רמי לוי מתחילה את 2019 עם "חור" של 25 מיליון שקל ברווח
רמי לוי תתקשה לשכפל את הצמיחה ב-2019 – למה? האם זה קשור לעסקים? ולמה ההתחייבויות של החברה יגדלו משמעותית בשנה הבאה?
רשת רמי לוי הרוויחה בשנת 2018 כ-142 מיליון שקל – גידול לעומת שנה קודמת אז הרוויחה 109 מיליון שקל. אלא שהחברה תתקשה לשמור על המגמה בשורת הרווח, וזה לא בגלל שהיא תמכור פחות, זה גם לא בגלל התחרות . למעשה, זה לא קשור לביזנס של רמי לוי, זה קשור לחשבונאות.
החשבונאות אמורה להציג את מצב העסקים – היא מתרגמת את הפעילות העסקית בשטח למספרים בדוחות – למאזן (נכסים והתחייבויות) ולדוח רווח והפסד (הכנסות והוצאות). לחשבונאות לא אמורה להיות השפעה על מהלכים עסקיים ועל מצב העסקים – היא פשוט שפה, כלי עזר שמקל על הבנת עסקים ומספק יכולת השוואה (השוואת נתונים לשנים קודמות והשוואה לחברות אחרות). זה אמור להיות כל הסיפור, רק שבשנים האחרונות החשבונאות גונבת את ההצגה.
הנהלות של חברות (בעיקר נסחרות) מתמקדות בעמידה ביעדים חשבונאיים (וכלכליים) – רווח, תשואה להון ועוד; וברגע שזה הפוקוס שלהם הם עלולים להעדיף את ההצגה החשבונאית על פני המהות – מנכ"לים בוחרים איזה חברות לרכוש לא רק לפי מה שמתאים לעסק, אלא לפי מה שמתאים לדוחות הכספיים; עסקאות לא נסגרות כי הן יסבלו מהפסדים בטווח הקצר, למרות שמדובר בעסקה טובה (על פני זמן) ועוד. כלומר, מכלי שהיה אמור לעזור לעסקים, הפכה החשבונאות לפקטור חשוב בעולם העסקים, כזה שיכול לגרום לסגירת עסקה, או לביטול עסקה.
הרווח ירד רק בגלל החשבונאות – איך זה ישפיע על השווי?
ולא רק הנהלת החברה ממוקדת רווח. גם האנליסטים והמשקיעים בוחנים את החברה בעיקר (לא רק) בהסתמך על הרווח. השיטה הכי פופולארית (ומהירה) לבחינת הערך של פירמה היא שיטת מכפיל הרווח. כשרוצים להעריך את שווי החברה , מעריכים את הרווח הצפוי, מכפילים במכפיל הרווח (בהתאם למקובל בתעשייה) ומקבלים שווי. את השווי הזה משווים לשווי בשוק ולפי זה מקבלים החלטות השקעה.
בפועל השיטה מורכבת יותר – צריך להתייחס כמובן למזומנים או לחוב הפיננסי בחברה, צריך לבחון את הרווח התפעולי, צריך לנטרל סעיפים חד פעמיים ועוד. אבל זו על רגל אחת הטכניקה הפופולארית להערכת חברות (נסחרות).
ומכאן, כצפוי שהרווח משפיע על השווי. ואז עולה שאלה חשובה (ופרקטית) – תדמיינו שהחשבונאות מסיבה מסוימת גורמת לרווח לרדת. האם גם השווי יירד? כלומר, העסק הוא אותו עסק, אין שינוי במצב התחרות, הלקוחות לא עזבו, הסביבה העסקית דומה. במצב כזה, אם המשקיעים פועלים לפי שיטת מכפיל הרווח הם מעריכים את החברה בשווי נמוך יותר (במקביל לירידת הרווח). אבל, בשטח השווי לא השתנה.
