הדיור הציבורי, תמונת מצב – 745 דירות בשנה; זה עדיין מעט!
מדריך דיור ציבורי – כל מה שצריך לדעת
הדיור הציבורי לנזקקים אמנם גדל וקצב מכירת הדירות עלה דרמטית בשנים האחרונות – מ-6 דירות בשנת 2014 ל-745 דירות ב-2016 והמספרים האלו נמשכים גם לתוך 2016. אבל האם זה מספיק? ממש לא. יש מעל 100 אלף שנזקקים לדיור ציבורי, ואין להם דיור ראוי.
וועדת הכלכלה דנה לאחרונה בנושא, הנה הדעות, ההערכות והמסקנות
היו"ר דב חנין: חברות וחברים, אני מתכבד לפתוח את ועדת הכלכלה של הכנסת. אנחנו מקיימים את הדיון במסגרת יום הדיור בכנסת. יש לי את הזכות יחד עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס להיות אחד מיוזמי היום הזה. הנושא של הדיון שלנו הוא הגדלת מלאי הדיור הציבורי. זה נושא שיש לו חשיבות אדירה מבחינת ההתייחסות לדיור הציבורי. אני רוצה לקבל בברכה את שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת יואב גלנט, ואת סגן שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת ז'קי לוי.
אני רוצה לומר כמה דברים כלליים על הנושא של מלאי הדיור הציבורי. אנחנו צריכים להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על מלאי הדירות בדיור הציבורי. יש שני אופנים להסתכל על השאלה הזאת. יש את האופן הספציפי, הצר, שבו אנחנו מסתכלים על אנשים שממתינים בתור. לאורך השנים יש לא מעט אנשים ונשים שממתינים וממתינות בתור לדיור הציבורי. יש כ-27 אלף אנשים זכאים שרשומים במשרד הקליטה, יש כמה אלפים שרשומים כזכאים במשרד הבינוי והשיכון. זה אופן אחד של הסתכלות על העניין. נראה לי שבדיון הזה יותר נכון, אדוני השר, להתייחס דווקא לאופן שבו הצגת לנו את האתגר שקיים בפנינו כחברה. אתה אמרת אמירה מאוד מאוד חשובה. יש מיליון בני אדם במדינת ישראל שלא מצליחים להתמודד בשוק הדיור הנוכחי, שהוא שוק דיור מאוד מאוד פרוע, מחירי השכירות בו מאוד גבוהים, שלא לדבר על מכיר רכישת הדירות. יש מיליון בני אדם במדינת ישראל שנמצאים מתחת לשוק, מתחת לרצפה, ואלה האנשים שאנחנו צריכים להסתכל עליהם כשאנחנו מדברים על דיור ציבורי במובן הרחב.
ועדת אלאלוף קבעה בזמנו שהקו האדום של מלאי הדירות בדיור הציבורי צריך להיות 110 אלף דירות. מאז המספר הזה אולי עלה, אבל מספר הדירות שקיימות בדיור הציבורי הרבה יותר מצומצם. אדוני השר (פנייה לשר השיכון והבינוי, יואב גלנט) , אתה מגיע למשמרת שלך אחרי שנים רבות שבו הדיור הציבורי במקום להיתפס כחלק מרכזי מהפתרון, נתפס כחלק מהבעיה, כאיזה שהוא שריד בעולם ישן שאנחנו צריכים להיפטר ממנו ולאט לאט לחסל את המלאי על-מנת שאנשים יעברו לגור בצורות אחרות.
אני רוצה לפתוח את הדיון בהערכה לך, אדוני השר, ולך, אדוני סגן השר. אני נמצא באופוזיציה. העבודה שנעשית במשרד הבינוי והשיכון היא שינוי מגמה. קודם כל, קונים דירות. היו שנים שבהן רכשו 0 דירות, היו שנים שרכשו 5 או 6 דירות. בשנה שעברה קנו 750 דירות, שזה מספר הרבה יותר גדול מאשר בעבר. זה כיוון מאוד מאוד חיובי. זה מהלך שמשרד הבינוי והשיכון עשה מתוך התקציבים שלו, מתוך התמרון עם התקציבים שיש בתוך המשרד. אנחנו חייבים משהו הרבה יותר גדול אם אנחנו רוצים לעשות את השינוי הגדול, האסטרטגי בתחום הדיור הציבורי.
אני רוצה לומר, אדוני השר, כמה מילים של דאגה. אנחנו פה נמצאים בכנסת. אנחנו שומעים דברים שמטרידים ומדאיגים אותנו. אני אומר בשם ועדת הכלכלה, שהיא ועדה שמאוד מאוד מסורה לעניין הדיור הציבורי, שאנחנו עוקבים בדאגה אחרי השמועות שישנה תכנית לעשות חילופי תפקידים בממשלה, שאולי אתה, אדוני השר, תעזוב את תפקידך כשר הבינוי והשיכון. אנחנו לא מנהלים את הממשלה, זו לא תפקידה של ועדת הכלכלה, אבל מהזווית של הדיור הציבורי ברור לנו לחלוטין שיש סכנה לכל אותו מהלך חשוב ביותר של שינוי מגמה שאתה וסגן השר מזוהים איתו. אם נגיע למצב שפתאום מחליפים את הקפטן והספינה תיסע לכיוון אחר, אז אותו תהליך שבו ניסינו להציל את ספינת הדיור הציבורי פשוט ייעצר, סירות ההצלה יישארו לטבוע בים, אולי גם הספינה כולה תטבע. אני אומר את הדברים כוועדה שעוסקת בתחום הדיור הציבורי. אנחנו מסתכלים על זה בדאגה מאוד מאוד גדולה. אני לא יודע, אדוני השר, אם אתה יכול להתייחס לנושא הזה, אם זה משהו שתוכל לומר עליו משהו בשלב הזה, אבל חשוב לנו, לפחות מבחינת הוועדה, להביע את ההרגשה שלנו ואת הזווית שלנו כמי שעוקבים אחרי הדיור הציבורי.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: בוקר טוב, אדוני יושב ראש הוועדה. אני יכול להגיד שאתה שותפי להרבה מאוד תהליכים בתחום הדיור הציבורי ובתחומים אחרים שנוגעים לאוכלוסיות החלשות במדינת ישראל. גם חברי הכנסת, כל אחד בתחומו, משתפים פעולה בנושאים האלה. ידידי, חברי ושותפי ז'קי לוי, סגן השר, מוביל בהרבה מאוד היבטים את תחום השיכון בגלל הניסיון והמחויבות שלו לעניין.
