רשות החשמל מגבילה כל חוות שרתים חדשה לגודל של עיר בינונית

רשות החשמל סגרה את ברז החיבורים הגדולים. מליאת הרשות קבעה שכל חוות שרתים חדשה תוגבל ל־200 מגה־ואט, בערך כמו הצריכה של עיר בינונית. מי שמחכה שהחשבון בבית ירד בגלל בינה מלאכותית טועה בכיוון. החוות האלה לא מייצרות חשמל. הן קונות אותו מהרשת שכבר עובדת כמעט בקצה.

לפי דיווח על ישיבת המליאה, תקרת החיבורים החדשים לענף כולו תעמוד על 1,300 מגה־ואט. מתוכם 300 מגה־ואט חייבים לשמש צריכה מקומית, והשאר יכול ללכת לייצוא כוח מחשוב. זה לא היתר בנייה וזה לא הנחה בחשבון. זה תור לרשת. האישורים עצמם יתחילו להגיע רק בעוד כמה חודשים לפחות, אחרי שימוע ציבורי על חלוקה בין מרכז לפריפריה ועל הקלות למי שמביא ייצור חשמל משלו.

1,300 מגה־ואט לכל הענף: מי ייכנס ומי יחכה

המספר השני מגיע מהרשת עצמה, לא מהמליאה. בגל החום של אוגוסט אשתקד נשבר שיא הצריכה בארץ ארבעה ימים ברציפות: 17,282 מגה־ואט, קפיצה של כ־10% מול השיא הקודם שנקבע שנתיים לפני כן. יכולת הייצור עומדת על 18.8 אלף מגה־ואט. הפער בשיא הוא בערך 1,500 מגה־ואט. תקרה של 1,300 מגה־ואט לחוות חדשות ממלאת כמעט את כל הכרית הזו, עוד לפני בתים, מפעלים והתפלה. ביולי נעצרו בקשות חדשות אחרי שהצטברו בקשות ל־27 אלף מגה־ואט, פי שלושה מכושר הייצור בארץ.

כדי לסנן מי שרק תופס מקום בתור, תידרש ערבות של 2 מיליון שקל לכל מגה־ואט. חווה בגודל המקסימלי תפקיד 400 מיליון שקל כערובה ללוחות זמנים, מעל עלות ההקמה. לפי תחזית העומס של הרשות, מרכזי הנתונים עשויים להגיע עד כ־20% מכלל החשמל במשק עד 2030. זה לא 20% מהחשבון של דירה אחת מחר בבוקר. זה נתח מהייצור שייכנס לסל העלויות שקובע את רכיב הייצור בתעריף. לפי הערכות אפשר להקים עד 15 מתקנים בהספק המרבי, והמגבלה נוגעת לכמחצית מתוך כ־100 בקשות חיבור שהוגשו למנהלת המערכת.

ההבדל מול מפעל או משרד הוא השעות. משרדים ביום, בתים בערב. חוות שרתים עובדות כל היממה, ומרימות את עומס הבסיס: כמה תחנות חייבות לרוץ בלי הפסקה. בקשות של מאות מגה־ואט, כמו אלה שפורסמו סביב קבוצת מגה אור, לא ייכנסו במתכונת הזו. תחת המדיניות הישנה כבר אושרו יותר מגיגה־ואט. אלה לא מתבטלים אוטומטית. המליאה השאירה לשימוע את השאלה איפה יקומו החוות, והאם מי שבונה סולארי ואגירה ליד השרתים יקבל עדיפות.

האם חשבון החשמל בבית יושפע?

התעריף הביתי נבנה מעלות הייצור, הרשת וההולכה. כשנכנס צרכן קשיח של מאות מגה־ואט, הרשות צריכה יותר תחנות באוויר ויותר גז. 200 מגה־ואט הם עיר בינונית שדולקת גם בחצות. 1,300 מגה־ואט הם יותר משש ערים כאלה בעומס קבוע. הכרית בשיא, 18.8 אלף מול 17,282, נראית רחבה על הנייר עד שמוסיפים צרכן שלא כבה בלילה. זה לא שורה חדשה בחשבון החודש. זה לחץ על רכיב הייצור בשנים הקרובות, בלי הנחה נגדית למשק הבית. הערבות יושבת אצל היזם, לא אצל הלקוח בבית. אם היזם לא עומד בלוח הזמנים הוא מפסיד כסף. החשמל שהוא לא צורך לא מוזיל את הקילו־ואט בדירה.

למשקיע זה תור יקר. 400 מיליון ערבות לחווה אחת מסננים ספקולנטים, ומעבירים את הסיכון למי שמחזיק מניות של יזמי נדל״ן ואנרגיה שתלויים בחיבור. מי שכבר קיבל אישור ישן יושב במדף אחר ממי שמחכה לשימוע. בודקים חשיפה ב־מחשבון השקעה וחיסכון, ומשווים תשואה ב־מחשבון תשואה. 1,300 מגה־ואט הם מכסה. 17,282 מגה־ואט הם שיא שכבר היה. הפער ביניהם הוא מה שנשאר לבית כשהשרתים נדלקים.

מדריך קצר: חוות שרתים וחשבון החשמל

כמה עולה הערבות?

200 מגה־ואט כפול 2 מיליון שקל למגה־ואט הם ערבות של 400 מיליון שקל למתקן בגודל המרבי.

איך זה מגיע לצרכן הביתי?

ביקוש גבוה לחשמל יכול ללחוץ על התעריף בטווח הארוך. את ההוצאה שלכם בודקים במחשבון מחירי החשמל.

אפשר לחסוך כבר עכשיו?

להמחשה: בחשבון של 500 שקל לחודשיים, הנחה של 7% אצל ספק פרטי חוסכת 35 שקל, כ־210 שקל בשנה. בודקים במחשבון חיסכון במעבר לספק חשמל פרטי.

לבדיקה בעצמכם: מחשבון חיסכון במעבר לספק חשמל פרטי · מחשבון מחירי החשמל · מחשבון תקציב משק בית

הנתונים לפי ההודעות הרשמיות ופרסומים בשוק. הסכומים המסומנים "להמחשה" הם הנחות לצורך הדוגמה בלבד, ואינם ייעוץ.