תביעת הענק של קרן הגמלאות נגד החברה התקבלה חלקית – ובית הדין לענייני עבודה הורה לחברה לשלם לקרן תשלומים שמוערכים ב-500 מיליון דולר ■ על פי פסק הדין, אגד פעלה שהיא פעלה "באופן אינטנסיבי להוצאת מאות עובדים לפרישה מוקדמת, מבלי לדאוג לעתודות האקטואריות של הקרן ותוך הותרת הכיסוי 'לדורות הבאים'"
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשות השופטת אופירה דגן-טוכמכר, קיבל באופן חלקי את תביעתה של קרן הגמלאות של חברי אגד נגד אגד, והורה לחברה לשלם לקרן, תשלומים שעל פי ההערכה יעמדו על למעלה מ-500 מיליוני שקלים.
בפסק הדין נקבעו קביעות קשות כלפי אגד, בין היתר שהיא פעלה "באופן אינטנסיבי להוצאת מאות עובדים לפרישה מוקדמת, בלי לדאוג לעתודות האקטואריות של הקרן ותוך הותרת הכיסוי 'לדורות הבאים', באופן מופקר וללא כל עיגון אקטוארי סביר". בית הדין גם קבע כי עד למינוי המנהל המיוחד לקרן בשנת 2003, היא נשלטה על ידי אגד, מבלי שהייתה לה עצמאות בניהול ענייניה, ובהתאם נדחתה טענת ההתיישנות שהעלתה אגד.
קרן הגמלאות של חברי אגד הוקמה בשנת 1954 והולאמה בשנת 2003 במסגרת הרפורמה בקרנות הפנסיה, לאחר שנקלעה לגירעון אקטוארי כבד, ומאז היא מנוהלת על ידי מנהל מיוחד. לאחר מינוי המנהל המיוחד, ובעקבות תלונות של גמלאי אגד לפיהן אגד חיבת לקרן סכומים משמעותיים, מינה המנהל המיוחד את רו"ח ראובן סווירי לבדיקת הטענות, ובעקבות מסקנותיו הגישה הקרן בשנת 2010, באמצעות המנהל המיוחד, תביעה כספית נגד אגד.
בפסק הדין בית הדין קיבל את טענת הקרן לפיה בשנות השבעים והשמונים אגד הוציאה לפרישה מוקדמת מאות חברים בלא לשלם לקרן את העלות האקטוארית של הפרישות המוקדמות. תקנון הקרן קבע פרישת חובה בגיל 65, ופרישת רשות בגיל 60. עם זאת, על פי התקנון, חברי אגד יכלו לפרוש גם בפרישה מוקדמת (מתחת לגיל 60) החל מגיל 46 (תמורת 57.5% מהקצבה), והחל מגיל 51 תמורת קצבה מלאה (השווה ל-71% מהשכר).
כפי שנקבע בפסק הדין, פרישות מוקדמות יוצרות הוצאה כפולה לקרן: אובדן דמי הגמולים בתקופת הפרישה המוקדמת, ותשלומי הקצבאות שעליה לשלם לגמלאי בתקופת הפרישה המוקדמת. בתקנון הקרן נקבע כי על אגד לערוך מדי שנה תחשיב של הגירעון האקטוארי שנוצר כתוצאה מפרישות מוקדמות מגיל 46 עד 51 ולשלמו לקרן, וכי בכל הנוגע לפרישות מוקדמות מגיל 51, על אגד (ובחלק מהמקרים גם החבר) לשלם לקרן סכום חד פעמי עם הפרישה (תשלום המכונה המקדם).
בית הדין קבע בפסק הדין כי כבר בשנות ה-70 ולאחר מכן בתחילת שנות השמונים האקטוארים של הקרן הזהירו כי המקדמים שנקבעו בתקנון לפרישות מוקדמות אינם מכסים את עלויות הפרישה, והמליצו להגדילם או להגביל את הפרישות המוקדמות (ס' 97-100 ו-76-85 לפסק הדין). בית הדין קבע כי בשנת 1983 חישב אקטואר הקרן מקדמים חדשים אשר היו גבוהים פי כמה מאות אחוזים מהמקדמים לפיהם שילמה אגד בפועל (ס' 80-81 ו-100 לפסק הדין). עם זאת, בית הדין קבע כי רק שנתיים לאחר מכן אישרה הנהלת אגד את המקדמים, ואילו רק שנה לאחר מכן (בסוף שנת 1985) אישרה האסיפה הכללית של הקרן את שינוי המקדמים, בתוקף החל מראשית שנת 1986. בית הדין קבע כי בעוד האסיפה הכללית של הקרן מתנהלת "בעצלתיים" באישור המקדמים החדשים, המשיכה אגד "באופן אינטנסיבי להוצאת מאות עובדים לפרישה מוקדמת, מבלי לדאוג לעתודות האקטואריות של הקרן ותוך הותרת הכיסוי 'לדורות הבאים', באופן מופקר וללא כל עיגון אקטוארי סביר".
