ג'ון דורפמן הוא משקיע ועיתונאי שבמשך שנים פרסם את תיק הרובוט, תיק אוטומטי להנבת תשואה. במשך שנים הניב תשואה של מעל 20% אך עם הזמן התשואה ירדה. מה זה תיק הרובוט?

ג'ון דורפמן הוא מנהל השקעות וכותב טורים פיננסיים בבלומברג ובוולסטריט ג'ורנל וכן היה עורך שותף בפורבס. ב-1999 הקים את דורפמן השקעות ערך. לפני כן היה דירקטור מנהל בדמיאן ואליו מנג'מנט.

הוא עלה על שיטה אוטומטית להשקעות, וכינה אותו תיק הרובוט. הרובוט בוחר בשוק האמריקאי את כל המניות עם שווי שוק הגבוה מ-500 מיליון דולר. מדובר בעצם בסוג של אלגוטרייד (בסיסי). אבל חשוב להדגיש שהשיטות הרובוטיות האלו למציאת מניות מובחרות אולי עובדות במשך תקופה מסוימת, אך לאורך זמן הן לא מספקות תשואה עודפת ברורה על מדדי השוק.

אז השיטה של דורפמן מתחילה בסינון – הוא עובד רק עם החברות הגדולות – מעל 500 מיליון דולר (ואגב, זה בניגוד למחקרים ולהגיון הבריא שחברות קטנות צומחות יותר מאשר חברות גדולות).

לאחר סינון רשימת החברות הללו, מגיע השלב הבא – נמחקות כל החברות עם חובות הגבוהים מההון העצמי ואלו שלא היו רווחיות ב-12 החודשים האחרונים. מתוך החברות שנותרו נשאר תיק הרובוט עם עשר המניות בעלות מכפיל הרווח הנמך ביותר. את המניות יש להחזיק במשך שנה ואז להחליף בעשר אחרות. במשך שמונה שנים הניבה האסטרטגיה של תיק הרובוט 34% בשנה. הרבה מעל תשואת השוק. אלא שלאורך זמן התשואה של התיק (התשואה הממוצעת ) ירדה.

המודל של דורפמן במילים פשוטות – חיפוש אחר חברות רווחיות, לא ממונפות, שנסחרות בתמחור הזול ביותר על בסיס מכפיל הרווח שלהן. כך נחסך זמן למשקיע ועל הנייר בתוך דקות בודדות (דרך מערכות סינון שקיימות באתרים הפיננסים) הוא יכול למצוא מניות אטרקטיביות.

דורפמן סירב לנהל ללקוחותיו את התיק בדרך זו, למרות שהתשואות בתחילת הדרך היו גבוהות, והוא צדק – התשואה כאמור התכנסה למספרים נמוכים בהרבה הקרובים לתשואת השוק. בעקבות המשבר הכלכלי של 2008-2007 הפסיק לפרסם את תיק הרובוט.

דיוויד איינהורן – משקיע השורט שחשף כמה מההונאות הגדולות בשוק

אלגו-טריידינג – יכול להיות הפתרון לריבית הנמוכה! אבל זהירות

גיוס המונים – כל אחד יכול להשקיע בסטארט-אפ; איך משקיעים? איך מגייסים? וכמה אפשר להשקיע ולגייס?

מה המשקיע הפרטי יכול ללמוד מתיק הרובוט

תיק הרובוט של ג'ון דורפמן מדגים רעיון שמשקיעים רבים מחפשים: כללים קבועים שבוחרים מניות בלי רגשות. היתרון בשיטה כזו הוא המשמעת. המשקיע לא נגרר אחרי כותרות או שמועות. החיסרון הוא שכללים שעבדו בתקופה מסוימת עלולים להפסיק לעבוד כשתנאי השוק משתנים או כשמשקיעים רבים מאמצים אותם.

מי שרוצה לאמץ גישה שיטתית יכול לשלב בין כללים ברורים לבין פיזור רחב והשקעה לטווח ארוך. במקום לנסות לנחש את המניה הבאה, אפשר להגדיר מראש כמה מהתיק מושקע בכל אפיק, ומתי מאזנים אותו מחדש. כך נשמר העיקרון של קבלת החלטות לפי כללים, בלי להמר על שיטה אחת.

דוגמה: נניח שמשקיע מקצה 20,000 שקל לניסוי בשיטה כמותית ו-80,000 שקל לתיק מפוזר. אם השיטה תניב בשנה מסוימת תשואה שלילית של 15%, ההפסד יהיה 3,000 שקל, כלומר 3% מכלל התיק. המספרים מומצאים ונועדו להראות איך הגבלת החשיפה מצמצמת את הסיכון.

האם אלגוטרייד מתאים למשקיע פרטי?

שיטות פשוטות אפשר לבדוק גם בבית, אבל חשוב להבין את העלויות ואת הסיכון שהשיטה תפסיק לעבוד.

למה שיטות כאלה נשחקות עם הזמן?

כשמשקיעים רבים מגלים יתרון מסוים, המחירים מתאימים את עצמם והיתרון מצטמצם.

מה עדיף, שיטה אוטומטית או מחקר עצמאי?

אין תשובה אחת. משקיעים רבים מסתפקים בתיק מפוזר בעלויות נמוכות.

צעדים מעשיים – ג'ון דורפמן

1. להגדיר מראש איזה חלק מהתיק מוקצה לניסוי בשיטה חדשה.
2. לבדוק את ביצועי השיטה לאורך תקופות שונות ולא רק בשנים טובות.
3. לחשב את עלויות המסחר והמס שהשיטה מייצרת.
4. לקבוע מועד קבוע לבדיקת התוצאות ולהחלטה אם להמשיך.

עוד באתר הון בנושא: מחשבון תשואת מניות