הפנסיה של רובנו (בהגיענו לגיל פרישה) תהיה כמה מאות אלפי שקלים, אולי 1 מיליון שקל, במקרים טובים (ומעל הממוצע) היא תגיע ל-2 מיליון שקל. החישוב הוא יחסית פשוט ופשטני – בגיל פרישה אנחנו כבר אחרי עבודה של 35-40 שנים (תלוי – יש כאלו שיותר, יש גם הרבה שפחות מכך) ואם נתייחס לשכר אפילו מעל הממוצע של 10 אלף שקל נקבל סדר גודל של היקף כספי בפרישה של כ-400 אלף שקל, וגם אם נניח שבפנים יש גם תשואה על ההשקעות השוטפות נגיע ל-500 אלף שקל אולי יותר. אם אנחנו במקומות מסודרים שמפרישים יותר מההפרשה הבסיסית (שהיתה לאורך שנים – 8.333%) ואם נניח שיש לנו גם הפרשות נוספות – קופות גמל או ביטוח חיים וקרן השתלמות, זה יביא אותנו לסכום נכבד מאוד של 1 מיליון שקל. 

הסכום הזה כאמור הוא הרבה מעל הממוצע במגזר הפרטי. רוב הציבור יחתום על חצי מזה, אבל מנגד יש ציבור גדול – הפורשים מצה"ל שמקבלים הרבה יותר. האם זה צודק? לא בטוח! דהמרקר, חושף את נתוני הפנסיה הפנימיים ומהם עולה כי הפנסיות הגבוהות אינן רק לבכירים בצה"ל אלא גם לדרגי ביניים ובעלי תפקידים משרדיים. להערכת דהמרקר השווי הכלכלי של הפנסיות התקציביות לפורשי צה"ל גבוה במכפלות של פי שלושה עד פי עשרה מהפנסיות של רוב העובדים במשק. מהנתונים עולה כי לשליש מפורשי צה"ל יש פנסיות בשווי של כ-3-4 מיליון שקל, לכ-30% יש פנסיות בשווי של 4-5 מיליון שקל, לכ-12% יש פנסיות בשווי של 5-6 מיליון שקל וליתר יש אפילו פנסיות בערך גבוה – עד 10 מיליון שקל. 

הפנסיות האלו חושבו לפי נתוני שכר וותק של הפורשים בשנים 2009 עד 2011 יוזכר כי הפרישה מצה"ל נעשית בגילאים 42 עד 50. וכבר מגיל זה הפורש מקבל פנסיה תקציבית חודשית.  מעבר לכך, אותם פורשים יכולים להשתלב בשוק העבודה, ובפועל כמובן שזה קורה.

היכנסו לכתבה המלאה בדהמרקר על החשיפה של פנסיות אנשי הקבע