בארצות הברית ובאירופה חוסך יודע בדיוק עד איזה סכום הפיקדון שלו מבוטח אם הבנק קורס. בישראל אין שאלה כזו, כי אין כאן ביטוח פיקדונות ציבורי. מי שמחזיק סכום גדול בפיקדון, בקרן כספית או בקופת גמל להשקעה מסתמך על מנגנונים אחרים לגמרי, וחשוב להבין מה כל אחד מהם עושה ומה הוא לא עושה. ההבדל המרכזי פשוט: פיקדון הוא כסף שהלקוח הלווה לבנק, וקרן נאמנות או קופת גמל הן נכסים שמוחזקים בנפרד מהגוף שמנהל אותם.

מה קורה לכסף בפיקדון בנקאי?

כשמפקידים כסף בעו"ש או בפיקדון, הבנק חייב ללקוח את הסכום ואת הריבית. זו התחייבות של הבנק, והכסף עצמו משמש אותו למתן אשראי ולפעילות שוטפת. היציבות של המערכת נשענת על הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, על דרישות ההון והנזילות שמוטלות עליהם ועל כך שבנק מרכזי יכול לסייע בנזילות בשעת לחץ. אבל אין חוק שמבטיח לכל מפקיד החזר של סכום מסוים אם בנק מגיע לחדלות פירעון. זה נכון לעו"ש, לפיקדון שקלי, לפיקדון במטבע חוץ ולתוכנית חיסכון בבנק, בלי הבדל בגודל הסכום.

הנושא עלה שוב בחקיקה החדשה שנועדה להגביר את התחרות בבנקאות. לפי הנוסח שפורסם, שר האוצר ונגיד בנק ישראל נדרשים לבחון אם יש צורך בביטוח פיקדונות לציבור בתאגידים בנקאיים, או בסוג מסוים מהם, ואם כן, איך ייראה ההסדר. הבחינה אמורה להסתיים בתוך שנה מיום התחילה של החוק, עם דיווח ביניים לוועדות הכספים והכלכלה של הכנסת. זו בחינה בלבד, ולא החלטה להקים ביטוח, ובינתיים שום דבר לא השתנה עבור המפקידים.

ומה מגן על כסף בקרן נאמנות?

קרן נאמנות בנויה אחרת. לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות, נכסי הקרן מוקנים לנאמן לטובת בעלי היחידות, והם רכוש נפרד מרכושו האחר. מנהל הקרן מקבל ייפוי כוח לנהל את הנכסים, אבל הם לא שלו. המשמעות היא שאם חברת הניהול נקלעת לקשיים, הנכסים של הקרן לא אמורים להיות חלק מהנכסים שלה שנושים יכולים לגבות מהם. גם המזומנים של הקרן מופקדים בחשבון בנק נפרד.

ההפרדה מגינה מפני כישלון של מנהל הקרן, לא מפני ירידה בשווי ההשקעות. קרן כספית, שמשקיעה בעיקר במק"מ ובפיקדונות קצרים, נחשבת סולידית, אבל השווי שלה משתנה מיום ליום לפי הנכסים שבה. מי שבוחר בין פיקדון לקרן כספית מחליף סוג סיכון אחד בסוג אחר: בפיקדון הסיכון הוא על הבנק, בקרן הוא על הנכסים שהיא מחזיקה. ההשוואה המלאה, כולל המס והנזילות, נמצאת במדריך פיקדון או קרן כספית.

ובקופת גמל, קרן השתלמות וקרן פנסיה?

גם כאן ההגנה המרכזית היא הפרדה. לפי חוק הפיקוח על קופות גמל, החברה המנהלת מחזיקה ומנהלת את נכסי הקופה בנפרד מרכושה, לטובת העמיתים, ומנהלת מערכת חשבונות נפרדת לכל קופה. מזומנים של הקופה מופקדים בחשבון אצל תאגיד בנקאי או מוסד כספי אחר שקבע החוק. החוסך לא מחזיק "פיקדון" אצל החברה המנהלת, אלא זכויות בנכסים של הקופה.

כשחברה מנהלת נמכרת, מתמזגת או מחליפה בעלים, הכסף נשאר בקופה, והחוסך יכול גם לנייד אותו לחברה אחרת. השווי של החיסכון כן תלוי בתשואות, ובשנה רעה בשווקים הוא יכול לרדת. מה שההפרדה לא עושה הוא להבטיח רווח או קרן.

