חיסכון לפנסיה (חיסכון פנסיוני) יכול להיעשות במספר מסלולים – במסלול קופות גמל (מסלול נחות בינתיים כתוצאה מהטבות מס במסלולים אחרים); במסלול קרנות פנסיה (שבו לרוב י דמי הניהול נמוכים, אך אין ביטחון לגבי הפנסיה החודשית) ובמסלול של ביטוחי חיים / ביטוחי מנהלים  (שבהם דמי הניהול יחסית גבוהים, אבל יש ביטחון גבוה יותר לגבי הפנסיה החודשית).  אלא שמסתבר שגם בביטוחי חיים / ביטוחי מנהלים יש חשש שהפנסיה החודשית תקטן.

החיסכון השוטף לפנסיה (גם מכספי העובד וגם מכספי המעביד)  אמור להבטיח בעת הפרישה רמת חיים נורמלית לחוסכים. החיסכון הזה לצד החיסכון של כל החוסכים בפנסיה אמור לשרת את כולם בתקופת הפנסיה. איך עושים את זה? מחשבים ומעריכים את שיעור התמותה באוכלוסייה, מעריכים כמה קצבאות חודשיות יש לשלם לפנסיונרים ואז מחשבים כמה פנסיה יקבל כל פנסיונר.  המשמעות היא שבקרנות הפנסיה יש ערבות הדדית בין החוסכים – כולם חוסכים בשביל כולם; אולי יהיו כאלו שלא יהנו כמו הממוצע, יהיו גם כאלו שייהנו יותר, אבל מראש מדובר בכספים שישמשו את כולם.  ומכאן, שככל שתוחלת החיים עולה אזי ערך הפנסיה יורד, ועל הרקע הזה, קרנות פנסיה גדולות, הקטינו לאחרונה את הפנסיה העתידית. אחרי הכל, הקרנות האלו צריכות להיות מאוזנות – הן לא יכולות לחלק יותר ממה שיש להם.

אלא שכאמור חוסר הביטחון לגבי גובה הקצבה תקף גם לביטוחי המנהלים / ביטוחי החיים.  הביטחון לגבי הקצבה החודשית  בביטוחים שהחלו אחרי 2001 קיים רק במסלולים שבהם יש התחייבות על 240 חודשים בפנסיה (20 שנה) ובהם לא ניתן להעביר את הפנסיה  לבן או בת הזוג במקרה של פטירה.  מעבר לכך, מעבר מהמסלול הזה למסלול אחר יתבטא בעליית המקדם, ובמילים אחרות, בהקטנת הפנסיה החודשית (הקטנה שיכולה להיות משמעותית). ביתר המסלולים אין התחיבות על מקדם קבוע, משמע אין התחייבות על קצבה קבועה.