הפספוס של התעשייה האווירית לישראל, וההפסד שלנו!

איך לקחה אלביט מערכות את ההובלה מהתעשייה האווירית? מי אשם בכך? איך זה קשור לשר חיים כץ? וכמה כסף הפסידה מכך כל משפחה בישראל?

"התעשייה האווירית לישראל" – זו לא סתם חברה. השם שלה מעיד על המשאבים, העוצמה, הגודל, והכוונה – מדובר בחברה שהיא בעצם התעשייה והיא הספק הרשמי והעיקרי בתחומה למערכת הביטחון.

חברה מפוארת, עם רווחיות רזה

ואכן, מדובר בחברה מפוארת, עם יכולות טכנולוגיות, עם מערכות שללא ספק, סיפקו לנו יכולות עודפות על פני צבאות אחרים. זה חשוב, זה אפילו הכי חשוב. אבל זה גם מסית את הדיון מהמספרים של הגוף הזה. איך אפשר לבוא בטענות ולבקר גוף שפועל יומם וליל בפיתוח יכולות הגנה והתקפה לצבא שלנו? איך אפשר לדבר על כסף כשמדברים על חיי אדם?

וככה במשך עשרות שנים, נמנעו או חששו פקידי האוצר, הפוליטקאים, המבקרים, העיתונאים, וכמעט כולם לשאול – מה עם רווחים? זה לא רק בתעשייה האווירית לישראל, זה בכל החברות הממשלתיות כולל הביטחוניות; ובכלל – תקציב הביטחון הוא סוג של יחידה עצמאית שלא בהכרח קשורה למצב כלכלי. זה אמנם משתנה בשנים האחרונות, ועדיין – הביטחון מעל הכל.

בדרך, בגלל חוסר היכולת לראות את הצד העסקי/ פיננסי, המדינה איבדה ומאבדת מיליארדים אפילו עשרות מיליארדים. אין שום סיבה אמיתית שמנעה מהתעשייה האווירית להפוך לחברת ענק בתחומה. התעשייה האווירית היא זו שהיתה צריכה לרכז את כל החברות בתחום תחתיה, ולא…אלביט מערכות.

אין שום סיבה שלא לחשוב עסקית ולהפוך את התעשייה האווירית למרכז רווח גדול, חוץ מסיבה אחת – זה קשה. זה קשה לפטר עובדים, זה קשה להתייעל, זה קשה לעבוד קשה; זה קשה שלא למנות ג'ובים בתפקידי מפתח, זה קשה להיות אמיץ ולקבל החלטה שתפגע בך פוליטית (הוועד של התעשייה האווירית חזק פוליטית); זה קשה לשנות DNA של חברה ממשלתית ולהפוך אותה "לאלביט מערכות".

התעשייה אווירית נתנה לאלביט את הבכורה

אלביט מערכות שהיתה לפני עשרים שנה, קטנה ביחס לתעשייה האווירית, רכשה שורה של חברות ישראליות מובילות, לרבות אלישרא, אל אופ, תדיראן קשר, ועכשיו תעש, והפכה להיות גורילה בתחומה. החברה צמחה דרך רכישות ובזכות צמיחה אורגנית/ פנימית. השווי שלה עולה על 20 מיליארד שקל, ההון שלה קרוב ל-7 מיליארד שקל, המכירות בקצב של 12.5 מיליארד שקל והרווחים בקצב העולה על 1 מיליארד שקל בשנה.

התעשייה האווירית, למרות השם המפוצץ, מוכרת בסדר גודל של אלביט מערכות, היא לא ממש צומחת (אפילו ההיפך). במשך שנים הסתובבה, השורה התחתונה שלה, סביב האפס – מרווח להפסד וחזרה. בשנים האחרונות היא מתחילה להרוויח, ומגיעה לקצב רווחים של 200-300 מיליון שקל בשנה (אם כי המחצית הראשונה של 2018 היתה חלשה). הרווחים האלו הם במקרה הטוב כרבע, שליש מהרווחים של אלביט מערכות, וזה לא שאלביט מערכות מרוויחה מעל הנורמה – שיעורי הרווחיות שלה הם בסביבה של התעשייה שלה, הבעיה היא ברווחיות של התעשייה האווירית – היא נמוכה מדי!