אני רוצה לפתוח באמירה אישית. תראו, אני הייתי שנים ארוכות בצה"ל. כשאתה חוזר מתחקיר עם לוחמים ביום שישי בבוקר, אחרי שהם עשו מבצעים בחאן יונס , בעזה, בדיר אל- בלח, ברפיח, כאשר הם כבר נמצאים במחנות שלהם לאורך הרצועה, אם בנחל עוז, בכרם שלום, בנתיב העשרה ובמקומות אחרים, אתה רואה שיש חיילים שמתפזרים לבתיהם, יש חיילים שנשארים במחנה. כשאתה שואל אותם למה הם נשארו, הם אומרים לך שאין להם לאן ללכת. זה חייל שחזר ממבצע בסיכון חיים, לפעמים נפגעו לידו אנשים. הוא צריך לחזור לאין בית, לבית קר, למקרר ריק. אלה דברים שקיימים במדינת ישראל של המאה ה-21. חשבתי, עוד לפני שנכנסתי לתפקידי, שאני מכיר היטב את הארץ. אני מבין לפעמים לליבם של חברי האופוזיציה שאומרים שיש עוד 4 שנים, אבל עברה רק שנה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): השאלה היותר רלוונטית היא עוד כמה זמן הוא יהיה שר שיכון. ישנה איזו שהיא שמועה שמתרוצצת שאותי מאוד מאוד מטרידה. השר נמצא שנה במשרד, עושה עבודה מצוינת, מטפל בדיור הציבורי לעומק. היום אנחנו שומעים שמישהו רוצה להעניש אותו על כך, להעביר אותו לפני דיונים על תקציב המדינה. התכנית שהוא בונה, לא יהיה מי שידאג שהכספים יגיעו. יותר מכך, יכניסו שר חדש למשרד שעד שהוא ילמד אנחנו נאבד זמן יקר. כל זה קורה כשאנחנו בתוך משבר דיור נוראי. המדינה תיכנס לטלטלה. משרד השיכון צריך יציבות. שמעתי את אותם אנשים שרוצים לעשות את המהלך הזה מדברים בתקופת הבחירות על כך שחוסר יציבות שלטונית וחוסר רצף של שר בתפקיד מסוים גורם לכך שתכניות לא מתקדמות, גורם לכך שלא פותרים דברים. האנשים האלה עושים את הדברים האלה. האם זה נכון, אדוני השר, שמתכוונים להעביר אותך מתפקידך?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: השאלות האלו כל הזמן עולות. יש פה כל מיני אנשים שמנסים להציג אותי כאילו אני איזה מסכן, איזה חלש, איזה מישהו שרוצים לפגוע ולהעניש אותו.
מיכל בירן (המחנה הציוני): זה לא עניין אישי, זה עניין ציבורי. כוונת מכוון וכוונת זדון זה עניין עקרוני. עד שקורה אירוע נדיר כזה שיש שר שעושה את עבודתו, גם אז באים לחבל בזה. זה מצב לא הגיוני.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני מבין שיש איזה שהוא רצון להראות כאילו מישהו רוצה לעשות ככה, מישהו אחר רוצה לעשות אחרת ואני בכלל איזה מישהו שצריך קביים בשביל שיסייעו לו. ראשית, אני מרגיש מספיק חזק בכל דבר שאני עושה. שנית, כמוכם שמעתי בתקשורת כל מיני שמועות. גם אני רואה טלוויזיה ונהנה מהצפייה בה. אני מאוד מרוצה ממה שקורה במשרד הבינוי והשיכון בהקשר של מה שעשינו, ויותר מזה – בהקשר לתכניות העתידיות שלנו, של סגן השר ושלי. את השיח הזה תפנו למי שאתם חושבים שיש לו יכולת השפעה על הנושא, לא אלי.
היו"ר דב חנין: תודה על התשובה המדויקת, אנחנו אכן נעשה את זה. הבנו את התשובה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: היות והנושא הזה מאוד מטריד את מנוחתכם, אני יכול לומר לכם שבניגוד למתואר מערכות היחסים טובות, התהליך הוא תהליך שעובד. גם אם אני צועק קצת פחות, אני מרגיש איתן במה שאני עושה ובטוח במצבי ובמעמדי. בואו נוציא את זה משיח של מסכנות למקום אחר.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): זה לא אישי. אני מאוד מחבבת אותך, אבל אל תיסחף. אני מאוד חוששת לנושא הדיור, לכך שבזמן כזה יוצרים טלטלה. השאלה היא גם לגבי הדיור הציבורי. האם המחליף שלך יהיה בעד הפרטה של הדיור הציבורי? האם עמידר מדיחה שר מכהן במשרד השיכון? זו שאלה שאותה אנחנו צריכים לשאול. עם כל הכבוד לכבודו, אני דואגת לדיור הציבור קצת יותר מאשר אני דואגת לך. אתה חייל מצטיין, אתה יכול להגן על עצמך. אני לא מדברת לגופו של אדם, אני מדברת על תהליך שמשהו מסתתר מאחוריו.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אי אפשר לטעות בקשר למה שאתם חושבים, הדברים מובנים. אני מציע להיות מתון בדיונים, נחרץ יותר במבצעים ובפעולות. ראיתי הרבה אנשים שישבו בחדרי דיונים והיו מאוד לוחמניים, אבל כשהם הלכו לידי בסדר התנועה הם נראו אחרת. אני רוצה לומר לכם, בואו נדבר על מעשים, על פעולות, על עבודה, את הלוחמנות נשאיר למקומות אחרים. ככלל אני מחויב לנושא הזה, לפי זה אנחנו פועלים. תיכף תראו את הדברים. בדיור הציבורי יש הזנחה רבת שנים. כשאני אומר רבת שנים, אני מתכוון לזה שבעשור האחרון לא היה כמעט שום שינוי לטובה בנושא הדיור הציבורי. אני רוצה לתת לכם קצת מספרים על מה שסגן השר ז'קי לוי ואני עשינו בשנה האחרונה. קודם כל, השקענו מעל מיליארד שקל ברכש של דיור ציבורי. בשנת 2014 רכשו 6 דירות, בשנת 2015 רכשו 745 דירות, שזה פי 120 או 130 אחוז. אלה המספרים.
עיסאווי פריג' (מרצ):איפה זה חולק, אדוני השר?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני מדבר על מה שאני אחראי עליו. לגבי מה שהיה בעבר, תביאו את מבקר המדינה, תשאלו אותו. אנחנו משקיעים כל שנה מיליארד וחצי שקל בתשלום שכר דירה לזכאים. אני רוצה שתבינו מה המספר הזה אומר. המספר אומר שיש 130 אלף משפחות, שזה בערך חצי מיליון אנשים ואפילו יותר, שמקבלות סיוע מהמדינה ולא מסוגלות לגמור את החודש. זה המצב שלנו במדינת ישראל.
