זכויות עובדים    

ימי חופשה – כל מה שצריך לדעת

חופשה, קרדיט:shutterstock
מעודכן ל-08/2021

ימי חופשה מהעבודה – כמה מגיע לכם? מתי אתם יכולים לקחת? האם אפשר לצבור חופש? ומה קורה אם הייתם בחל"ת? התשובות במדריך  


 מחשבון ימי חופשה


בשנת 2016 אושר תיקון מספר 15 ל"חוק החופשות" ומינימום ימי החופשה לעובד שהוותק שלו בין 1 ל-4 שנים  עלה מ-10 ימים  ל-12 ימים, ובמילים אחרות לעובד כזה מגיע לפחות 1 יום בחודש (לעומת 0.83 יום במתכונת הקודמת).

מאז 1951, אז נחקק חוק החופשה לא נעשה בו שינוי או עדכון עד היום, אבל שוק העבודה בישראל דווקא עבר שינויים רבים. מספר שעות העבודה של הישראלים עלה והיום הוא מהגבוהים בעולם. לפי נתונים שהוצגו בכנסת, מיליון וחצי עובדים בישראל נמצאים במינוס תמידי של ימי חופשה ועובדים יותר ימים ויותר שעות מבכל מדינה ב-OECD.

עוד שינוי מהותי בשוק העבודה המקומי לעומת העולם, הוא תדירות החלפת מקומות עבודה, היום עובדים מחליפים עבודה בכל 3-4 שנים ואילו ימי העבודה נצברים על פי וותק. כך קורה שעובדים רבים מקבלים רק את ימי החופשה המינימאליים, גם אם הם נמצאים כבר 20 שנה בשוק העבודה.

יותר ותק = יותר ימי חופשה  

עד היום מינימום ימי החופשה לעובדים בעלי ותק של שנה עד ארבע שנים עמד על 10 ימים עבור שבוע עבודה של חמישה ימים (לא כולל יום שישי ושבת) ו-12 ימים עבור שבוע עבודה של 6 ימים. החל מהשנה החמישית, מספר ימי החופשה עולה בהדרגה.  בשנה החמישית העובד זכאי ל-16 ימי חופשה, בשנה השישית ל-18 ימים, ובשנה השביעית ל-21 ימי חופשה בתשלום.

לפי חוק החופשות, החל מיולי 2016 עלה כאמור מינימום ימי החופשה במשק ל-11 ימים ומינואר 2017 מינימום ימי חופשה במשק עלה ל-12 ימים ( במדינות ה- OECD מספר המינימום של ימי חופשה הוא 15-20 ימים).

כל עובד זכאי למספר ימי חופשה בשנה ומספר ימי החופשה נקבעים על פי הוותק של העובד וסוג השכר. עובדים בשכר שעתי או יומי זכאים לחופשה שנתית רק אם עבדו 75 ימים רצופים לפחות או אם יש להם הסכם עבודה בכתב עם המעסיק לתקופת עבודה העולה על 74 ימים רצופים (אם אינם עונים על תנאים אלה, הם עשויים להיות זכאים לתמורת חופשה). בזמן החופשה העובד לתשלום מלא, בדיוק כפי שהיה מקבל על יום עבודה.

עובדים רבים, בעיקר בכירים או בענף ההיי טק,  מנהלים משא ומתן לגבי מספר ימי החופשה לו הם זכאים, והמעסיק רשאי להעלות את מספר הימים אך בשום מקרה אסור לו לשלם פחות מהמינימום הקבוע בחוק.

בכל שנה קלנדרית (מינואר עד דצמבר) צובר העובד מספר ימי חופשה בהתאם לשלושה קריטריונים:

  • משך הקשר המשפטי (יחסי עובד-מעביד) במהלך השנה: האם במשך כל השנה התקיימו יחסי עובד- מעביד בין הצדדים רק בחלק מהשנה בגלל פיטורים, התפטרות או תחילת עבודה במהלך השנה.
  • מספר הימים בפועל שעבד העובד במהלך השנה.
  • הוותק של העובד במקום העבודה: חוק החופשה השנתית מגדיר "שנת עבודה" כפרק זמן של שנים עשר חודשים, שתחילתו באחד בינואר של כל שנה. לכן, לצורך חישוב החופשה השנתית הוותק אינו משך הזמן שהעובד עובד במקום העבודה אלא כמה שנים קלנדריות (מינואר עד דצמבר) הוא עובד במקום העבודה.