למרות השם התעשייה האווירית לישראל, רוב המכירות של החברה הן בחו"ל – מעל 70%, כך שמבחינה זו, הרי שמדובר על חברה שהיכולת של המוצרים שלה ברורה ונסמכת על מספר צבאות וארגונים בעולם וכן יש לה ניסיון והיכרות עמוקים עם לקוחות/ ממשלות ברחבי הגלובוס. התעשייה האווירית פועלת גם בתחום האזרחי כאשר קרוב ל-30% מהמכירות שלה הן מכירות לחברות וגופים אזרחיים.

אז למה הרווחיות נמוכה?

הרווחיות הנמוכה הזו, סביר להניח, אינה תולדה של מכירה בזול, אלא של הוצאות שוטפות גבוהות. החברה פשוט לא יעילה, והבעיה הזו היא לא של החברה, היא הבעיה שלנו.

ההתנהלות בתעשייה האווירית היא הפסד של כולנו. אם הפוליטקאים שלנו היו באמת דואגים לנו ולקופה הציבורית, התעשייה האווירית היתה רווחית ומחלקת דיבידנדים. הכסף הזה היה מגיע אלינו במישרין או בעקיפין. כן, באמת, אני לא תמים. אם התעשייה האווירית היתה "אלביט", משפחה ממוצעת בארץ היתה "מרוויחה" 400 שקל בשנה (חלוקת הרווח הנוסף במספר המשפחות). הכסף הזה הוא שלנו, והסכום הזה שמרני ולא סופי – יש עוד עשרות מחדלים כמו התעשייה האווירית, וגם אם נתייחס רק ל-10 כאלו הגענו ל-4,000 שקל שמגיע לכם (לכל משפחה) בשנה – כן, למי ששואל – איפה הכסף? הנה הוא – מצאנו (חלק ממנו), כאן נמצא הכסף שלנו, וזה רק קצה הקרחון.

אז נכון, אולי לא נקבל צ'ק מהמדינה, אבל הכסף הזה הוא מקור תקציבי גדול שאמור להוריד את המיסים השוטפים. זו היתה אגב האג'נדה של ביבי נתניהו מודל 96. הוא דיבר אז על הפרטה, הפרטה, הפרטה. אלא שמסתבר שהפוליטקאים שלנו, בלי קשר לכיון פוליטי, חלשים מול הוועדים של החברות הממשלתיות, בטח שמול הוועד החזק של התעשייה האווירית שיש לה נציג בממשלה. השר חיים כץ, היה יו"ר הוועד של התעשייה, לפני שנכנס לכנסת, ובנו הוא היו"ר הקיים.

והאם המצב הזה יכול להשתנות? כן. אם המדינה לא יודעת לנהל חברות, והיא הוכיחה שהיא לא יודעת, היא צריכה למכור אותן – גוף פרטי, יעשה התייעלות, יוריד עלויות, יעלה רווחים. אז נכון – יש עכשיו טענות שאלביט חזקה מדי מול המדינה (בזכות רכישת תעש), אבל צריך לזכור שגם השוק הביטחוני הוא שוק תחרותי. מערכת הביטחון רוכשת ציוד ממספר רב של חברות. אלביט, עם כל הכבוד, היא לא מונופול, ואם המחירים שלה יהיו מופרזים, לא צריך לעשות איתה עסקים, ותסמכו על מערכת הביטחון (מנהל הרכש) שיש בה גם אנשים שיודעים לנהל מו"מ, להוריד מחירים ולהצליח לעשות עסקאות טובות. ואם אתם לא סומכים עליהם, אז אולי על המבקר, או החשבים במשרד הביטחון ובאוצר. יש גופים לא מעטים שעוברים ומאשרים, מפקחים ובודקים עסקאות כאלו, ולא סביר שכולם יעצמו עיניים.

אז אני עדין מחכה לראש ממשלה ושר אוצר שיפריטו חברות. כנראה זה לא יהיה בקדנציה הזו, אבל אני ממשיך לקוות…אולי בקדנציה הבאה.