טטיאנה קדושקין: מה לגבי נכים שקופים שהם לא בכיסא גלגלים?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אכן המספר הזה הוא מספר מדהים. המספר של זכאי הדיור הציבורי הוא קביעת קו מלאכותי שקבענו לפי קריטריונים מסוימים, מתוך כוונה לתת מענה לאוכלוסיות הנזקקות ביותר בתוך האוכלוסייה הזאת. כשיש לך אנשים שמרוויחים שכר מינימום ואתה מסייע להם ב-1000 או ב-2000 שקל, מרכיב ההוצאה שלהם על הדיור הוא 30,40,50 אחוז משכרם. זה ברור שזה לא משאיר כמעט שום שכר פנוי למזון, לחינוך ולדברים אחרים. העלינו לאוכלוסיות האלו בסדר גודל של 600 עד 900 שקל לחודש את ההשתתפות בשנה האחרונה, שזה עוד כ-47 מיליון שקל. אנחנו גם דואגים לאיכות החיים של אלה שגרים בנתונים קשים. הקמנו לתחייה אחרי 40 שנה את פרויקט שיקום השכונות. הקצינו מתקציבים קיימים 300 מיליון ל-31 ישובים, כאשר זה יגדל ל-40. יש לנו סיכום עקרוני עם האוצר לכך שזה יהיה משהו רב שנתי שנתחיל לטפל גם במרכז הארץ.
רן מלמד: כמה זה חברתי?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אנחנו מבינים ששיקום שכונות זה לא רק מבנים. בסוף אתה צריך ליצור מנהיגות חברתית, אתה צריך ליצור גאווה מקומית, אתה צריך ליצור לכידות קבוצתית של האנשים, אתה צריך שילד לא יתבייש להזמין את החבר שלו לשחק איתו כדורגל בשכונה רק בגלל שהחבר גר בשכונה חדשה והוא גר בשכונה ישנה. בכל הדברים האלה אנחנו מטפלים. אנחנו נשקיע 75 מיליון שקל בשנים הקרובות באיגום משאבים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לא היה שקל לשיקום שכונות חברתי בתקציב האחרון עד שלא נלחמנו ולא הבאנו את הציטוט של כחלון כיושב-ראש ועדת הכלכלה על קיצוץ.
רן מלמד: אני מסכים. אני חושב שהחברתי צריך להיות הרבה יותר.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לפחות יצקנו שם כסף, לכן הסעיף לא מת.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: הסכום שאני מדבר עליו הוא סדר גודל של 75 מיליון. זה כסף גדול, זה לא כסף קטן. אנחנו מתחילים להפעיל אותו. העסק הזה עובד. דרך אגב, יש משרדי ממשלה וארגונים חברתיים נוספים שנרתמים כי בסך הכל הראייה הזאת היא ראייה נכונה. אני מציע לכם ללכת. אפשר כבר לראות מקומות שבהם סיימנו פרויקטים נקודתיים, כמו אור-עקיבא, יוקנעם, טבריה. אפשר לראות מקומות שבהם פרויקטים מתחילים, כמו באופקים, בנתיבות, במגדל העמק. רבותיי, התחלנו מהפריפריה, כי פשוט אין לנו מספיק כסף לעסוק בכולם בו-זמנית. זה קורה. אני רואה ערך לא פחות בשדרוג המצב של האוכלוסיות. 30 מיליון הושקעו והביאו לזה ש-600 דירות שעמדו ריקות ברחבי הארץ אוכלסו. אנחנו פשוט השקענו בכל דירה כזאת כמה עשרות אלפי שקלים, תלוי בדירה. לגבי מאות דירות שעמדו ריקות לא במשך חודש, במשך 5 שנים, 10 שנים ו-20 שנה, הגמשנו את הקריטריונים. מה זה להגמיש קריטריונים? נגיד שבדימונה היו 130 דירות ריקות. בני ביטון הפנה את תשומת ליבי לכך שאומרים לאנשים: מאחר ואתם מרוויחים מעבר לשכר המינימום, נגיד 100 שקלים מעבר לשכר המינימום, או יש לכם 2 ילדים ולא 3 בגיל המתאים, אתם לא זכאים. אני אמרתי שעדיף להסביר למשפחה למה היא לא נכנסה ומישהו אחר נכנס, מאשר להסביר לשתי משפחות למה הדירה ריקה. הגמשת הקריטריונים הביאה לאכלוס של 600 דירות בסכומים נמוכים.
הלכנו לפרויקט משותף עם הסוכנות היהודית בסיוע של משרד האוצר והשתתפות או ביצוע פעיל של חברת עמיגור. חתמנו איתם חוזה על מיליארד שקל. ב-5 שנים נבנה 2700 דירות ב-20 מרכזי קליטה או במבנים של דיור ציבורי, תלוי במקום. בערים מרכזיות בארץ, כמו חיפה, הרצליה, ראשון לציון, ייבנו מאות דירות, אם על הבניינים הקיימים, אם בשדרוג ושיפוץ הבניינים או לצד הבניינים הקיימים. מדובר בהשקעה מאוד גדולה. הייתי בפריז בשבוע שעבר. קיבלנו מחמאות מאוד גדולות מחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית על זה שלקחנו את העניין וביצענו אותו. אל יקל הדבר בעיניכם.
היו"ר דב חנין: האם הם מוכנים להחזיר את מיליארד השקלים שהגיעו אליהם מקופת הדיור הציבורי כדי לקדם את הדבר הזה שהם מברכים עליו?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אוכלסו השנה על ידי מערך הדיור הציבורי והחברות המשכנות סדר גודל של 2100 דירות. זה גידול של 21%. פעם במדינת ישראל היו 150 אלף דירות בדיור הציבורי. הן היו כ-11% ממלאי הדירות הכולל. היום המספר הוא כ-60 אלף, כי לא יושמו תהליכי הרכש בהתאם. התוצאה היא שהיום זה אחוז או 2 אחוז מהדירות. בסוף, לצערנו, אנשים הולכים לעולמם. כשהם הולכים לעולמם, אתה מפנה את הדירות, אתה דואג לזה שייכנסו זכאים נוספים. 60 אלף מספק מספר מסוים של דירות, 100 אלף מספק מספר אחר. הקרן שלנו היא מאוד קטנה. זה שרכשנו 1000 דירות ונבנה עוד 2000 או 3000 דירות ייצור שינוי מאוד דרמטי, אבל זה מתחרה עם תהליכים ארוכי טווח ורבי משמעות שקרו פה לאורך שנים ארוכות ואיתם אני צריך להתמודד.
היו"ר דב חנין: זה פנטסטי ביחס לעולם. 32% מהדירות בהולנד הן דיור חברתי, באוסטריה זה 25%, ובבריטניה – 18%.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, אני יודע שאני וז'קי מייצגים פה את הממשלה. ההחלטה למכור והפיקוח על מה עושים בקנייה היו כאן, בבית הזה, כשאני לא ישבתי פה. אני הייתי אז במקומות אחרים. שיסתכלו יושבי הבית על מה הם עשו בחקיקה, על האופן שבו התהליך נעשה, על הדרך שבה הדברים נרכשו. אנחנו לא הצלחנו ליישם את המדיניות שאולי רצינו לעשות.
