משרד האוצר שוקל להפסיק את הפנסיה התקציבית. פנסיה זו נזכיר היא התחייבות של המעביד לשלם לעובד פנסיה על חשבונו. זו פנסיה מובטחת במיוחד כשמדובר בגופים ממשלתיים בהם הפנסיה הזו תקפה.
משנת 2005 יש השתתפות סמלית של העובדים בהפרשה לפנסיה בשיעור של 2% מהשכר, כאשר המעביד מפריש משמעותית יותר כדי להגיע לפנסיה/קצבת פנסיה מובטחת. קצבאות הפנסיה מבוססות על גובה השכר ושנות הוותק, כאשר לעובד נצברים 2% משכרו לכל שנת עבודה ועד למקסימום של 70% (מבטא 35 שנות עבודה).
למעשה, עד שנת 1998 כל עובדי המדינה היו תחת פנסיה תקציבית, ועובדי מדינה חדשים היו תחת פנסיה צוברת שבה אין כל הבטחת זכויות לחוסך, הכספים בפרישה הם תוצאה של ההפקדות של המעביד והעובד בגין אותו עובד והתשואה שהניבו כספים אלו. כלומר, אין התחייבות ברורה ומוצקה כמו בפנסיה תקציבית.
ועל רקע זה ברור כי ההתחייבות לפנסיה תקציבית היא גורם מכביד על תקציב המדינה (ומעבר לכך – גורם משמעותי באי השיוויון במשק). גורמם באוצר מנסים להוביל מהלך של הפסקת פנסיה תקציבים לעובדים. עם זאת לא ברור עם שר האוצר הנכנס, יאיר לפיד יאמץ את המהלך. בפועל הוא עלול להתנגד לו, למרות ששם נמצא הכסף (בהמשך לשאלה שלו בעת הבחירות – איפה הכסף?).
ההתחייבות הממשלתית לפנסיה תקציבית מסתכמת על פי ההערכות בסכום דמיוני של קרוב ל-600 מיליארד שקל (בסוף 2011 – 564 מיליארד שקל), מתוך סכום זה כ-327 מיליארד שקל התחייבות לגימלאים מקבלי קצבה ו-233 מיליארד שקל התחייבות לעובדים פעילים – כאן, במרכיב הזה מעוניינים באוצר לגעת ובצדק!