קופות גמל היו מאז ומתמיד מכשיר השקעה לטווח הארוך, אבל במקרים רבים (אולי ברוב המקרים) זה לא הגיע עד לפנסיה. החוסכים משכו את הכסף עוד לפני הפנסיה. זה התאפשר להם אם עמדו בתנאי ההפקדות (חיסכון של מעל 15 שנה) ומאחר שבמקרים רבים ההורים והסבים והסבתות חסכו לילדים ולנכדים, אז לאותם ילדים ונכדים היה כבר חיסכון נזיל בגילאים רחוקים מפנסיה (גילאי 20-30). אבל, החל משנת 2008 כל ההפקדות בקופות גמל (וגם בקרנות הפנסיה ופוליסות ביטוח המנהלים) ימשכו על ידי החוסכים רק בשלב הפנסיה, כאשר יגיעו לגיל פרישה ורק בדרך של קצבה חודשית. כלומר, לא ניתן למשוך בסכום חד פעמי (אלא אם מוכנים לשלם מס בשיעור גבוה) את ההפקדות שנעשו החל מתחילת 2008.
זה אולי נכון בראייה מערכתית – לדאוג ולשמור על החיסכון הפנסיוני ולהשתמש בו רק בגיל פרישה. אבל, בפועל, התקנה הזו (תיקון 3 לחוק קופות הגמל) לא ממש הגיעה לציבור החוסכים שחלקו המשיך להפקיד באופן אוטומטי (הפקדות חודשיות בהוראת קבע) ומכאן שהם לכאורה נפגעים – הם לא ידעו שלא ניתן למשוך באופן חד פעמי את הסכום שהופקד מתחילת 2008. אם היו יודעים אולי לא היו מפקידים באפיק הזה.
ואחרי שהטענות הגיעו למשרד האוצר הוחלט לתת לחלק מאותם חוסכים חלון הזדמנות למשוך את הכספים שהופקדו לאחר 2008 מבלי לשלם מס. כספים שהופקדו עד אז, יכולים להימשך כסכום אחד. משרד האוצר פרסם הוראת שעה שלפיה יש קבוצות של עמיתים (חוסכים) שיכולים למשוך את הכספים – עמיתים עצמאיים שבסוף 2007 מלאו להם 60 והפקידו לאחר מועד זה סכומים בקופות תגמולים; מוטב של עמית שנפטר; עמית שכיר בקופת גמל אישית לפיצויים שפרש ממקום העבודה ב-2008 ואילך ונשארו לו כספי פיצויים פטורים ממס בקופת גמל או בפוליסת ביטוח. מעבר לכך, עמית שנצברו לו סכומים בקופות שיניבו לו קצבה של מעל 4,000 שקל בחודש (הסכום מתעדכן מדי שנה), רשאי גם כן למשוך באופן חד פעמי את הסכומים בקופה.