היו"ר דב חנין: אני לא רוצה להגן על הכנסת שעשתה הרבה שגיאות בעבר – גם בעבר הייתי באופוזיציה – אבל החוק של רן כהן הוקפא. במקביל להקפאת החוק, הממשלה קיבלה כל מיני החלטות שהרעו את המצב בצורה דרמטית.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: מאחר ואני חשבתי שיש מקום לתקן בתחומים שונים, גם בביטחון, גם בחברה וגם בכלכלה, החלטתי לקפוץ לתוך הבריכה הזאת שקוראים לה החיים הפוליטיים. את זה אני עושה בשנה האחרונה. בוא נסתכל קדימה, נראה איך אנחנו משפרים דברים. אנחנו רגישים מאוד לאוכלוסיית הנכים, שחלקם יושבים פה, בעיקר לנכים הרתוקים.
טטיאנה קדושקין: יש נכים שהם לא רתוקים.
היו"ר דב חנין: הוא מדבר על אלה ועל אלה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אנחנו החלטנו שמתוך הרשימה הקיימת תהיה עדיפות לאנשים שנמצאים במצב שהם לא יכולים לדאוג לעצמם. עשינו את זה בשני וקטורים שונים שהולכים ומתאחדים. הקדשנו כ-100 מיליון שקל מתוך הרשימה לרשימה נפרדת שנותנת עדיפות לאנשים רתוקים על מנת שלא יהיו בתוך הרשימה. מאיזו שהיא סיבה לא מוצאים את הדירה המתאימה לרכוש להם. הדבר השני, הקמנו ועדה שאני שמח לציין שכל משרדי הממשלה והגופים הנוספים, כמו הביטוח הלאומי, כמו עמידר, עמיגור, נרתמו לעניין. אנחנו מנסים לראות איך לסייע להם בהפחתת רגולציה ובניסיון לאחד דברים. נכה שיש לו שני מטפלים צריך חדר לכל מטפל, צריך חדר עבור עצמו וחדר לציוד. אתה מגיע ל-4 חדרים. מצד שני, אנחנו כמשרד בינוי לא מאפשרים דירה שהיא מעל 2 חדרים או מעל 3 חדרים. התוצאה היא שבסוף מגיע משרד שלישי ואומר: אני מגרש את העובדים הזרים שמטפלים בך, כי הם לא מקבלים את התנאים המתאימים. בתוך הכאוס הזה אנחנו מנסים לנווט. כל משרדי הממשלה שותפים לעניין באופן חיובי. אני מאמין שנביא לפתרון יותר טוב בעניין הזה.
הפתרון לא יכול לבוא רק בדמות כסף. אם אתה מדבר על צורך לפתור ל-100 אלף איש את הבעיה, אתה צריך למעלה מ-100 מיליארד שקל על-מנת לקנות דירות. את זה לא עושים עם תקציב חד פעמי במדינה שאתם יודעים מה גודל התקציב שלה. ההצעה שאני באתי איתה אומרת את הדבר הבא: אנחנו ניקח את מה שאנחנו משקיעים, את מה שמשקיע האזרח, וביחד נהפוך אותו למשכנתא. אם האזרח מקבל מאיתנו סיוע של 2000 שקל והוא בעצמו משקיע עוד 2000 שקל, ביחד זה מביא אותנו ל- 4000 שקל בחודש, ל-48 אלף, 50 אלף בשנה, ולמיליון ב-20 שנה. צריך לקנות דירה ב-700 אלף, כאשר אתה כמדינה נותן 2000 שקל מהבנק או מהמוסד שלקחת את זה, והאזרח נותן 2000 שקל. השאלה איך לסדר את זה. מצד אחד, אנחנו לא רוצים ליצור שכונה שהיא רק לחסרי דיור, מצד שני, החברות שמוכנות לתת לנו את הכסף רוצות פיקוח על איפה נמצאים האזרחים. הגענו לתמהיל של רבע, שלושת רבעי, רבע. עם רבע מהאנשים אנחנו רוכשים את הדירות ומסייעים להם, כאשר שלושת רבעי אוכלוסייה תהיה אוכלוסייה רגילה שתדע שהיא מגיעה למקום, לשכונה. הקבלן ייקח בחשבון את העניין הזה. אני מעריך שנוכל להניע את זה ובהחלט לעשות פה איזה שהוא וקטור מתמשך שלאורך שנים ארוכות ילך ויחלץ את הבעיה הזאת על ידי כסף של האזרחים וכסף שלנו. הסיפור הוא להוציא אנשים ממעגל העוני. על זה צריך לשים כסף ולהשקיע. אתה לא יכול להיות במדינה שמצד אחד מגייסת בכוח חוק כל ילד, לא משנה אם הוא גר בשכונה הכי מפוארת או בשכונה הכי ענייה, ומצד שני, כשהם חוזרים הביתה, לזה אין איפה לגור, לשני יש דירה של 10 חדרים. זאת מציאות שהיא לא הגיונית, במיוחד במדינת ישראל.
עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא צריך להתנות את זה בגיוס. זאת זכות שמגיעה לכל אזרח, ללא שום קשר להתניה שאמרת.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: המדינה הזאת, מעבר לכל הדברים, היא מדינה יהודית-ציונית.
עיסאווי פריג' (מרצ): מה זה קשור לזכות הבסיסית של הדיור? זה לא מוסיף לדיון.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני לא היחיד שלא מוסיף. גם אלה שיושבים פה לא מוסיפים לדיון.
עיסאווי פריג' (מרצ): אתה לא חושב שהגישה המתנשאת הזאת מוגזמת? אני מדבר על זכות בסיסית לדיור. אתה נכנס לי עם משפטים שאין להם מקום. בשביל מה? למה ההתנשאות הזאת? אתה לקחת את הדיור למקום אחר.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני עומד מאחורי מה שאמרתי. אני חושב שבמדינה צריך להתקיים יחס של הגינות, מעבר לזה שהיא צריכה לדאוג לכל אזרחיה, שכך אנחנו עושים, ללא הבדל של אוכלוסיות, של דת, גזע ומין. אפשר לבחון אותי. אנחנו מניעים תכניות לאוכלוסיות ערביות, לאוכלוסיות חרדיות, לאוכלוסיות כלליות, לכולם. כאשר המדינה תובעת מאזרחיה לבוא ולשרת מכוח חוק, לא משנה אם הם אנשי מילואים או חיילי סדיר, ואין להם לאן לחזור, נוצרת פה מחויבות נוספת, במיוחד במדינה יהודית-ציונית. את זה צריך להגיד בצורה מפורשת בכל מקום.
טטיאנה קדושקין: אני מייצגת את האנשים שלא יושבים על כיסא גלגלים. לאנשים שיושבים על כיסא גלגלים יש כוח גדול. לאנשים שחיים מסכום של 2611 שקל אין שום זכויות, הם נושרים. מה יש לך להגיד על זה?
