עקרונות ההשקעה של אחד המשקיעים הגדולים בהיסטוריה

פיטר לינץ' היה מנהל קרן ההשקעות מגלן, המנוהלת על ידי פידליטי. ב-13 שנים תחת ניהולה השיגה הקרן תשואה של 2700%. התשואה הזו ותורת ההשקעות שלו הכתירה אותו לאחד ממשקיעי הערך הטובים בעולם.

הוא התמחה בהשקעות ועשה מאסטר בתורת הניהול באוניברסיטת פנסילבניה. אל פידליטי הגיע כמתמחה. לאחר שהפך להיות עובד קבוע הועסק כאנליסט מחקר. ב-1977 מונה למנהל הקרן האנונימית מגלן והגדיל את שווי הנכסים שלה מ-18 מיליון דולר ל-14 מיליארד דולר, בעיקר בזכות המניות פאני מיי, פורד, פיליפ מוריס, וולוו, ג'נרל אלקטריק, לווא'ס ועוד.

לינץ' כתב שלושה ספרים ובהם היסודות לתיאוריית ההשקעה שלו.

תשקיעו רק במה שאתם מבינים

לינץ' הגה כמה מונחים מרכזיים בתחום ההשקעות על פי הכלל "תשקיעו רק במה שאתם מבינים". כך קנה את לבם של משקיעים לא מקצועיים שאינם עסוקים בקריאת דוחות כל היום אלא משקיעים בענף היחיד שבו הם מתמחים.

עוד אמר שהמשקיע הפרטי יכול להרוויח יותר ממנהלי קרן כי הוא יכול לזהות השקעות טובות בחיי היומיום שלו לפני אנשי וול סטריט. הוא עצמו אמר שרוב רעיונות ההשקעה הטובים שלו לא הגיעו במשרד אלא בחיי היומיום, למשל בנהיגה.

אחד ממשפטי המפתח שלו הוא: "אם אתה שולט במתמטיקה של כיתה ה` זה מספיק כדי להצליח בבורסה".

נוסף על כך כתב בספריו:

"אם אתם מוצאים מניה ללא החזקות מוסדיות בכלל, או עם מעט החזקות מוסדיות, מצאתם מנצחת פוטנציאלית"

"מוטב להשקיע בחברה שכל אידיוט יכול לנהל אותה. במוקדם או במאוחר אידיוט כלשהו אכן ינהל אותה".

עקרונות נוספים שלו הם להעדיף את המגזרים המשעממים על החמים. כמו כל המשקיעים הוא מדבר על מחקר היסטורי של רווחי החברה ועל סבלנות לאורך זמן.

מאפיינים נוספים של חברות שאותם מחשיב לינץ`לחיוביים: חברה עם שם משעמם; חברה העוסקת בתחום משעמם או מדכא; חברה שרצות עליה שמועות שליליות; חברה בעלת צמיחה מהירה הפועלת בתעשייה בעלת צמיחה אטית; חברת נישה השולטת בפלח של השוק; חברה שפוצלה מחברה אחרת (ספין-אוף); חברה שיכולה להפיק תועלת מהתפתחויות טכנולוגיות, אך אינה מייצרת טכנולוגיה בעצמה; חברה שאינה זוכה לסיקור רב של אנליסטים; חברה שרוכשת מחדש מניות (Buy-back); חברה שבעלי העניין בה רוכשים את מניותיה.

הוא סיווג את החברות לפי גודלן ושיעור הצמיחה שלהן (ולעתים לפי טבע עסקיהן), והשתמש במערכת נפרדת של קריטריונים כדי לנתח את הקבוצות השונות. ההשקעה החביבה עליו הייתה ב"צומחות במהירות" – חברות שהרווחיות שלהן צמחה ב-20%-50% לשנה. שתי קבוצות נוספות שהוא התמקד בהן הן "חברות חסונות" – חברות גדולות שצמחו בקצב צנוע יותר, ו"צומחות לאט" – חברות בעלות צמיחה חד-ספרתית שאטרקטיביות בגלל דיבידנדים גבוהים.

המשקיע הנבון – עקרונות ההשקעה של בנ'מין גראהם

איך מיישמים את רעיון "תשקיעו במה שאתם מכירים"

העיקרון המפורסם של פיטר לינץ', להשקיע במה שמבינים, לא אומר לקנות כל מניה של מוצר שאוהבים. הכוונה היא שההיכרות עם מוצר או ענף היא נקודת פתיחה למחקר, ולא תחליף לו. אחרי שמזהים חברה מעניינת, צריך לבדוק את הדוחות שלה, את החובות ואת המחיר ביחס לרווחים.

לינץ' גם מיין חברות לקבוצות לפי קצב הצמיחה ואופי העסק. הסיווג הזה עוזר להבין מה אפשר לצפות מכל מניה. חברה בצמיחה מהירה מתנהגת אחרת מחברה ותיקה ויציבה שמחלקת דיבידנדים, וכדאי להתאים את הציפיות ואת משקל המניה בתיק לסוג החברה.

דוגמה: נניח שמשקיעה מבחינה שרשת חנויות חדשה בשכונה מלאה תמיד. לפני שהיא קונה מניות ב-15,000 שקל, היא בודקת ומגלה שהחברה נסחרת במכפיל רווח גבוה מאוד ונושאת חוב גדול. ההיכרות עם החנות הייתה טובה, אבל הבדיקה מובילה אותה להשקיע רק 5,000 שקל. הדוגמה כולה היפותטית.

האם חובה להבין לעומק כל חברה?

לינץ' טען שצריך להבין את העסק מספיק כדי להסביר בקצרה למה המניה עשויה לעלות.

מה ההבדל בין חברה בצמיחה מהירה לחברה יציבה?

חברה בצמיחה מהירה עשויה להניב תשואה גבוהה אבל גם בסיכון גבוה. חברה יציבה נוטה להיות פחות תנודתית.

האם אפשר ליישם את השיטה דרך קרנות?

אפשר להשתמש בהיכרות עם ענף כדי לבחור קרן ענפית, אבל עדיין צריך לבדוק את דמי הניהול ואת הפיזור.

צעדים מעשיים – פיטר לינץ'

1. לרשום חברות שמוצריהן מוכרים ומעניינים.
2. לבדוק את הדוחות הכספיים של כל חברה ברשימה.
3. לסווג כל חברה לפי קצב הצמיחה שלה.
4. לקבוע משקל לכל מניה בתיק לפי רמת הסיכון.

כדאי להמשיך אל: המשקיע הנבון – עקרונות ההשקעה של בנג'מין גראהם