זה מה שעלול לקרות בשורה של חברות נסחרות כתוצאה מיישום של תקן חשבונאי (9 IFRS ) שמתייחס לנושא של חכירות. התקן הזה "גורם" לחברות להפסיד , רק בגלל שינוי מתודי של ההתייחסות להשכרה של נכסים. ועוד לפני שניכנס לעניין עצמו, נחזור לרמי לוי – יישום התקן ייגרע מהרווח של רמי לוי 25 מיליון שקל. במילים פשוטות, רמי לוי מתחיל את 2019 ב"חור" של כ-25 מיליון שקל. בשנת 2018 הרשת הרוויחה כ-142 מיליון שקל, כלומר, כמעט 20% מהרווח נעלם. זאת ועוד – פרמטר חשוב למשקיעים הוא הצמיחה. רמי לוי עלה ברווח מ-109 מיליון שקל ל-142 מיליון שקל ב-2018, ומן הסתם האנליסטים מצפים להמשך מגמת צמיחה גם ב-2019. בפועל, בגלל אותו "חור", מגמת הצמיחה וגודלה, בסימן שאלה.
לא ברור איך זה ישפיע על התמחור, לא ברור אם זה כבר מגולם במחירים (אמור להיות מגולם – הכל ידוע וכתוב בדוחות הכספיים המלאים). מה שבטוח שהתקן הזה משפיע באופן משמעותי על עשרות רבות של חברות, ומה זה בעצם השינוי החשבונאי שמשפיע דרמטית על השורה התחתונה?
השכרה הופכת להיות רכישת נכס – ההוצאות גדלות
עד היום כשחברה שכרה נכס היא רשמה בדוחות הכספיים הוצאות שכירות. אם השכרת הנכס היא ל-10 שנים אזי כל שנה החברה היתה רושמת את הוצאות השכירות. מעכשיו, השכרת הנכס היא כבר לא רק השכרה. היא מחויבות עתידית. הרי שהפירמה שוכרת את הנכס היא מקבלת על עצמה מחויבות לשכור את הנכס על פני מספר שנים. לכן, קובעת החשבונאות שיש כאן התחייבות עתידית (שצריך להעריך אותה גם לפי שיעורי היוון) ומנגד נוצר נכס – שימוש במושכר.
ההתחייבות החדשה שנוצרה במאזן בעקבות התקינה הזו, לא בהכרח שקולה לנכס שנוצר, וההפרש נזקף להון העצמי. עד כאן, ההשלכה על המאזן ויש גם השלכה על דוח רווח והפסד – בעבר היתה הוצאה על שכר דירה ובזה תם העניין. עכשיו יש פחת על הנכס שנוצר (נכס השימוש במושכר). כמו כן, יש הוצאות מימון שמבטאות את הריבית על ההתחייבות שנוצרה בגין הנכס.
ואז עולה השאלה – מה גדול ממה? השכירות שהיתה בעבר, או הפחת והוצאות המימון? בפועל, ברוב המקרים ההוצאות השוטפות ( פחת ומימון) בטווח של השנים הקרובות עולות על השכירות, ולכן – הרווח יירד!
על הדרך, יש שינויים דרמטיים נוספים – אמנם הרווח בשורה התחתונה ירד, אבל שימו לב מה קרה לרווח התפעולי – הוא דווקא יעלה. הרווח התפעולי לא יכלול הוצאות שכירות, ויכלול הוצאות פחת. בפועל, ברוב המקרים הוצאות הפחת נמוכות מהשכירות. כמו כן, התזרים מזומנים מפעילות שוטפת יהיה טוב משמעותית ממה שהיה בעבר – מכיוון שאין הוצאות שכירות, והפחת הוא לא תזרימי.
כך גם לגבי יחס ה-EBITDA (רווח לפני מימון, מיסים, פחת והפחתות). בעבר היחס הזה כלל את הוצאות השכירות, ועכשיו לא (והפחת לא בפנים).
בשורה התחתונה – בלגן שלם, הסעיפים קופצים ויורדים, וזאת מבלי שקרה משהו אמיתי בעסק.