ז'קי לוי: כבוד השר, היושב-ראש, חברי הכנסת, צריך לזכור, אנחנו כולה שנה במשרד. ביום שהשר ואני נכנסנו למשרד השם של המשרד היה משרד הבינוי. השר החליט להחזיר את זה להיות משרד הבינוי והשיכון. הדיור הציבורי היה בן חורג. 10 שנים לא טיפלו בדיור הציבורי. היושב-ראש אמר בצדק על המלאי שהלך וקטן בדיור הציבורי. צריך לזכור שהדרישות רק הלכו וגדלו. נכנסנו למשרד. השר נתן סקירה מה נעשה. צריך לזכור, המשרד מגויס כולו לדיור הציבורי. זה משרד שיש בו שר וסגן. בישיבת המטה של המשרד שנערכת כל שבוע, 50% זה הדיור הציבורי. זו התמודדות. אנחנו מבינים את הצורך האמיתי. שלא תהיה פה טעות, השר הוא שר חברתי, הוא מגויס לנושא. השר מגויס כל כולו. אנחנו מתמודדים עם העניין הזה מהיום שנכנסנו לתפקיד.
דניאלה חרמון: אני יכולה להגיד לך שבזכות מה שהוא עשה, בדימונה 130 משפחות עשו השנה את החג בבית שלהם. אני פעילה חברתית כבר כמה שנים. אתם לא מבינים מה זה דיור ציבורי. אתם מדברים על דיור ציבורי, אבל אתם לא מבינים. אתם לא יודעים מה זה ילדה בת 5 שצועקת: "יש לי חדר, יהיה לי חדר סוף סוף". אתם לא יודעים מה זה ילד בן 10 שאומר: "סוף סוף יהיה לי קורת גג, אני אוכל להביא את החברים שלי הביתה". אני נפגשתי עם גלנט לפני שנה. אנחנו היינו עם 0 דירות בדימונה. היום כל הדירות כמעט מאוכלסות, נשארו עוד 35 דירות שצריך לאכלס אותן. כולן שופצו, בלי יוצא מן הכלל. אתם מבינים את המשמעות של זה? אתם מבינים על מה מדובר כאן? אתם מדברים על דיור ציבורי, אבל אתם לא יודעים מה זה. אני חיה את השטח, אני יורדת לשטח. יושבת כאן לפניי אימא עם 3 ילדים נכים שאין לה קורת גג. אתם יודעים מה זה להיות בלי קורת גג? מה שאתה אומר מאוד נכון, כי עד לפני שנתיים טרקו לנו את הדלת במשרד השיכון, לא רצו להסתכל עלינו, גם לא בעמידר. היום יש לנו אוזן קשבת. אני מגיעה עד לחגי רזניק, עד ליסמין אני מגיעה.
ז'קי לוי: אני מכיר את זה, באתי משם. אתם שוכחים שהייתי ראש עיר, אני יודע מה זה הדיור הציבורי. אותי לא צריך ללמד. אני רוצה לשים את הדברים על השולחן. התמודדנו עם בעיות גם מבית. זה לא פשוט להתמודד עם בעיית הדיור. מדובר במאסה כספית, מדובר בבעיות צודקות. אין יותר צודק מקורת גג למשפחה. הבעיות גדלו. אתם יודעים מה היה הפתרון בשנים קודמות? אף על פי שמלאי הדירות ירד, העלו את הקריטריונים כדי להקשות על אנשים להיכנס. השר הוריד את הקריטריונים, לכן נכנסו יותר אנשים. המלחמה שלנו הייתה לגייס כסף על-מנת לרכוש דירות. הבעיה שלנו הייתה להכשיר דירות שבשנים קודמות היו סגורות. הייתה החלטה של השר לעצור מכירת דירות לכל מיני גופים. הטיפול שלנו הוא רק בתחילת הדרך. את הכסף של שיקום שהבאנו השקענו בדיור הציבורי, לא נתנו אותו למקומות אחרים. 300 מיליון שגייסנו לשיקום שכונות הושקעו בדיור הציבורי. נתנו במקומות הנכונים והצודקים. כמו שהשר אמר, נתנו עוד 75 מיליון לחברתי שלא היה בו אגורה.
טטיאנה קדושקין: מה עם נכים? מאחוריי עומדים 500 איש שמתים, מתאבדים.
ז'קי לוי: 100 מיליון ראשונים השר הקציב לנושא הנכים.
טטיאנה קדושקין: הם לא מעמידים בתור.
ז'קי לוי: אין מקל קסמים. הוקצבו 100 מיליון, מה שאף אחד לא הקציב.
טטיאנה קדושקין: תלוי לאיזה נכים. מה לגבי נכים שקופים שלא רואים עליהם את הנכות, אם זאת נכות נפשית, נכות פיזית? יש לי המון מסמכים. מה קורה עם האנשים האלה?
ז'קי לוי: יש רגישות מוחלטת אצלנו בוועדות. העדיפות היא לנכים. הכלל באכלוס וברכישה הוא עדיפות לנכים, לא רק למרותקים. ברור שהמרותקים הם בעדיפות ראשונה. הנכים האחרים באים אחרי זה. צריך להבין, היריעה ענקית, יש מצוקות שצועקות לשנים. היכולת לפתור את הבעיות – מצומצמת.
טטיאנה קדושקין: איך אתם יודעים אם לא מעמידים אותם בתור?
ז'קי לוי: אנחנו יודעים, כי יש לנו מערכת שקופה. את יכולה להיכנס היום ולקבל תשובה בדיוק מי ממתין בתור.
טטיאנה קדושקין: הם לא נכללים.
ז'קי לוי: הם נכללים.
טטיאנה קדושקין: אני אביא לך מסמכים.
היו"ר דב חנין: טטיאנה, תעבירי העתק של המסמכים לוועדה כדי שנבדוק את העניין.
בהמשך הדיון בוועדת הכלכלה, סיפרו חלק מהנוכחים את סיפורם האישי. זה התחיל עם אבינועם סרי : אני הייתי זכאי לדיור ציבורי המון המון שנים. אני חי מ-3000 שקל. יש לי מסמכים וניירות מעמידר וממשרד השיכון. יש לי 3 ילדים קטנים, ממש קטנים. אחד מהם הוא אוטיסט. כל יום הילדים שואלים אותי: "אבא, מה עם קורת גג?" אין לי קורת גג. יש לי ילד אוטיסט עם 100% נכות, אני עם 70% נכות. אני עובד בשיא הכוחות הנפשיים שלי 3 שעות ביום כדי להביא 3000 שקל הביתה. אשתי עולה מחבר העמים. ניסיתי להתמודד כל השנים האלו כדי להביא פרנסה כמו שצריך הביתה, אבל לא הבאתי. אני מקבל 2500 שקל מביטוח לאומי, גם הבן שלי מקבל 2500 שקל. אני משלם 3000 שקל על שכירות. אני לא מצליח לגמור את החודש. אני לא מתבייש להגיד לכם את זה. אני מקבל אוכל ממשרד הרווחה, מתורמים. אני לא מצליח להרים את הראש. אין לי את האפשרות לקחת את הילדים שלי בחופש הגדול לטייל, לבריכה, לים. אין לי כסף לא בגלל שאני לא רוצה, בגלל שאין לי את היכולת. יש לי פה מכתבים ממשרד הרווחה, מכתבים מביטוח לאומי, מכתבים מעובדים סוציאליים.
