הלוואות לסטודנטים

אחד מסעיפי ההוצאות הגדולים של משפחה ממוצעת הוא סעיף הלימודים. ההוצאות על השכלה גבוהות מאוד, כשברוב המשפחות,  ההורים תומכים בצורה משמעותית בילדים הלומדים לתואר. אלא שהאמת היא שלא מדובר בהוצאה קלאסית, אלא בהשקעה שתניב פירות בעתיד. השאלה אם ללמוד או לא אמורה להתחשב בהיבטים פיננסים נוכחיים, אבל צריך למדוד מול היבטים אלו (ונוספים) את התועלת והתרומה בעתיד, כאשר הנחת הבסיס היא שהתשלומים על הלימודים יחזירו את עצמם בעתיד דרך שילוב בשוק העבודה.   

הדילמה – ללמוד  או לעבוד מתחדדת אחרי לימודי תואר ראשון. בעוד שהתועלת/ התרומה של לימודי התואר הראשון ברורה את מול העלות (הכספית ובכלל – השקעת הזמן ועוד), הרי עולה השאלה – האם להסתפק בלימודי התואר הראשון, ולהתחיל לנסות להשתלב בשוק העבודה במקצוע שנלמד, או להמשיך לימודים אקדמיים במסגרת תואר שני. השאלה הזו מעסיקה סטודנטים רבים. למעשה, כמעט כולם ניצבים בפני הדילמה הזו כשהם לקראת סיום התואר הראשון.

עם סיום התואר הראשון, שאורך בממוצע שלוש שנים, רבים מהסטודנטים מרגישים שלהמשיך לעוד שנים של לימודים לתואר שני זו משימה מורכבת עד בלתי אפשרית, ממניעים שונים – מנטלית, כלכלית או אישית. מצד שני, אותם סטודנטים מרגישים גם כי יציאה לשוק העבודה תהיה בבחינת "תפסת מרובה – לא תפסת", מכיוון שלימודי התואר הראשון לא יספיקו להם לדריסת רגל בתחום בו הם רוצים לעסוק ואותו למדו. אז מהי הגישה הנכונה?

התשובה הכנה היא שאין תשובה נכונה. כל אדם צריך לקבל את ההחלטה על פי הניתוח שלו את מצבו האישי והתעסוקתי, והכי חשוב – להיות שלם איתה. מטרת מאמר זה היא לתת לכם מעט נתונים ושיקולים לשני הצדדים בכדי לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם.

להפסיק ללמוד ולהתחיל ליישם?

להחלטה לא להמשיך ללימודי תואר שני ולהסתפק בלימודי תואר ראשון נדרש אומץ מסוים. אדם הבטוח ביכולותיו ובהכשרתו, המעוניין להשתלב בשוק העבודה בתחומו עם תואר ראשון בלבד, יעמוד לעתים קרובות נגד אנשים שאמנם יכולים להיות מוכשרים ממנו פחות, אך עם רזומה מרשים יותר בכל הנוגע ללימודיהם. עם זאת, אדם חרוץ שלא מפחד להתחיל מלמטה ולבנות את עצמו בשוק העבודה בתחומו – יתכן שצריך לעשות כן. בכל מקרה, הטענה לפיה לאחר לימודי תואר ראשון צריך להתחיל להתעסק ב"תכל'ס" ולא לספוג עוד תיאוריה היא אמנם מובנת, אך נאיבית.

תואר שני כמפתח להצלחה בשוק בעבודה

תואר שני משפר את נקודת הפתיחה שלכם. יתרה מכך – תואר שני מציב אתכם בנקודה שאיננה נקודת פתיחה, אלא נקודה מתקדמת בהרבה בהמשך הדרך. הדבר קשור לשני אלמנטים. הראשון בהם הוא אלמנט פסיכולוגי. תואר שני נראה יותר טוב בקורות החיים, משדר רצינות והצלחה, ואפילו כלפי עצמכם – משפר את הביטחון העצמי. האלמנט השני הוא פרקטי יותר – ההצלחה שלכם קשורה קשר ישיר למקצועיות ורוחב הידע שלכם בתחומים שונים, שתתקשו להשיג בלי תואר שני. כל זאת עוד מבלי להזכיר מקצועות בהם ממש אי אפשר לעסוק ללא תואר שני כחלק מדרישות המקצוע – פסיכולוגיה קלינית ושיפוט, לדוגמה. גם אם אתם רוצים לעסוק במקצוע בו מספיק לכאורה תואר ראשון – ניקח כדוגמה עריכת דין – הסיכוי להתקבל למשרד עורכי דין יוקרתי שיתגמל כראוי את יכולתכם וכשרונכם בתחום גבוה בהרבה עם תואר שני מאשר עם תואר ראשון בלבד.

אז מה בכל זאת לעשות?

קצת סטטיסטיקה – בשלוש השנים האחרונות גדל מספר הלומדים לתואר שני בישראל ביותר מפי שניים – מכ-22,000 בשנת 2011 לכ-59,000 כיום. הסטטיסטיקה הזו מציבה את הלומדים לתואר ראשון בלבד בעמדת נחיתות בעייתית – שכן כמות האנשים בתחומם עם רזומה לימודי מרשים יותר גדל. ולכן, לפי עצתנו – עדיף להיות בצד עם היתרון, גם אם הדבר כרוך בקושי והשקעה של עוד כמה שנים. הבטחת עתידכם התעסוקתי והכלכלי צריך להיות השיקול שמכווין אתכם בשלב זה.