סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוכיח למעשה את ההשערות המוקדמות – לחלק גדול מהציבור אין פנסיה. למרות הרגולציה והחוקים שמחייבים פנסיה, עדיין לחלק מרכזי מהציבור אין מקורות פרנסה בתקופת הפנסיה. מעבר לכך, רק ל-57% מהציבור יש חיסכון בבנק, ל-35% יש קופות גמל ול-37% יש קרן השתלמות. ל-8% מהציבור יש קרנות נאמנות או תעודות סל וכ-14% (שיעור דווקא משמעותי) משקיעים ישירות באג"ח או במניות.

הבעיה הגדולה שגם נחשפת בסקר של הלמ"ס היא שאין בקרב הציבור מודעות להתנהלות פיננסית חכמה, אין חינוך פיננסי, אין מודעות לצרכים הפיננסים בתקופת הפנסיה. הציבור לא באמת חוסך לתקופה שבה כבר לא יוכל לעבוד. קרוב לשליש אמנם לא חוסכים בכלל, אבל יש גם רבים שלא חוסכים מספיק. על פי ההערכות כדי להגיע לפנסיה מספקת (אם כי עדיין נמוכה משמעותית מהשכר בתקופת העבודה) יש להפריש באופן שוטף  מעל 20% מהשכר השוטף לחיסכון פנסיוני.  לא רבים מפריישם בשיעורים כאלו, וזאת פצצה מתקתקת – בסופו של דבר מישהו צריך לממן את האנשים האלו, וזה יחזור כבומרנג למדינה שתצטרך לתקצב את התושבים שאין להם כסף לפנסיה, ומעבר לכך את הגירעונות של הפנסיה. המצב כיום הוא שלמרות החיסכון הפנסיוני, החוסכים רחוקים מלהגיע לקצבה ראויה בעת הפנסיה, גם בגלל שכספי הפנסיה מייצרים תשואה מאוד נמוכה (על רקע הריבית הנמוכה במשק). ואז, נוצר בעצם פער גדול בין הנכסים של קרן הפנסיה לבין ההתחייבויות שלה לעמיתים – נוצר גירעון, כך שגם אלו שחוסכים יכולים להגיע למצב שלקרן הפנסיה שלהם אין מספיק כדי לתת להם.

ולמרות הברוך הצפוי, אין באמת יד מכוונת, אין באמת חינוך פיננסי, אין באמת פתרון כולל שמוצע לפצצה המתקתקת הזו.