היו"ר דב חנין: אדוני, התמונה ברורה. מה היית רוצה שישתנה מבחינת מערכת השיכון, הבינוי, הדיור?
אבינועם סרי: הייתי רוצה שמשרד השיכון יספק דירות לכל העניים, לכל השכבות החלשות בישראל. זה שהזכאים לא מסכימים לגור בפריפריה זה שקר. אני נלחם על קורת גג לילדים שלי.
יצחק וקנין (ש"ס): חבל שהשר כבר לא פה, הייתי אומר לו את מה שאני אומר כל הזמן. השר כבר במסלול. הוא הולך במסלול שיוצר יותר מלאי של דירות, לפחות בדיור הציבורי. ייאמר לזכותו שהוא בין אלה שפעלו יותר מאחרים בשנים האחרונות. הוא מבין את המצוקה, הוא נמצא בשטח. שומעים ורואים את הפתרונות. אני יכול להגיד שכשהפניתי עשרות פניות בנושא הזה של משפחות במצוקה, מיד נמצא להן פתרון בכל מיני מקומות בארץ.
הפתרון של הדיור, ואני מציין את זה לפחות ב-8,9 השנים האחרונות בכל הזדמנות שיש דיון, זה לתת יותר משאבים כספיים. הכוונה לטווח ארוך. זה לא המיליארד שקל. אני כבר הצעתי לפני כמה שנים לקחת 20 מיליארד, 30 מיליארד שקל לפחות, לפרוס אותם ל-4,5 שנים, בדיוק כמו שעשינו בתחבורה. אמרתי שישראל כץ הוא שר שדוחף דברים בתחבורה. הוא דוחף אותם מכוח זה שנתנו שם 30 מיליארד שקל. אני יושב בוועדת כספים, אני יודע מה אנחנו נותנים. 30 מיליארד שקל עם תכנית ל-5 שנים זו אסטרטגיה, אתה יודע לקראת מה אתה הולך. אין פתרון אחר. אין פתרון לזוגות צעירים. אני לא מדבר על המשפחות קשות יום והנכים הקשים, אני מדבר על זוגות צעירים שמשתחררים, שרוצים להתחתן ולא יכולים להשיג דירה. זוגות צעירים נאנקים, שלא לדבר על משפחות במצוקה, משפחות ברוכות ילדים ונכים, שזה דבר שחוזר על עצמו כל הזמן.
המדינה תצטרך לשים יותר כסף. הפתרון הוא לא פתרון של מיליארד שקל בשנה, זה לא יפתור את הבעיה. אולי הוא יקטין את הבעיה, אולי הוא יצור מצב שניתן פתרון להרבה יותר אנשים. שימו לב, אפילו במקומות המרוחקים כמו דימונה ושלומי עולה לשכור דירת 3 חדרים בין 2600 ל-3000 שקל, דירת 4 חדרים 3500 שקל. מה שפעם אדם לקח משכנתא בסכום כזה וקנה דירה, היום הוא משלם שכירות כי אין לו שום אופק לראות את הדירה ששווה מיליון וחצי שקלים. אין לו את המימון העצמי. הם נמצאים בפני שוקת שבורה. זה בפריפריה. אם אתה בא למרכז אתה בצרה צרורה, כי דירה עולה 2 מיליון שקל, מיליון וחצי. עם כל הניסיון של המשרד ללכת ולעשות מחיר למשתכן ודברים כאלה, זה עדיין לא פותר את הבעיה, כי הבעיה היא שאין מאסה של דירות. זה לא עונה על ה-100 אלף דירות שצריכות להיות היום במלאי כדי לתת פתרון. ככל שהמדינה תשים את היד בכיס, כך היא תביא לפתרון בהורדת מחיר השכירות. אם ההיצע יהיה יותר גדול זה יוריד את מחיר הדירות. חבר'ה, לבנות דירה בתל אביב ובמושב שלי זו אותה עלות. הקרקע בתל-אביב יותר יקרה, אבל זה משהו אחר. המדינה חייבת לשים 20 מיליארד, 30 מיליארד שקל עם תכנית ל-5 שנים כדי לפתור את הבעיה. אם היו שומעים, אולי היום היינו רואים אור בקצה המנהרה, אבל לא שמעו. צעקנו, זעקנו, אמרנו את אותם דברים. היום השר הולך במסלול הנכון. אני רק מקווה שהוא יישאר בתפקיד שלו.
רן מלמד: אדוני, אני מברך על השינוי שחל בשנה האחרונה בנושא הדיור הציבורי. אני כן רוצה להצביע על כמה כשלים שקיימים והם חריפים ובעייתיים ביותר. הדבר הראשון נוגע לוועדה ציבורית שמשרד הבינוי והשיכון הקים בתקופת הממשלה הקודמת, בה היו נציגים של ארגונים חברתיים ואחרים. המטרה שלה הייתה לנסות ולתת פתרון לנושא הקדימויות בתור. זאת אחת הבעיות הקשות ביותר שקיימות היום. הוועדה הזאת קבעה מתווה בולט שאומר שהראשון שנכנס הוא גם הראשון שמקבל, כדי שלא יהיו אנשים שמחכים בתור הרבה שנים ולא מקבלים דירה בדיור הציבורי. משום מה עברה יותר משנה מאז שהוועדה הזאת הגישה את ההמלצות שלה לשר החדש. ההמלצות האלו לא נכנסו לתוקף, לא אומצו ולא נכתב עליהן שום דבר. לאחרונה שמעתי שעומדים לפרסם את אימוץ ההחלטה – אולי נציג משרד השיכון יענה – אבל רק קדימה. זה אומר שכל מי שנמצא היום בתור במקום 18, 19 ומקומות אחרים ומחכה 8, 9 שנים ו-10 שנים, אולי יותר, ימשיך לחכות בתור את אותו פרק זמן. אני חושב שאם זאת התשובה, אדוני, יש פה כשל מרכזי שצריך לטפל בו.