בית הדין קבע כי אין מחלוקת שבכל הנוגע לפרישות מוקדמות מגיל 46-51, על אגד הייתה מוטלת החובה לשלם לקרן את העלות האקטוארית של הפרישות, וכי היא לא הצליחה להוכיח כי היא שילמה אותן בפועל. לפיכך קבע בית הדין כי על אגד לשלם לקרן עלויות אלה, לפי תחשיבים שיערכו בשלב הבא של המשפט.
בית הדין גם קבע כי על אגד לשלם לקרן את עלויות הפרישה המוקדמת של חברי אגד שפרשו בפרישה מוקדמת מגיל 55, לפי תחשיבים שיערכו בשלב הבא של המשפט.
אגד, מצדה, טענה כי מאחר ועילת התביעה של הקרן נוצרה בשנות ה-70 וה-80 (בעת שאירעו הפרישות המוקדמות), תביעתה של הקרן התיישנה. בעניין זה קיבל בית הדין את עמדתה של הקרן, לפיה עד למינוי המנהל המיוחד היא נשלטה בפועל על ידי אגד, ועל כן לא היה ביכולתה לפעול בעצמאות ולהגיש תביעה נגד אגד.
בית הדין קבע כי הגם שאגד מינתה באופן ישיר רק שניים מבין 9 חברי דירקטוריון הקרן, לאגד הייתה מעורבות של ממש בבחירת חברי הדירקטוריון של הקרן, "וברוב השנים היא שלטה בבחירתם".
בית הדין קבע עוד, על פי עדותו של מי שהיה משך שנים רבות מנהל הלשכה של יו"ר מזכירות אגד, כי הנהלת אגד הייתה מעורבת באופן פעיל ביותר בגיבוש רשימת מומלצים להנהלת הקרן, וכי באופן שגרתי המועמדים מטעם הסיעה השלטת באגד הם שנבחרו להנהלת קג"א. עוד הוסיף בית הדין וקבע כי מנהל הקרן היה חבר אגד, ובדרך כלל תפקידו היה חוליה בשרשרת של תפקידים ניהוליים אחרים באגד או בחברות הבת, לעיתים במקביל לכהונתו כמנכ"ל הקרן, וכי לאגד הייתה יכולת להטיל וטו על מינוי מנהל הקרן.
כמו כן, יתר עובדי הקרן היו עובדים של אגד, אגד קבעה את תנאי העסקתם והנפיקה להם תלושי שכר; מבקר הקרן היה גם מבקר אגד, היועץ המשפטי של אגד היה גם היועץ המשפטי של הקרן, חשב הקרן היה אחיו של יו"ר מזכירות אגד; אגד סיפקה לקרן שירותי מחשוב, בית דפוס, הוצאות מסים וביטוח, מימון הוצאות משפטיות, חשמל, ניקיון, אחזקה הוצאות משרדיות ועוד. בית הדין ציין כי הקרן הייתה תלויה באגד באופן מוחלט שעה שלא היו לה מקורות מימון עצמאיים שכן היא לא גבתה מהעמיתים דמי ניהול.
על פי עמדת בית הדין, העובדה שהקרן לא פעלה לאכיפת חובותיה של אגד, מהווה אף היא ראיה לשליטתה של אגד בקרן.
בית הדין דחה עילות תביעה אחרות של הקרן, ולצד זאת דחה באופן מלא תביעה נגדית שהגישה אגד נגד הקרן.
את הקרן יצגו בהליך עוה"ד ברק טל, אורנה ששון ושגיא שיף ממשרד יגאל ארנון, ועוה"ד אלישע שור, ירון לסטרל ושרי אמרוסי-ישי ממשרד ש. הורוביץ ושות'.