אם יש לכם קרן השתלמות או קופת גמל בהראל, אתם מחזיקים בעקיפין גם ביצרנית אבנים משתלבות. קבוצת אקרשטיין חתמה על מסמך עקרונות מחייב למכירת אקרסטון, הפעילות שלה בארצות הברית, תמורת כ-90 מיליון שקל, שהם כ-30 מיליון דולר. הרוכשת היא חברה אמריקאית מתחום האבנים המשתלבות והפיתוח הסביבתי, והדוח לא נוקב בשמה. אקרשטיין נכנסה לשוק האמריקאי ב-1988, ו-38 שנה אחר כך היא מחזיקה שם שלושה מפעלים: קורונה בדרום קליפורניה, צ'נדלר באריזונה, ואקאי באריזונה, שנקנה ב-2024 תמורת 2.4 מיליון דולר. רק שלא כל הכסף מגיע מיד. מתוך התמורה, 10 מיליון דולר יופקדו בנאמנות עד שהמפעל בקליפורניה יקבל היתר מחודש. אם ההיתר יידחה, או שהמפעל יושבת יותר מ-16 שבועות, הסכום חוזר לרוכשת. עוד 3 מיליון דולר יושבים בנאמנות כביטחון למקרה של הפרה מהותית מצד המוכרת. נאמנות כזו, אסקרו בשפת העסקאות, היא חשבון שצד שלישי מחזיק עד שתנאי מוסכם מתקיים, כך שאף צד לא תלוי במילה של הצד השני. כל עוד הנייר בקליפורניה לא נחתם, חלק גדול מ-90 המיליון עדיין באוויר.

למה מוכרים? כי הפעילות שם מדממת. במחצית הראשונה ההכנסות בארה״ב עלו ל-7.13 מיליון דולר, מול 6.67 מיליון במחצית המקבילה, עלייה של 6.9%. בשקלים זה דווקא ירידה של 2.35 מיליון, מינוס 9.8%, בגלל שער החליפין. ההפסד התפעולי העמיק ל-9.3 מיליון דולר מול 8.8 מיליון, וה-EBITDA, הרווח לפני ריבית, מס, פחת והפחתות, שלילי ב-6.3 מיליון דולר. ניצול כושר הייצור ירד מ-28% ב-2024 ל-21% ב-2025, כלומר כמעט 80% מהיכולת לייצר עומדת ללא שימוש. בדוחות הקבוצה הפעילות הזו מופיעה כהפסד תפעולי שנתי ממוצע של כ-16 מיליון שקל. זה לא מפעל אחד שנפל, אלא שלושה אתרים שעובדים רחוק מתפוקה מלאה, עם הובלה יקרה ותחרות מקומית. מינוי מנכ״ל ונשיא חדשים לחברה הבת לא סגר את החור, וגם העלייה הדולרית בהכנסות לא הפכה את המקום לרווחי. עכשיו לחשבון הפשוט: 90 מיליון שקל מול הפסד שנתי של 16 מיליון הם בערך חמש עד שש שנים של דימום שנחסכות במחיר היציאה, וזה עוד לפני שמורידים את 10 מיליון הדולר שתלויים בנאמנות. המכירה אמורה לעצור את ההפסד כבר בדוחות הקרובים, לא בעוד שנתיים. מי שמחזיק מניה או יחידה בקרן רואה כאן קיצוץ גיאוגרפי, לא רווח חד-פעמי.

בבורסה זו חברה גדולה. נכון ליוני, סך המאזן של הקבוצה 1.851 מיליארד שקל. הכנסות המחצית הסתכמו ב-399 מיליון שקל, מול 454 מיליון במחצית המקבילה, והרווח הנקי ירד ל-19.8 מיליון מול 38.1 מיליון. ברבעון השני לבדו התמונה חדה יותר: 190 מיליון הכנסות מול 224, ורווח של 2.3 מיליון בלבד מול 16.5. בצמרת היה חילוף: צביקה אקרשטיין מונה למנכ״ל ב-27 באוגוסט במקום עמית לנג, שהחזיק בתפקיד כחצי שנה. המשפחה שולטת בכ-68%: גיורא כ-14%, צביקה כ-13.5%, קרין ומאיה כ-13.4% כל אחת. שווי השוק סביב 1.7 מיליארד שקל, אחרי נפילה של 35.5% בשלושה חודשים ו-32% מתחילת השנה. השער האחרון שפורסם בבורסה: 587.1 אגורות. ומי עוד מחזיק? הראל גמל רשומה עם כ-8.34%, אחרי רכישה של כ-60 מיליון שקל. זה כסף של ציבור חוסכים, לא רק של משפחה.

בישראל העסק נשאר כמו שהיה: 18 מפעלים בשלושה אתרים, ירוחם, אשדוד וצחר בצפון. ביולי הקבוצה אפילו הרחיבה, וקנתה 85% מאקוול, חברת חיפויי מבנים, ב-47 מיליון שקל. למה זה נוגע למי שקונה דירה? כי אבן משתלבת, צינור דחיקה וקיר תומך נכנסים לעלות הבנייה של דירה חדשה, לא רק לדוח של היצרן. על דירה מקבלן יושב מע״מ 18% מ-1.1.2025. ריבית בנק ישראל 3.25%, והפריים 4.75%. מי שקונה מקבלן בודק ערבות מכר במדריך רכישת דירה מקבלן. מדד תשומות הבנייה, שאליו צמודים רוב חוזי הרכישה מקבלן, זז עם הובלה ואנרגיה ולא רק עם מלט, ואפשר לעקוב אחריו במחשבון מדד תשומות הבנייה. אחרי המכירה הקשב של ההנהלה עובר למטרו ולרשויות המקומיות. ועדיין, קבלן שקונה אבן משתלבת או קיר תומך לא יקבל הנחה אוטומטית בגלל שמפעל באריזונה נמכר. הוא ימשיך לשלם לפי מדד התשומות, לפי מחיר ההובלה ולפי מע״מ 18%. עד שההיתר בקליפורניה יגיע, 10 מיליון דולר נשארים בנאמנות, והאבן במדרכה שלנו מתומחרת לפי עלות ישראלית, לא לפי חצר ריקה באקאי.