כמה זה משנה בפועל? דוגמה

נניח שמשפחה קיבלה 600,000 שקל ממכירת דירה ורוצה להחזיק אותם בצד לשנה. אפשרות אחת היא פיקדון אחד בבנק אחד. אפשרות שנייה היא לחלק: 300,000 שקל בפיקדון, ו-300,000 שקל בקרן כספית שמנוהלת על ידי גוף אחר. בחלוקה כזו, בעיה בבנק תשפיע רק על החצי שבפיקדון, ובעיה בחברת הניהול של הקרן לא אמורה לפגוע בנכסי הקרן עצמם. החיסרון הוא ניהול של שני מוצרים, הבדלים בריבית ובדמי הניהול, ואופן מיסוי שונה: בפיקדון המס מנוכה מהריבית, ובקרן הכספית המס נגבה על הרווח רק במכירה.

יש גם דרך שלישית שמשקיעים רבים בוחרים בה: קנייה ישירה של מק"מ או איגרות חוב של המדינה בתיק ניירות ערך. כאן החוב הוא של המדינה ולא של הבנק. הבחירה בין המסלולים מוסברת במדריך פיקדון, קרן כספית או מק"מ לפני החלטת הריבית, ואת המס על הריבית אפשר לבדוק במדריך מס על ריבית מפיקדונות.

מה כדאי לבדוק כשמחזיקים סכום גדול?

הבדיקה הראשונה היא פשוטה: כמה מהכסף נמצא בפועל בבנק אחד, כולל עו"ש, פיקדונות שקליים ובמטבע חוץ ותוכניות חיסכון. כל אלה הם התחייבויות של אותו בנק. מי שמגלה שרוב הנזילות שלו מרוכזת במקום אחד יכול לפזר אותה בין שני בנקים, או בין פיקדון לבין מכשירים שהסיכון בהם אחר. אין בכך הבטחה, אבל זה מקטין את התלות בגוף יחיד.

הבדיקה השנייה היא מה בדיוק מוחזק. ניירות ערך שנקנו בתיק הם נכסים של הלקוח ולא הלוואה שלו לבנק, וגם יחידות של קרן נאמנות או קרן סל מייצגות זכויות בנכסים של הקרן. לעומת זאת, יתרת מזומן שנשארה בתיק ולא הושקעה היא בדרך כלל כסף בחשבון, כמו כל פיקדון. מי שמחזיק תיק אצל ברוקר זר כפוף להסדרי ההגנה של המדינה שבה הברוקר פועל, אם יש כאלה, ולכן כדאי לבדוק במסמכי הברוקר איזה הסדר חל ועל אילו סכומים.

הבדיקה השלישית נוגעת לזמן. כסף שצריך בעוד חודש לא כדאי להשקיע במכשיר שהשווי שלו עלול לרדת, וכסף שמיועד לשנים ארוכות לא צריך לשבת כולו בפיקדון קצר. ההחלטה איפה להחזיק כל שקל צריכה להתחשב גם בסיכון של הגוף שמחזיק אותו, וגם בסיכון של הנכס עצמו.

שאלות נפוצות

האם המדינה תמיד מצילה בנקים?

אין לכך התחייבות בחוק. לבנק המרכזי ולממשלה יש כלים לייצוב המערכת בשעת משבר, אבל אין הבטחה כתובה שהם יופעלו בכל מקרה ולכל סכום.

מה לגבי איגרות חוב של חברות?

מי שמחזיק אג"ח של חברה הוא נושה של החברה. אם היא לא עומדת בתשלומים, המחזיקים עשויים להגיע להסדר חוב. ההסבר במדריך הסדר חוב באג"ח.

ומה עם כסף בבורסת קריפטו?

פלטפורמות מסחר במטבעות דיגיטליים אינן בנקים, ולפיקדון אצלן אין את מנגנוני ההפרדה שבקרן נאמנות או בקופת גמל. מה קורה כשבורסה כזו נפרצת מוסבר במדריך פריצה לבורסת קריפטו.

המדריך מתאר את המסגרת החוקית הכללית ואינו מחווה דעה על בנק או גוף מסוים. מידע על יציבות המערכת הבנקאית מפרסם בנק ישראל, ועל קופות הגמל רשות שוק ההון.