ד"ר דני בן שחר מאוניברסיטת ת"א, טוען, במחקר שעיקריו מתפרסמים כאן,  שצריך לבטל את עמלת הפירעון המוקדם של המשכנתא, והוא כמובן צודק – העמלה הזו היא פגיעה גדולה בתחרות, היא ממחישה את החולשה של לוקח המשכנתא מול הבנק, היא מבטאת את חוסר הצדק וחוסר השוויון בין לוקחי המשכנתאות לבנקים.  העבודה הזו תוצג בוועדת הכלכלה של הכנסת במטרה להביא לביטול העמלה."עמלת הפירעון המוקדם היא תוצר לוואי של נסיבות היסטוריות שאבד עליהן הכלח", כותב ד"ר דני בן שחר בעבודתו וממשיך – "לעמלת הפירעון המוקדם שגובים הבנקים מהלקוחות כאשר הם פורעים את המשכנתאות, אין כל הצדקה כלכלית, משפטית וחברתית במציאות המשק הישראלי כיום. הסדר עמלת הפירעון המוקדם במתכונתו הנוכחית אינו עומד בכללי הסבירות המצופים מהבנקים, פוגע ביעילות הכלכלית ואף פוגע בזכות לשוויון של לווים חלשים, באמצעות נוסחת החישוב שנקבעה לו. יש לבחון את ביטולו של ההסדר הקיים, לבטל את עמלת הפירעון  או לחלופין לערוך בו שינויים משמעותיים".

ומה זה בעצם עמלת פירעון מוקדם? עמלות פירעון מוקדם היא עמלה שהבנק  גובה כאשר מחזירים את המשכנתא לפני המועד המקורי. עמלת פירעון מוקדם כוללת מספר מרכיבים – עמלה בגובה המדד (מדד ממוצע של שלושת החודשים האחרונים) כפיצוי בגין הפסד מדד אם הפירעון חל בין ה-1 ל-15 בחודש; עמלת היוון בגין הפרשי ריבית –  עמלה שמבטאת את ההפסד של הבנק למשכנתאות נגזרת מהפער בין  הריבית על פי הסכם ההלוואה לבין הריבית בפירעון;  עמלה בגין עלות הטיפול בפירעון המוקדם; עמלת אי הודעה מראש, עמלה הנגבית אם הלווה  לא הודיע לפחות 10 יום מראש על כוונתו לעשות פירעון מוקדם.

העמלה הזו, שהיא אפקטיבית בעולם של ריביות יורדות, עשויה להגיע לעשרות אלפי שקלים. העמלה מחושבת כאמור כהפרש בין התשלומים שטרם נפרעו כשהם מהוונים לפי הריבית הממוצעת על המשכנתאות, בניכוי אותם תשלומים כשהם מהוונים לפי שער הריבית שנקבעה בעת מתן ההלוואה, "העמלה נקבעה על רקע תנאים כלכליים ששררו בשנות ה-80. בעבר,מקורות המימון של הבנקים למשכנתאות היו מוגבלים לפיקדונות של משקיעים מוסדיים לטווח ארוך. תנאי הפיקדונות ממקורות אלו לא היו ניתנים לשינוי. הואיל וכך, נוצר חשש שהירידה החדה שהתרחשה בשערי הריבית בתוך מספר חודשים מ-13% ל-6%-7%  תוביל למחזור מאסיבי של הציבור שיעבור מהלוואת משכנתא קיימות למשכנתאות חדשות ובכך למעשה יסכן את יציבות הבנקים הכבולים בהתחייבויות בריבית גבוהה. חשש זה הוביל לתיקון הצו ולקביעת העמלה כפי שהיא היום, במטרה להגן על הבנק בגין הנזק העלול להיגרם לו ממחזור חובות.

"אולם, הזמנים התחלפו והנסיבות כיום שונות בתכלית ממה שהיה בעבר. ראשית, שערי הריבית במשק אינם מאופיינים בתנודתיות חריפה כבעבר. שנית, הבנקים אינם קשורים עוד בהתחייבויות ארוכות טווח גרידא אלא תמהיל המימון שלהם כולל גם מקורות מימון לטווח קצר (כגון עו"ש, מט"ח,תיקי ני"ע ועוד). בניגוד למצב בעבר, מקורות אלו מאפשרים גמישות והתאמה לתמורות בשוק. כך, במקרה של ירידת שערי הריבית, חלק ממקורות המימון של הבנק יוזלו בהתאם. יתר על כן, מגוון האפשרויות לגידור סיכוני הריבית ולהקטנת הנזק הפוטנציאלי גדול מבעבר. שינויים אלו שחלו בתנאים המאקרו-כלכליים והמוסדיים, מסירים את החשש שהיה קיים ליציבות המערכת הבנקאית כתוצאה מפירעון מוקדם של משכנתאות. שינוי זה שומט במידה רבה את הקרקע מתחת להצדקת עמלת הפירעון המוקדם בכלל ובצורתה הנוכחית בפרט".