רשות מקרקעי ישראל (מנהל מקרקעי ישראל בשם הקודם) מחכירה קרקעות לחקלאים כאשר ברוב המקרים מדובר על החכרה מאוד ארוכה, כשבהמשכה יש תקופת חכירה נוספת. אז זהו שממש לא בטוח! הנחת הבסיס הזו מתערערת על רקע החלטת בית המשפט לפיה אין לרשות מקרקעי ישראל מחויבות להאריך את חוזי החכירה עם החקלאים לצמיתות.  הרשות רשאית להפסיק את חוזי החכירה באופן חד צדדי אחרי 98 שנה.

פסיקה זו של השופט אברהם יעקב, שופט בית המשפט המחוזי מרכז בעתירה של בן מושב כפר מלל נגד הרשות, היא תקדים, והיא יכולה להיות מכה קשה לחקלאים.  השופט דן בשאלה האם החכרת קרקע בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת היתה לאינסוף. האם רשות מקרקעי ישראל חשבה לרגע שהיא מעבירה לצמיתות את הקרקעות האלו.  השופט קבע – "חכירה המתחדשת כל 49 שנה עד אינסוף היא חכירה לצמיתות. חכירה מעין זו מנוגדת לזכות השכירות לפי הדין הישראלי ועומדת בניגוד למטרת החכירה, ובניגוד לעקרון לפיו נותרת הבעלות בשטחי ארץ הישראל בידי המדינה. ממילא גם אין לקבל טענות כלשהן בדר חכירה לצמיתות, בשל נוסחו של החוזה המקורי שמגביל מראש את תקופות החכירה והן בשל דעת הצדדים…מטרת קקל היא ליישב את הארץ ולהקים יישוב קבע. אין זה אומר שחוזה לא ייחודש ושהמתיישב יגורש מהקרקע עם סיום תקופת החכירה. בתום התקופה קק"ל היא זו שתחליט אם ובאילו תנאים יחודשו חוזי החכירה עם המתיישבים".

החלטת השופט כאמור היא שהחכירות קרקע מסתיימות לאחר 98 שנים (הארכה אחת של 49 שנים) ומשכך, קרקעות רבות המצויים אצל החקלאים, למעשה שייכות למדינה שתקבע באילו תנאים להשכיר מחדש את הקרקעות האלו.