בחישוב ימי החופשה לא נכללים ימים בהם העובד נעדר בגלל שירות מילואים, ימי חג, ימי שביתה או השבתה, שבתון ביום הבחירות לכנסת, חופשת לידה, ימי הודעה מוקדמת על פיטורים או ימים שבהם העובד אינו מסוגל לעבוד עקב מחלה או תאונה. גם ימי הודעה מוקדמת לפיטורים התפטרות לא יחשבו כימי חופש, אלא אם לעובד צבורים יותר מ 14 ימי חופש. כמובן שגם ימים שבהם העובד אינו מסוגל לעבוד עקב מחלה או תאונה לא יחשבו כימי חופשה.

החוק מכיר בתקופת אבל ומעניק ימי חופשה מיוחדים בתשלום לאבלים מדרגה משפחתית ראשונה.

בגלל שהחוק לא עודכן מאז שנות ה- 50, נוצרו נורמות עבודה מסוימות שלא מעוגנות בחוק ולפעמים אפילו סותרות אותו. אבל אם עובד ומעסיק לא מגיעים להסכמה, החוק הוא שיקבע איך יפעלו. לדוגמה לפי החוק החופשה השנתית אמורה להיות רצופה, אבל בהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום, אם יש, אפשר לחלק את החופשה בתנאי שלפחות שבעה ימים מתוכה יהיו רציפים. העובד רשאי לקחת יום אחד מתוך החופשה בכל מועד שיבחר, ובתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 ימים מראש.

חופשה – מי קובע מתי? המעסיק או העובד?

המעסיק רשאי לבחור מתי ינצל העובד את ימי החופש שלו. העובד יכול לבקש לנצל ימי חופשה מתי שמתאים והמעסיק חייב להתחשב בבקשותיו או לנמק את סירובו בטעמים הגיוניים וסבירים. כמו כן, העובד רשאי לקחת יום אחד מהחופשה מתי שיבחר ויום אחד נוסף מתוך רשימת ימי חופשה לבחירה כמו חגים יהודיים, מוסלמים, נוצרים, יום האישה הבינלאומי, יום השואה, יום הזיכרון ועוד.

על פי החוק, יש להעניק לעובד את החופשה שצבר באותה שנה, במהלך החודש האחרון של השנה (דצמבר) או במהלך השנה שלאחריה.

מעסיק המעוניין להוציא את העובד לחופשה, צריך להודיע לו על כך מראש. מעסיק המעוניין להוציא את העובד לחופשה שמעל 7 ימים חייב להודיע לו לפחות שבועיים מראש. אם לא הודיע לו , לא יוכל להפחית את ימי החופשה ממכסת ימי החופשה השנתית שצבר העובד. זה נכון גם במקרה של חופשות מרוכזות או חופשות כפויות (שנעשו מאוד פופולאריות בשנים האחרונות).

חופשה שנתית לעובדים בשכר יומי או שעתי

עובדים בשכר יומי או שעתי זכאים לחופשה שנתית כמו עובדים בשכר חודשי, אם הם עונים על אחד משני התנאים הבאים: הם עבדו אצל אותו מעסיק לפחות 75 ימים רצופים באותה שנה או בשנתיים רצופות או בינם ובין המעסיק יש חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה של יותר מ-74 ימים.

סעיף 15א לחוק חופשה שנתית קובע כי עובדים בשכר יומי או שעתי שעבדו לפחות יום אחד, אך פחות מ-75 ימים רצופים (בשנת עבודה אחת או בשתי שנות עבודה רצופות), ואין להם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים, אינם זכאים לחופשה שנתית אלא לתשלום מהמעסיק בגובה של 4% לפחות משכר העבודה באותה תקופה.

דוגמה: עובדת הועסקה כבייביסיטר בתקופת החופש הגדול (פחות מ- 75 ימים), והשגיחה על ילדים במשך חמישה ימים בשבוע, 8 שעות בכל יום בשכר והשתכרה 25 ש"ח לשעה,

שכר העבודה הכולל שלה עבור אותה תקופה הוא 10,000 ש"ח (50 ימים X‏ 8 שעות ביום X‏ 25 ש"ח לשעה).

4% מהשכר הכולל שלה הם 400 ש"ח. העובדת זכאית לתשלום זה בתום עבודתה.

חופשה שנתית לבני נוער

בני נוער זכאים לחופשה שנתית של 18 ימים בכל שנה, הכוללים גם את ימי המנוחה השבועיים. בפועל מדובר ב 14-16 ימי חופשה לעבודה של חמישה ימים בשבוע, או 16 ימים או הנער/ה עובדים שישה ימים בשבוע.

