ראש השנה נגמר אבל צפויים לנו ערבי חגים, חגים וחול המועד, שלכל אחד מהם דיני עבודה ייחודיים לו.
עובדים בחגים
חגי תשרי הקבועים בחוק הם: שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמחת תורה.
עם זאת הגמול בגין עבודה בחג, מבחירה או לא מבחירה, לא כולל גמול שעות נוספות שייתווסף אם העובד עבד בחג שעות נוספות.
עובדים חצי יום בערב חג
בערבי חג עובדים פחות ויש הסדר מיוחד גם ליום הכיפורים שלפיו העובדים יעבדו שש שעות בתשלום של תשע שעות. במקומות עבודה שבהם עבדו בערבי החג שש שעות בתשלום של שמונה שעות, ימשיכו לעבוד כך. עם זאת, יש ענפים שבם נקבעו כללים מיוחדים במסגרת הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה. אם יש סתירה בין ההסכם לחוק, מצייתים להוראה המיטיבה.
עובדים בחול המועד
ימי חול המועד הם ימי עבודה, אלא אם כן יש הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסכם אישי או כל נוהג אחר במקום העבודה הקובעים אחרת. במקומות עבודה רבים מקובל לעבוד בימי חול המועד מספר שעות נמוך מבימי עבודה רגילים. נוהג זה מחייב את המעביד להמשיך ולפעול בדרך זו. אם אין נוהג כזה, המעסיק יוכל לראות ביציאה חלקית או מלאה בחול המועד כחופשה לכל דבר.
חופשה מרוכזת בחול המועד
למעסיק זכות לקבוע את לוח המועדים שבהם יצאו עובדים לחופשה. עם זאת יצטרך המעסיק לדבר עם העובד ולהתחשב בצרכיו, אך בסופו של דבר המעסיק הוא שקובע את מועד חופשתו של העובד. מכאן שאפשר לקבוע את חול המועד כחופשה מרוכזת ולזקוף את ימי חופשת חול המועד כי חופשה לכל דבר על חשבון החופשה השנתית.
עם זאת, עובדים שלא נותרו להם ימי חופשה בלתי מנוצלים, ורוצים לעבוד כשמקום העבודה סגור, אי אפשר לאלצם לשבות מהעבודה ולא לשלם להם שכר בגין התקופה בה לא יעבדו בפועל עקב היותו של מקום העבודה סגור.
אבל העובד והמעסיק יכולים להסכים במצב זה על יציאה לחופשה ללא תשלום. חופשה כזו מחייבת את הסכמת המעביד והעובד בכתב. כמובן שהמעסיק גם יכול להעניק ימי חופשה מנדיבות לבו.
עובדי מדינה דיווחו על ימי מחלה כששהו בחופשה והועמדו לדין משמעתי