות פיקוח, ולכן צריך להיות בטוח שהוא מסוגל להעריך את הסיכונים בעצמו.

השקעות שמוצעות למשקיעים כשירים הן לעיתים לא נזילות, עם תקופת נעילה ארוכה. גם כשהתשואה המוצעת נראית גבוהה, כדאי לשאול מי מנהל את ההשקעה, מה קורה במקרה של כישלון, וכמה מהתיק כולו מושקע במוצרים כאלה.

כדאי לזכור שההגדרה נבחנת לפי נתונים שעשויים להשתנות. משקיע שעמד בתנאים בשנה אחת לא בהכרח עומד בהם בשנה הבאה, ולכן כדאי לבדוק זאת בכל השקעה חדשה.

דוגמה: נניח שמשקיע עם נכסים נזילים של 9 מיליון שקל משקיע 900 אלף שקל בקרן פרטית עם נעילה של שבע שנים. אם יזדקק לכסף בשנה השלישית, ייתכן שלא יוכל למשוך אותו. חלוקה של ההשקעה בין כמה מוצרים ותקופות מקטינה את הבעיה.

האם כל משקיע כשיר צריך להשקיע במוצרים פרטיים?

לא. ההכרה מאפשרת זאת, אבל אינה מחייבת. ההחלטה תלויה ביעדים ובצורך בנזילות.

איך בודקים מנהל השקעות פרטי?

בודקים את הרקורד, את הרישוי, את המבנה המשפטי של ההשקעה ואת דמי הניהול.

מה עושים בפועל

1. לבדוק אם עומדים בתנאי ההגדרה
2. להבין אילו הגנות מוותרים עליהן
3. לבדוק את תקופת הנעילה
4. להגביל את החלק בתיק
5. לבדוק את המנהל ואת המבנה המשפטי

להרחבה באתר: גיוס המונים – כל אחד יכול להשקיע בסטארט-אפ; איך משקיעים? איך מגייסים? וכמה אפשר להשקיע ולגייס?