איך שותפים בחברה "מתגרשים"? מנגנון במבי יכול לפתור את הצרות בעת סכסוכים, לרוב זה עובד; באי.די.בי זה לא עבד.

מנגנון במבי נפוץ מאוד בעסקאות עם שותפים. במבי (BMBY- BUY ME BUY YOU) – "קנה אותי או שאקנה אותך" הוא מנגנון שנועד ל"היפרד בטוב", וזה עובד כך – עוד בעת הרכישה של עסק מסוים/ חברה מסוימת, השותפים קובעים מראש שבמקרה שיהיו חילוקי דעות ובמקרה והם ירצו "להתגרש" יופעל מנגנון במבי שיסדיר את המחיר לפיו יקנה אחד השותפים את השותף השני.

על פי מנגנון הבמבי לכל אחד מהשותפים יש אפשרות להציע לשותף השני מחיר עבור רכישת מניותיו. השותף הראשון שמציע במנגנון במבי, קובע למעשה, את המחיר שבו תתבצע העסקה. המחיר הזה לא יכול להשתנות, מה שיכול להשתנות זה זהות השותף הרוכש. למה הכוונה?

לשותף השני, יש את זכות התגובה – הוא יכול לקבל את ההצעה, כלומר למכור את אחזקותיו לפי המחיר שהציע השותף הראשון, והוא יכול להפוך את ההצעה ב-180% ולהציע בעצמו לקנות את המניות לפי אותו המחיר. תחשבו על זה – למציע הראשון אין אינטרס להציע מחיר נמוך מדי, מכיוון שכך השותף עשוי לקנות אותו בזול. אבל, מנגד, גם לא כדאי לו להציע מחיר גבוה, שכן אז הוא כמובן ייאלץ לשלם מחיר גבוה עבור מניות השותף. יש כאן מנגנון שנלקח מתורת המשחקים, והוא פתרון אידיאלי למצבים שבהם השותפים רוצים לפרק את השותפות. זו הסיבה שהמנגנון הזה בצורות שונות קיים בעת רכישת חברות/ ועסקים כבר למעלה מ-20 שנה.

לאחרונה, שמענו על הפעלת מנגנון במבי בסכסוך בין השותפים בקונצרן אי.די.בי – אדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה. הקונצרן החבוט נרכש על ידי שני השותפים האלו, אך חלק משמעותי בהתחייבות הרוכשים היתה להמשיך ולהשקיע (גם דרך השתתפות בהנפקת זכויות) בקבוצה. אדוארדו אלשטיין עמד בהתחייבויותיו ורכש במסגרת הנפקת זכויות והגדיל את אחזקתו; בן משה לא עשה כך, ואחזקתו דוללה. אלשטיין הגיע בעקבות ההנפקות לשיעור אחזקה של 66.7% בהון אי.די.בי אחזקות, בן משה דולל ל-14%.

שניהם מופסדים סכומי עתק, בן משה כחצי מיליארד שקל, אלשטיין סכום גבוה יותר, אבל זה עוד לא הסוף – הם אמורים להמשיך ולהזרים ולתמוך בקונצרן, למעשה, הם מחויבים לכך בהתאם להסדר החוב שגובש לפני כשנה. אלשטיין מוכן לכך, בן משה, עשה סימנים לא ברורים. אבל לפני כשבועיים הוא הגיש הצעה לרכוש את מניות אלשטיין במסגרת מנגנון במבי, לפי מחיר שמבטא שווי של כ-1 מיליארד שקל (כ-1.64 שקל למניה). אלא שבן משה, כך נראה, הציע את הבמבי כדי לצאת ב"זול" – הפסד של כחצי מיליארד שקל, אחרת הוא ייאלץ לתמוך בחברה בעוד 200 מיליון שקל. בן משה, כנראה, לא באמת התכוון לרכוש את הנתח של אלשטיין. בינתיים אלשטיין שומר את הקלפים קרוב לחזה, אך נראה שהוא ירכוש את מניות בן משה בכ-150 מיליון שקל, אם כי, סביר שהוא לא יוותר על המחויבות של בן משה כלפי הקבוצה.

על כל פנים, לצד יתרונות הבמבי, יש לו גם חסרונות. אם מדובר על שותף עם עודף מידע על השותף השני, אז כל אחד מהם יכול להסתמך על נתונים ומידע אחר, ובהתאמה השווי שכל אחד יגזור יהיה שונה. זה פתח לתמרון מצד השותף עם עודף אינפורמציה.

איך מנסחים מנגנון פרידה בהסכם שותפים

מנגנון פרידה שנקבע מראש חוסך סכסוכים כשהשותפים כבר אינם מסכימים. כדי שיעבוד, ההסכם צריך להגדיר מתי אפשר להפעיל אותו, כמה זמן יש לכל צד להגיב, ואיך משלמים את המחיר שנקבע.

המנגנון מניח ששני הצדדים מסוגלים לממן רכישה של חלק השותף. כשאחד השותפים חזק יותר כלכלית, הוא עלול לנצל זאת ולהציע מחיר נמוך, בידיעה שהצד השני לא יוכל לקנות. לכן יש הסכמים שמוסיפים הגנות, כמו תקופת מימון ארוכה יותר או הערכת שווי חיצונית.

מומלץ שכל שותף יקבל ייעוץ משפטי עצמאי לפני החתימה, כי הסעיף עשוי להכריע את גורל העסק בעתיד.

דוגמה: נניח ששני שותפים מחזיקים חצי מעסק. שותף אחד מציע לקנות את חלקו של השני ב-2 מיליון שקל. השני יכול לקבל את ההצעה, או לקנות את חלקו של המציע באותו מחיר. אם אין לו מימון זמין, ייתכן שייאלץ למכור גם אם המחיר נמוך לדעתו.

האם המנגנון מתאים לכל עסק?

הוא מתאים במיוחד לעסקים עם שני שותפים בחלקים שווים. כשיש יותר שותפים או חלקים לא שווים, המנגנון מורכב יותר.

מה קורה אם אף צד לא מגיב?

ההסכם צריך לקבוע מה התוצאה של אי תגובה בתוך פרק הזמן שהוגדר.

מה עושים בפועל

1. להגדיר מתי אפשר להפעיל את המנגנון
2. לקבוע פרקי זמן לתגובה ולתשלום
3. לשקול הערכת שווי חיצונית
4. לבדוק את יכולת המימון של כל צד
5. לקבל ייעוץ משפטי נפרד לכל שותף

להרחבה באתר: מהי הנפקה פרטית ומהי הנפקה ציבורית?