אם הנער/ה לא עבדו במשרה מלאה: אם הגיע ל-200 ימים בשנה (כ-4 ימים בשבוע), הם זכאים ל-18 ימי חופשה. אם לא הגיעו ל-200 ימים בשנה הם זכאים לחלק יחסי של ימי חופשה לפי החישוב הבא: מספר הימים שעבד חלקי 200, כפול 18.

לדוגמה: לנער שעבד 100 יום בשנת העבודה הראשונה אצל המעסיק, מגיעים 9 ימי חופשה שנתית, לפי החישוב הבא: 100 חלקי 200 כפול 18 ימי חופשה. סה"כ: 9

מי שעבדו רק חלק מהשנה: אם הספיקו לעבוד לפחות 240 יום, הם עדיין זכאים ל- 18 ימים.

אם עבדו פחות מ-240 ימים, יהיו זכאים לחלק היחסי של ימי חופשה כלומר: מספר הימים שעבד חלקי 240, כפול 18.

עובד בשכר שעתי/יומי שעבד פחות מ-75 ימים רצופים זכאי בכל שנה לתשלום בסך 4% (לפחות) מהשכר הכולל שקיבל באותה שנה מהמעסיק.

חופשה מיוחדת

בענפים מסוימים נקבע יום או ימי חופש בנוסף לימי החופשה השנתית הקבועים בחוק, מתוקף צווי הרחבה. למשל  בענף המלונאות, החקלאות, ההובלה, המסחר והשירותים, אולמות וגני אירועים, העובד זכאי לחופשה של 3 ימים לרגל נישואיו. עובד שבנו או בתו נישאים זכאי ליום חופשה אחד בתשלום

עובד קבלן במגזר הפרטי שעבד מעל 3 חודשים במסגרת חברת כוח האדם, זכאי לקבל יום חופש לרגל נישואיו.

צבירת ימי חופש

במקרים מסוימים עובדים מעדיפים לצבור את ימי החופשה שלהם ולהעביר אותם משנה לשנה, ולצאת לחופשה מרוכזת או לפדות אותם בכסף.

חשוב לדעת שהסדר כזה לא קבוע בחוק והחוק אף אוסר על כך. על פי החוק, ניתן לצבור עד שבעה ימי חופשה לשנה הבאה, אך לא מעבר לכך. כל צבירה נוספת עלולה להימחק אלא אם כן המעסיק מסכים להסדר כזה, אך הוא אינו מחויב להסכים.

פדיון ימי חופשה אפשרי לאחר סיום יחסי העבודה.

עוד משהו שחשוב להכיר הוא סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, הקובע כי תקופת ההתיישנות של ימי החופשה היא שלוש שנים. בית הדין הארצי קבע כי מרוץ ההתיישנות בנוגע לתביעות הנוגעות לפדיון ימי חופשה מתחיל לרוץ עם סיום יחסי עובד מעביד.

אז אם אתם חושבים שמגיע לכם חופשה שנתית שלא שולמה כחוק, מומלץ שלא להמתין עם התביעה שכן היא מתיישנת לאחר שלוש שנים בלבד מפקיעת יחסי העבודה (ולא לאחר שבע שנים כתביעות אזרחיות אחרות)

מחלה במהלך החופשה

אם עובד שיצא לחופשה, ובמהלך החופשה חלה או נפגע בתאונה, לפי החוק החופשה נפסקת מרגע המחלה או הפגיעה, כלומר לא ינכו את הימים בהם היה חולה ממכסת ימי החופשה שעומדים לרשותו. ימים אלה ייחשבו כימי מחלה, והוא עשוי להיות זכאי לדמי מחלה בגין ההיעדרות מהעבודה במהלך ימים אלה.

חופשה ללא תשלום (חל"ת)

סעיף זה הפך לרלוונטי במיוחד בשנתיים האחרונות, בעקבות משבר הקורונה, שבעטיו הוציאו מעסיקים רבים את עובדיהם לחל"ת – לעיתים ממושך מאוד.

ככלל, עובד המעוניין או נזקק לצאת לחופשה (טיול ארוך, מצב בריאותי או כל סיבה אחרת) ולא צבר ימי חופשה או שמספר הימים לא מספיק לו, יכול להפסיק את עבודתו לתקופה מוגבלת המוגדרת כחל"ת, בהסכמת המעסיק.  בתקופה זו העובד לא מקבל שכר, אבל נשמרים יחסי עובד מעביד וחובת הנאמנות של העובד כלפי המעסיק (כמו איסור פגיעה באינטרסים, חובת סודיות).