הכשל השני נוגע להגדרה של חסר דירה. במשרד הבינוי והשיכון יש שתי הגדרות לחסר דירה. יש חסר דירה לצורך מחיר למשתכן, ויש חסר דירה לדיור הציבורי. ההיגיון אומר שמי שזכאי לדיור ציבורי, הזכות שלו, הזכאות שלו תהיה יותר קלה ויותר פשוטה מאשר מי שזכאי לדיור למשתכן. מסתבר שהפוך. אם אתה רוצה לקבל דיור ציבורי, אתה צריך להוכיח שלפחות 10 שנים לא היית בעל דירה. אם אתה רוצה מחיר למשתכן, מספיקות 6 שנים. אם אתה רוצה לקבל דיור ציבורי, אתה צריך להוכיח שאין לך היום שום חלק באיזה שהוא נכס, גם אם מדובר על רבע מגרש של קרקע חקלאית באיזה שהוא מקום נידח בארץ ואין לך שום יכולת להשכיר או לקבל עליו כסף. במחיר למשתכן אתה יכול להיות בעל נכס או חלק מנכס כזה עד גובה סכום מסוים. אנחנו חושבים שזאת שערורייה שצריך לתקן. זה יתקן עיוות גדול בכל הנושא.
יצחק שחק: אני מברך על כל מה שנעשה עד עכשיו. מתחילים לעלות על המסלול. אני בגישה של לצמצם את הבירוקרטיה. זה בידי הממשלה, בידי השר. מדוע צריך 5 חברות דיור ציבורי, כל אחת עם הנהלה, עם גישה אחרת? אפשר את הכל להפוך בתוך חצי שנה לחברה אחת, לצמצם הנהלות, לקבוע קריטריונים, כפי שצוין פה בצדק. אני מקווה, ואני חושב שזה אפשרי שבקדנציה הזאת של הממשלה, אם זה שנתיים, 3,4, זה ייפתר. לא לתת עוד תמיכה, לתת פתרון. להוסיף עוד 1000 שקל זה לא העניין.
מיכל בירן (המחנה הציוני): אני שמחה על קיום היום והדיון הזה. בניגוד למה שחברי חיים ילין אמר קודם, מה שהעלתה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לגבי שר הבינוי והשיכון הוא משמעותי, כי בסופו של דבר ממשלה נמדדת לא בהצהרות שלה, ממשלה נמדדת במעשים שלה. ישבתי לפני כמה חודשים עם מישהו מאוד מרכזי מהתחום שאמר שבאמת עשרות שנים לא נעשה טיפול כמו שנעשה עכשיו בטיפולו של השר גלנט. אני מקווה שנצליח למנוע את המהלך של הפיטורים לטובת העניין, כי בסוף חוץ מקרדיטים ומאבקים בין מפלגות מה שחשוב זה איך נותנים מענה למצוקות של אזרחי ישראל. הדיור הציבורי, עם כל הכבוד, צריך להיות בעדיפות מאוד מאוד גבוהה. יש פה בעיות בשפע, לכולם קשה, אבל דיריי הדיור הציבורי וזכאי הדיור הציבורי צריכים להיות בקדימות סדר העדיפויות.
מרגריטה סלפקין: אני ראיתי שחביב קצב, הנציג היחיד של משרד העלייה, יצא מהחדר. אנחנו מדברים על דיור ציבורי. הדיור הציבורי מחולק בין משרד הבינוי השיכון למשרד העלייה. אני חושבת שמעט אנשים ידעו בכלל שבמשרד העלייה יש 27 אלף אנשים שעומדים בתור לדיור ציבורי. מדובר ב-25 אלף אנשים מבוגרים שחיים מקצבאות, לא מפנסיה. זה אומר זוג שמתקיים מ-6000 שקל, כאשר הוא משלם 3000,3500 שקל לשכר דירה. זה עם כל הקצבאות ועם כל העזרות שהוא מקבל ממשרד השיכון. למה זה נעשה? מי בכלל חשב על חלוקה כזאת? זו ממש אפליה בלתי רגילה. מישהו החליט שככה הוא יכול לעזור לעולים להתאקלם בארץ? מה שקרה זה שכל מי שיצא לפנסיה אחרי 10 שנים בארץ היה יכול לעבור למשרד השיכון. עכשיו הגדילו את הרווח הזה. אם יצאת לפנסיה אחרי 15 שנים שאתה נמצא בארץ, אתה כבר שייך למשרד העלייה והקליטה. מי שהגיע בגיל פנסיה שייך עד סוף החיים למשרד העלייה והקליטה. על איזה אנשים שנמצאים פה 15 ו-20 שנים אנחנו מדברים? הם כבר ותיקים ממזמן. השווינו את הקריטריונים של קשישים במשרד העלייה והקליטה ובמשרד הבינוי והשיכון. אלה אותם קריטריונים. מחוסרי דירה וקצבאות זה אותו דבר. השווינו אפילו את העזרה שהם מקבלים. נראה לי שזה אותו דבר, למרות שראיתי בדוחות אחרים שבמשרד הבינוי והשיכון מקבלים הרבה יותר.
היו"ר דב חנין: מה הבעיה המרכזית שנותרה?
מרגריטה סלפקין: אני מבקשת שתאחדו את הרשימות ותעבירו אותן למשרד הבינוי והשיכון. אני מבינה שחביב קצב וכל מי שקשור למשרד העלייה יצעקו ויגידו: "לא, לא, לא, מה פתאום" כי מדובר בתקציבים גדולים מאוד, אבל שווה לעשות את זה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני רוצה להציע משהו שלא עלה עד היום בנושא של הדיור הציבורי. יש למדינת ישראל אלפי נכסים שהם בבעלות האפוטרופוס הכללי. זה יושב תחת משרד המשפטים. אני יודעת כי הייתי פעם דיירת של אחד הנכסים האלה. זה דיור מאוד מאוד נוח, כי יש לך חברת ניהול שמנהלת את זה, לא מדובר בבעל בית שמעלה לך כל שנה את שכר הדירה. כל הדיירים שם משלמים שכר דירה כמו בשוק החופשי. מדובר באנשים שיכלו לגור בכל מקום אחר. האם לא נכון שהמדינה תבוא ותיקח את זה ממקום אחד למקום אחר? בהינף יד, בהחלטה אחת, אולי בחקיקה, אלפי נכסים יעברו להיות מוגדרים כדיור ציבורי.
היו"ר דב חנין: אלה נכסים שהם ריקים?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):מדובר בנכסים בבעלות המדינה.
היו"ר דב חנין:מה קורה איתם?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הם בבעלות האפוטרופוס הכללי. לוקחים חברת ניהול שמנהלת אותם עבור המדינה. מקבלים שכר דירה בעלות שוק. מדובר באנשים שהם לא מוגנים. הם יצטרכו למצוא דירה חלופית בשוק. הם משלמים היום את מחיר השוק, הם לא משלמים פחות. זה פתרון מיידי שרק צריך לרצות אותו. האוצר, משרד המשפטים צריכים לעשות יד אחת ולקדם את זה. מדובר באלפי דירות.
