מעל 700 מיליון שקל. זה שווי התרופות שנזרקות בישראל בכל שנה, גם כשהן תקינות ובתוקף. הציבור מחזיר אותן לקופות החולים, והן הולכות להשמדה ביולוגית יקרה. אותן קופסאות, אם נופלות למיכל אחר, יכולות להגיע למשפחה שאין לה כסף להשתתפות עצמית.

יש שני מסלולים. מיכלי האיסוף של הקופות שולחים עודפים לפח. מיכלים של עמותת חברים לרפואה, במוסדות גדולים ובסניפי סופר־פארם, עוברים מיון בבית מרקחת עם רוקחים מתנדבים, ואז לחולים שמחלקות הרווחה אישרו. החוק מ־2016 הסדיר את העמותה: מותר לאסוף מאנשים פרטיים, ממוסדות ומיצרניות. אסור לקבל את אותן תרופות מעמדות הקופות. חמש קופות בארץ, ארבע רשמיות והעמותה כרשת ביטחון. שם אומרים שזה לא משנה אם התרופה ב־10 שקלים או ב־14 מיליון. 700 מיליון שקל בשנה זה יותר מהתוספת השנתית לסל התרופות.

במשרד הבריאות מפקחים על האצווה מהמפעל עד בית המרקחת. ברגע שהקופסה יצאה הביתה, אי אפשר לדעת איך נשמרה. לכן ערוץ השימוש החוזר נשאר נישה. במשרד מקדמים ייעוץ רוקחי יזום בקופות, כדי לקצר מרשמים ולצמצם עודפים. מע"מ על קנייה פרטית הוא 18% מאז 1.1.2025. מי שמשלם מכיסו יכול לבדוק ב־מחשבון המע"מ. ריבית בנק ישראל 3.25%, פריים 4.75%. מי שמושך באשראי השתתפות עצמית יכול לקרוא ב־מדריך כרטיסי האשראי.