מבקש מקלט מאריתריאה הגיש תביעה נגד מסעדה שבה עבד כעובד ניקיון על תנאי העסקה שונים. במסגרת פסק בית הדין נקבע שאין מניעה לקבוע בהסכם עבודה שהשכר יהיה בערכי "נטו" ויכלול רכיבים כמו שעות נוספות ודמי נסיעה. בית המפשט הסביר שאף זה שונה מערכי ה"ברוטו" בישראל, ייתכן שזה עדיף כאשר מדובר בעובדים זרים שלא בקיאים בדיני העבודה והמס בישראל ובעברית, וכך העובד יכול לדעת את שכרו הסופי ללא בעיות.
סיפורנו מתחיל שלאחר סיום יחסי העבודה בעבודה טען התובע שמגיעים לו הפרשי שכר ופיצוי על תלושי שכר פיקטיביים, כיוון שהשכר בתלושים כלל גם שעות נוספות ודמי נסיעה בניגוד למה שסוכם עמו. הוא תבע גם פיצויים בטענה שפוטר, וזכויות סוציאליות שלא שולמו לו.
השופטת הסכימה כי תלושי השכר עולה תואמים ומשקפים את מה שנקבע בהסכם העבודה שעליו חתם התובע. לכן נקבע כי התלושים אינם פיקטיביים. השאלה שעלתה אם חישוב השכר בערכי הנטו היה בעייתי, בשל התנאים המקובלים בישראל.
השופטת הסבירה שלרוב נהוג שהשכר השעתי בתלוש מציין ערכי "ברוטו" לצד ניכויים ותוספות. אך מדובר בנוהג ולא בחוק. כך ערכי הנטו יהיו ברורים יותר לעובדים זרים שלא בקיאים בחוק.
"מתכונת העסקה כאמור משרתת בראש ובראשונה את הרצון של העובד ליהנות ממידה גבוהה יחסית של בטחון וודאות לעניין גובה השכר החודשי שישולם לו, והיא מקטינה את חששו של העובדה מפני הטעיהאו ניצול לרעה", כתבה.
השופטת קיבלה את טענות התובע על הזכויות הסוציאליות אך קבעה שלא זכאי להפרשי שכר ושעות נוספות מהסיבה המוזכרת לעיל. בעניין סיום יחסי העבודה העדיפה השופטת את גרסת החברה, מה גם שהתובע הודה בעדותו כי התפטר לאחר שבקשתו להעלאת שכר נדחתה. משכך נקבע כי הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, אך הנתבעת לא תזכה בקיזוז כיוון שלא הוכיחה שעזב ללא הודעה מוקדמת.
בסיכומו של דבר התובע זכה ב-28,235 שקל, בין היתר עבוד פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לקופת גמל, אך מאחר שרוב תביעתו נדחתה לא נפסקו לטובתו הוצאות.