רן מלמד: יש שני סוגים של דירות, אדוני. סוג אחד נמצא בידי האפוטרופוס, סוג שני נמצא בידי רשות הפיתוח, מה שנקרא נכסי נפקדים. אנחנו התחלנו במהלך בנושא הזה מול משרד השיכון. הייתה לנו ישיבה בנושא עם מנכ"ל משרד השיכון. יש רצון של משרד השיכון לאתר כאלה. יש בעיות מצד גורמים משפטיים כאלה ואחרים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הדירות בדיור הציבורי באות לפתור את הבעיה של העניים, באות לפתור את הבעיות של אלה שלא יכולים להשיג דירה. כל הסטטיסטיקות מראות שאחוז העניים באוכלוסייה הערבית הוא גבוה ביותר. העניין של הדיור הציבורי כמעט ולא קיים בציבור הערבי. אני חושב שהגיע הזמן למצוא את המקומות המתאימים לאוכלוסייה הערבית. יש אדמת מדינה, אפשר לתכנן אזורים של בנייה ציבורית לאוכלוסייה הערבית. אנחנו חיים במצוקת שיכון קשה ביותר. תכניות מתאר ובנייה פרטית לא קיימות. משרד השיכון בא בכיוון של לפרסם מכרזים על מגרשים לבנייה עצמית, כאשר ברוב האזורים הם הולכים לפי המרבה במחיר. אותה אוכלוסייה, במידה והיא תמצא את הדרך לבנות את הבית, לא מקבלת את המגרש כי היא לא יכולה להרבות במחיר. האוכלוסייה הענייה ביותר לא יכולה לשלם. שמענו פה על הכנסה של 6000 שקל לזוג. ברור שאם משלמים שכר דירה של 3500 שקל לא נותר שום דבר כדי לחיות. המצב יותר קשה באוכלוסייה הערבית, לכן צריך לשים את תשומת הלב בנקודה של האוכלוסייה הערבית.
היו"ר דב חנין: נקודת המוצא שלנו היא שדיור ציבורי הוא חלק מאוד מרכזי מההתמודדות עם משבר הדיור בחברה הישראלית. אמר לנו שר הבינוי והשיכון שיש מיליון בני אדם בישראל שנמצאים מתחת לרצפה, לא מסוגלים להתמודד בשוק הדיור הנוכחי. אין להם שכר דירה, בטח לא יכולים לקנות דירה. מיליון אנשים, מיליון בני אדם בישראל זה קנה המידה שאנחנו מדברים עליו. זה הרבה יותר מאשר אלה שנמצאים כרגע בתורים, כי הזכאויות שלפיהן נקבעים התורים היום הן שרירותיות, הן לא באמת מבטאות את המציאות. אנחנו מדברים פה על נכים, על עולים חדשים, על מצוקה נוראית בציבור הערבי שעד היום כמעט ולא מכוסה בתכנית של דיור ציבורי.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא קיים.
היו"ר דב חנין: זה אומר שיש לנו פה אתגר עצום להתמודד איתו. את האתגר הזה נוכל לעשות רק אם נגדיל בצורה דרמטית את המלאי. אנחנו צריכים להגדיל את המלאי לא בכמה מאות דירות, באלפים וברבבות של דירות. בהולנד 32% מהאנשים חיים בדיור ציבורי וחברתי, באוסטריה 23%, בבריטניה 17.5%. אני מדבר על מדינות אירופיות שהמצב הכלכלי שלהן לא גרוע, אין שם יותר עניים באופן יחסי מאשר בישראל. יש צורך במהפכה בתחום הדיור הציבורי בהיקף מאוד מאוד גדול.
נשמעו פה בדיון כמה רעיונות שהוועדה תבקש לבחון אותם, למשל הרעיון שהועלה של בדיקת מה שמתרחש בנכסי המדינה, העברה של נכסי מדינה קיימים שאולי יש בהם שימושים כאלה ואחרים לטובת הדיור הציבורי. זאת סוגיה שצריך לבחון אותה. אנחנו מבקשים גם לבחון את הסוגיה שהועלתה כאן בסוף הדיון לגבי איחוד הרשימות ממשרד הקליטה ומשרד השיכון.
צריך לעשות שינויים בקשר לאוכלוסיות קשישות. אותם קשישים שנמצאים בישראל 10 ו-15 שנים זכאים לקבל תשובה והתייחסות שוויונית. אנחנו מדברים על סוגיית המצוקה של האוכלוסייה הערבית בתחום הדיור הציבורי. זאת מציאות פשוט בלתי נסבלת. הציבור הכי עני במדינת ישראל, שזה הציבור הערבי, כמעט ולא מקבל דיור ציבורי. אני אומר כמעט, כי יש כמה דירות בודדות. אם אתה מסתכל על ישובים ערבים, על כפרים ערבים, על ערים ערביות, אין בנייה של דיור ציבורי. אין גם, לצערי, תכניות של בנייה של דיור ציבורי. אנחנו פונים לממשלה בבקשה להציג, לתכנן, לבנות תכנית של בנייה ציבורית בהיקפים גדולים בישובים ערבים, כדי ליצר פתרונות של דיור ציבורי שמאוד מאוד חסרים.
המצב הנוכחי לא נותן מענה מספיק. אנחנו מברכים על המגמה שהתחילה במשרד הבינוי והשיכון בקניית דירות, אבל אנחנו, כמו שאמר חבר הכנסת וקנין, חושבים שבהיקפים האלה זה רק יצמצם את הקטסטרופה, זה לא יכול לפתור את הקטסטרופה. אנחנו צריכים היקפים הרבה יותר גדולים, ולכן הפנייה שלנו היא לא רק לשר הבינוי והשיכון, אלא לממשלה. אלו שאלות של תקציב המדינה, שאלות של ניהול מערכת המדינה בהיקף גדול. אנחנו פונים לראש הממשלה ולשר האוצר, בנוסף לפנייה שלנו לשר הבנייה והשיכון, לשים את סוגיית הדיור הציבורי בראש סדר העדיפויות. אנחנו מדברים על זה שמצוקת הדיור היא המצוקה החברתית הכי קיצונית, הכי בולטת בחברה הישראלית. אלה שסובלים ממנה הכי הרבה אלה אותם אנשים שאנחנו מדברים עליהם בדיון הזה, אותם אלה שצריכים לקבל פתרונות של דיור ציבורי עבורם.
כוועדת כלכלה אנחנו נמשיך ונעקוב אחרי הנושא הזה. אני מתנצל בפני אלה שלא הספיקו לדבר בדיון. אני מבקש מכל אלה שיש להם מה להגיד לוועדה, לכתוב לוועדה, אנחנו מבטיחים להתייחס, גם לדברים הקונקרטיים, גם לדברים הכלליים. אני מאחל לכולנו שיום הדיור הזה יהיה יום של התחלה ושינוי, שביום הדיור הבא שיהיה בשנה הבאה נראה כבר את השינוי בשטח. תודה לכולם, הישיבה נעולה.