פעילות בנקאית היא בבסיס פעילות פשוטה – הבנק מגייס מקורות מימון ומלווה לאחרים. הנכס הגדול של הבנק הוא האשראי / ההלווא ללקחות, ההתחייבות הגדולה של הבנק היא הפיקדונות של הציבור. הבנקים חיים מהפרשי הריבית בין הריבית על ההלוואות שהם מקבלים לבין הריבית על הפיקדונות שהם נותנים. הפרש הריבית תלוי בהיקף ההלוואות והפיקדונות וביחס בין הלוואות לבפיקדונות. בנק דיסקונט מלווה כ-805 מהפיקודנות שלו, בנק מזרחי מלווה מעל 100% מהפיקדונות שלו ולכן הוא לווה כספים נופסים (מעבר לפיקדונות) ואז הוא משלם ריבית גובה יותר. התוצאה השדימוש הגבוה של מזרחי טפחות בפיקדונות הציבור לצורך הלוואות, מתבטאת בפער הריביות – פער הריבית של מזרחי – כ1.02% , נמוך יותר מפער הריבית של דיסקונט – 1.18%.
פער הריבית אמנם מבטא רווחיות טובה יותר של דיסקונט, אבל זה רק בגלל שהם נמצאים במקום נמוך יותר מבחינת ניתול הפיקדונות מהציבור.
מזרחי טפחות פשוט מנצל כל שקל, כאשר חלק גדול מהסכומים מופנה לשוק המשכנתאות (הלוואות לדירות) ולכן, היחס הנמוך יותר שלו, לא מעיד על חולשה מול דיסקונט, אלא על כשל של דיסקונט לנצל את הפיקדונות כדי לעשות כסף