ארז כהן, לשעבר יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, מאשים את הממשלה ב"קרב" בין משקיעי הדירות לזוגות הצעירים שמעוניינים לרכוש דירה בפריפריה.

כהן אומר הבוקר: "דווקא כמי שתומך כל העת במשקיעי הדירות כ'קטר המוביל של השוק' ונלחם נגד הנסיונות הבלתי נלאים של ממשלות ישראל, ובמיוחד בחמש השנים האחרונות, למסות שלא לצורך את המשקיעים, אני תוהה אם ממשלת ישראל ומקבלי ההחלטות מודעים די הצורך לקרב המיותר המתפתח במהלך השנה האחרונה בין משקיעי הדירות לבין הזוגות הצעירים, ובמיוחד בדירות הזולות בפריפריה".

"מבדיקה שערכה המחלקה הכלכלית במשרדי, שלוש הדוגמאות הטריות הממחישות את הקרב הזה הינן קרית גת בדרום וחריש ועפולה בצפון. בשלושת המקרים הללו המשקיעים היווו קרוב למחצית מהרוכשים, דווקא במקומות הכמעט האחרונים שבהם היה לזוג צעיר סיכוי סביר להגיע לדירה בפחות ממיליון שקלים, ובתחילת השיווק המחירים אף עמדו על כ-700 אלף שקלים בלבד לדירת 4 חדרים", כותב כהן.

לדברי כהן, "מעורבות המשקיעים, ללא ספק, דחפה את רמות המחירים במקומות אלה כלפי מעלה ל-800, 900 אלף שקלים ואף מיליון יותר, והרחיקה באיווחה אחת את חלום הדירה מאלפי זוגות צעירים. שיהיה ברור: לא רק שאינני מתנגד למעורבות משקיעים בשוק הנדל"ן, אני אף תומך בה מכל הלב, הן משום שזה חלק בלתי נפרד משוק חופשי והן משום שאני סבור באמת ובתמים שהמדינה ושוק הנדל"ן זקוקים מאוד ל'אינפוזיה' ששמה משקיעי נדל"ן".

"אולם, וזה אולם גדול, נשאלת השאלה האם לכך התכוון באמת המשורר, שדווקא משקיעים יגיעו אל 'כבשת הרש' שנותרה לפליטה עבור אותם צעירים שעשו צבא ומבחינתם אותם מקומות בפריפריה היו המפלט האחרון מבחינתם? אני סבור שכאן המדינה היתה צריכה לעשות חושבים ולהשתמש בפתרונות יצירתיים שהיו מעניקים לזוגות הצעירים לכל הפחות 'זכות קדימה' ברכישת אותן דירות, שלא לדבר על הטבות מיוחדות כגון הלוואות ומענקי מקום ועוד", כותב כהן. "ועוד נקודה: ככל שמחירי הדיור במרכז הארץ התייקרו במהלך השנים האחרונות, ניתן לראות בעליל מגמה ברורה של הסטת המשקיעים בהדרגה מגוש דן והמרכז אל הפריפריה. זהו ללא ספק תהליך בעייתי שעשוי להיות בבוא היום חבית של חומר נפץ לא רק כלכלית ונדלנ"ית, כי אם גם חברתית".

כהן מציע למדינה כך: "מחד גיסא אל תפריעו לשוק החופשי ולמשקיעים. מאידך גיסא תאמצו מדיניות דיפרנציאלית שתאפשר 'אפלייה מתקנת' לזוגות צעירים וזכאי משרד השיכון ברשימה של מקומות שיסומנו לשם כך, ושבהם תוענק להם עדיפות. הייתי ממליץ, אגב, לסמן לא רק יישובים בפריפריה, אלא גם בעוטף גוש דן וחיפה, דוגמת ראש העין, מודיעין, בית שמש, קרית ביאליק ועוד, מקומות שבהם ייבנו במהלך השנים הקרובות עשרות אלפי יחידות דיור, ואני בטוח שאיש מבין מקבלי ההחלטות לא היה רוצה שרובן יפלו לחיקם של המשקיעים".

גם גלעד יפרח, הבעלים של חברת גלעד מאי הבונה את בחצור הגלילית ובית שאן, מתייחס הבוקר למחירים בפריפריה: "דווקא כמי שבונה בפריפריה, אני סבור שההסתערות של המשקיעים הינה מגמה חיובית ביותר שתייצר, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, מגמות של ביקושים ליישובים מרוחקים בפריפריה, ותביא אליהם אוכלוסיות חזקות".

יפרח מזכיר, כי "חלק גדול מאותם רוכשים אינם בהכרח תושבי חוץ או משקיעים שאין להם דבר וחצי דבר עם יישוב הנגב והגליל. אצלנו, לדוגמא, ופרויקטים נוספים שאני מכיר, מדובר בחלק נכבד מהמקרים, להערכתי כ-50-60 אחוזים, בהורים שמשקיעים בדירה או עבור ילדיהם, למגורים או ללימודים, או כאופציה עתידית לאחד מבני המשפחה. זוהי ללא ספק אלטרנטיבה מועדפת לאין ערוך על פני המגמה שאיפיינה את העשור האחרון של ישראלים שרכשו בזיל הזול נכסים בברלין, ספרד או ארצות הברית. חשוב לזכור שברגע שהכסף 'נשאר בארץ' והולך לא רק לכיסם של היזמים, אלא למדינת ישראל ולרשות המקומית בה נרכשה אותה דירה, זה 'עושה את ההבדל הגדול'".

"נכון, רוב אותם רוכשים אינם מתכוונים מחר לגור בחצור הגלילית, עפולה או בית שאן, אולם הם נותרים קשורים למדינת ישראל ומה שלא פחות חשוב, מייצרים "קריאת כיוון" חיובית בהחלט ש"פריפריה זה טוב". אם מישהו היה אומר לי או למישהו אחר בקהיליית הנדל"ן לפני שנים ספורות שתהיה הסתערות משקיעים על חצור או בית שאן, היינו בטוחים שאותה אדם הינו הוזה בהקיץ. לכן אני משוכנע שלא רק שאין מדובר כאן בבעייה, אלא בתהליך בריא וחיובי. דבר אחד כן הייתי ממליץ: שממשלת ישראל תשקול לתמרץ אקדמאים ובעלי מקצועות נדרשים דוגמת אנשי הייטק, מהנדסים ומורים לעקור לפריפריה, בין אם במאצעות חבילת סיוע כלכלית או זיכוי במס הכנסה, בין  באמצעות הקמת מפעלים טכנולגים בנוסח אינטל בנגב ובגליל ובין אם באמצעות קידום רכבת עד לקרית שמונה בצפון והנגב בדרום".