ישנם חוקי עבודה שונים המתייחסים למצב של חל"ת, האפשרות הזו לא מעוגנת בחוק כלשהו, למעט במקרים מסוימים כמו בחוק עבודת נשים המאפשר נטילת חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה.

חשוב להבדיל בין חל"ת בהסכמת שני הצדדים ל"חופשה כפויה ללא תשלום", הנחשבת  להרעה מוחשית בתנאי העבודה והעובד זכאי להתפטר בדין מפוטר.

סעיף 3(ב) ו- 3(ג) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 קובע, כי צבירת חופשה לעובד תהיה בהתאם לימי עבודתו בפועל. כלומר בתקופה של חל"ת, שבה עובד אינו מבצע עבודה בפועל, לא ייצברו, בדרך כלל, זכויות התלויות בוותק כמו דמי הבראה, ימי מחלה, או חופשה שנתית. גם הפרשת כספים לפנסיה או לקרן השתלמות נפסקת, אלא אם כן הוסכם אחרת בחוזה העבודה או בהסכם קיבוצי.

עם זאת קובע הסעיף, כי אם התקיימו יחסי עובד-מעביד במהלך כל שנת העבודה, והעובד עבד במהלך השנה לפחות 200 ימי עבודה בפועל (לא כולל תקופת החל"ת) – יצבור העובד את מלוא הזכאות לחופשה שנתית באותה שנה. לעומת זאת, אם במהלך שנת העבודה עבד העובד פחות מ- 200 ימי עבודה בפועל, תחושב זכאותו לחופשה, בהתאם לנוסחה הקבועה בחוק:

ימי עבודה בפועל במהלך השנה X זכאות מלאה לחופשה שנתית בהתאם לוותק העובד חלקי 200.

אם התקיימו יחסי עובד-מעביד רק בחלק מן השנה, תחושב זכאותו של העובד לחופשה בהתאמה ל- 240 ימים.

לעניין "ימי עבודה בפועל" יודגש, כי בפסיקה נקבע, שימי מחלה בגינם מקבל העובד תשלום (כלומר דמי מחלה)  צוברים זכויות לחופשה כאילו היו ימי עבודה בפועל. הפרשנות הנכונה היא זו הכוללת בהגדרת הביטוי "ימי עבודה בפועל" גם ימי היעדרות של העובד מסיבה שאיננה תלויה בו ובגינם משולם לו שכר כמו במקרה של מחלה

המעסיק חייב לשלם ביטוח לאומי בחודשיים הראשונים לחופשה. אפשר לנכות את הסכום משכר או תשלומים עתידים של העובד. לאחר חודשיים תחול חובת התשלומים ישירות על העובד (אלא אם כן מדובר בעובדת נשואה שבעלה מבוטח).

העובד זכאי לחזור ולעבוד באותם התנאים שהיו כאשר עזב, אך לא בהכרח לאותה המשרה בדיוק. המעסיק יכול  לבצע שינויים לגבי תפקיד העובד בזמן החופשה.

חשוב שתדעו

  • עובדים במשרה חלקית צוברים את אותו מספר ימי חופשה כמו עובדים במשרה מלאה, אולם שווי יום חופשה שלהם יהיה נמוך יותר בהתאם לחלקיות המשרה. עם זאת ישנם מקומות עבודה שבהם מספר ימי החופשה שצובר העובד הם יחסיים להיקף משרתו, אולם במקרה כזה גם מספר ימי החופשה שינוכה ממכסת הימים הצבורים כאשר ינצל את החופשה, יהיה יחסי להיקף משרתו.
דוגמה
  • עובד בחצי משרה צובר בדיוק את אותו מספר ימי חופשה של עובד במשרה מלאה. אולם כאשר ייצא לחופשה ישולם לו על כל יום חופשה סכום השווה למחצית מהסכום שהיה משולם לו אילו עבד במשרה מלאה.
  • במקומות עבודה מסוימים צובר עובד בחצי משרה רק מחצית ממספר ימי החופשה (בהשוואה לעובד במשרה מלאה), אולם כאשר יצא לחופשה ינכה המעסיק ממכסת ימי החופשה הצבורים של העובד, רק חצי מהימים שניצל.

 מחשבון ימי חופשה


מדריכים נוספים –

ימי מחלה – האם מגיע לכם תשלום? וכמה? 

דמי הבראה – כמה ומתי מקבלים?

ביטוח לאומי – כל החובות והזכויות