מדד המחירים לצרכן עלה ב- 0.1% בחודש פברואר.

למחשבון מדד המחירים לצרכן

בתגובה אמר עפר קליין, ראש אגף כלכלה ומחקר בהראל ביטוח ופיננסים:   

"מדד המחירים לצרכן לחודש פברואר עלה ב-0.1 אחוז, מעט מעל הצפי, והאינפלציה ב-12 החודשים האחרונים עלתה ל-0.2 אחוז – עדיין מהאינפלציות הנמוכות ביותר מבין הכלכלות המפותחות. מדד פברואר הושפע לחיוב בעיקר מעליית מחירי הנסיעות לחו"ל (פיחות השקל) וממחירי הפירות הטריים. מנגד, נרשמה ירידה נוספת במחירי ההלבשה וההנעלה והדיור. בזאת סיימנו את מדדי החורף הנמוכים ואנו לקראת רצף של 3 מדדים גבוהים יחסית (מרץ עד מאי) עם תרומה מצטברת של כ-0.8 אחוז.

על פי התחזית הראשונית שלנו; מדד מרץ צפוי לעלות ב-0.3 אחוז (עלייה עונתית במחירי ההלבשה ההנעלה והדיור שתקוזז עם הירידה במחיר הדלק), ומדד אפריל צפוי לעלות ב-0.3 אחוז (עלייה עונתית בסעיפי התרבות, הנסיעות והבריאות). תחזית האינפלציה ל-12 המדדים הקרובים עולה קלות ל-0.8 אחוז.

מחירי כלל הדירות בבעלות (שאינן במדד המחירים לצרכן) ירדו ב-1.0 אחוז (בין אמצע דצמבר לאמצע ינואר) חודש רביעי רצוף של ירידה, ועלו ב-1.2 אחוזים בלבד ב-12 החודשים האחרונים, קצב העלייה הנמוך ביותר בשש השנים האחרונות. בנוסף, נרשמה ירידה של 2.1 אחוז במדד מחירי הדירות החדשות  בבעלות. אך זאת גם בהתחשב בכך, שכ-20% מסך העסקאות בדירות החדשות נעשו בתמיכה ממשלתית (מחיר למשתכן וכדו').

להערכתנו, בשע"ח הנוכחי, בנק ישראל ישאיר את הריבית ללא שינוי גם בהמשך השנה (ההחלטת הריבית הבאה רק לאחר פרסום מדד מרץ). זאת, למרות שסיכומי הדיון המצומצם לפני החלטת הריבית האחרונה הראו שחבר ועדה אחד (מתוך 6) הצביע בעד העלאת הריבית ל-0.25 אחוז בנימוק שלא יהיה זה נכון מצד הוועדה להתנות את הריבית על פי התפתחויות האינפלציה בלבד.

מוקדם יותר היום פורסמו נתוני מכירות חלשים של דירות חדשות בחודש ינואר, כאשר נתוני העבר עודכנו כלפי מטה. הירידה בביקושים ובמחירי הדירות תומכים אף הם באי שינוי הריבית"

על רקע העלייה באירועי הסייבר בארגונים פיננסיים בישראל ובעולם, פרסם השבוע הפיקוח על הבנקים נוהל שמבהירה את האחריות של התאגיד הבנקאי בנוגע לקיום תצורת עבודה מאובטחת מול הספקים החיצוניים המהותיים, ואת חובותיו לניהול סיכוני סייבר הולמים בפעילות ספקים אלו בחצרותיהם ובחצרי התאגיד הבנקאי. על פי הטיוטה, במסגרת הסכם ההתקשרות של התאגיד הבנקאי עם הספק המהותי, התאגיד יקח בחשבון את הצורך בשילוב מספר היבטים בהסכם עם הספק, ובכלל זה יוכל לדרוש ממנו לאפשר לו לבצע בדיקות מהימנות לעובדיו כמו גם למנות נאמן אבטחת מידע וסייבר אצל הספק והגדרת סמכויותיו ותפקידיו. בנוסף נקבע כי על הספק לדווח לתאגיד על אירועי סייבר אשר יתרחשו אצלו או אצל ספקי משנה שלו.

רו"ח גיא מונרוב, מומחה לאבטחת מידע וסייבר שותף בפירמת הייעוץ אלקלעי מונרוב AlMo מסביר כי לראשונה יש פה דרישות ספציפיות מגופים מפוקחים לגבי דרך ההתנהלות שלהם למול הספקים. בחוזר הקודם שהוצא בשנת 2015, לא היתה התייחסות קונקרטית לפעולות שהתאגיד הבנקאי רשאי לבצע, אלא נכתב באופן כללי "כי התאגיד הבנקאי יקבע את הפעולות הנחוצות לוודא, ככל שניתן, שהגורמים הרלבנטיים, לרבות גורמים חיצוניים, נוקטים באמצעים הנדרשים להפחתת חשיפתו לסיכוני סייבר, לרבות ביצוע בדיקות נאותות וניטור באותם גורמים (או גופים) שזוהו כמהותיים לפעילות העסקית התקינה ולאספקת השירותים ברמה הנדרשת".

עוד נכתב בטיוטה שיצאה היום כי התאגיד הבנקאי נדרש לערוך אחת לתקופה מיפוי של הספקים המהותיים של התאגיד הבנקאי ובמקרה שגורמים רלוונטיים בתאגיד יגיעו למסקנה כי הספק חושף אותו לסיכוני סייבר משמעותיים (לדוגמה, כאשר הספק אינו עומד בהתחייבויות מסוימות או מקיים אותן אך במידה לא מספקת), עליהם לדווח להנהלת התאגיד. כמו כן, בכפוף להוראת הפיקוח על הבנקים, נדרש התאגיד הבנקאי להעריך את הסיכונים הקיימים, לקבוע עקרונות להתחייבות הספקים ולוודא כי כלל ספקי טכנולוגיית המידע כאמור, לרבות אלה שהסכם ההתקשרות נחתם עימם טרם מועד תחילת ההוראה, עומדים בתנאים ובעקרונות שנקבעו.

על פי הטיוטה, "ספקים מהותיים" הינם  גורמי חוץ הנכללים בשרשרת האספקה של התאגיד הבנקאי (כדוגמת חברות התומכות במתן שירותי מסחר בשוק ההון), שמהותיים לפעילותו ו/או חושפים אותו לסיכוני סייבר ואבטחת מידע פוטנציאליים גבוהים אשר בהתממשותם ניתן לתקוף את התאגיד הבנקאי או לפגוע בפעילותו. הכוונה לגורמי חוץ הנותנים שירותים לתאגיד בתחומים הקשורים לטכנולוגיית המידע, כגון: תמיכה ו/או תחזוקת מערכת מידע, אחסון נתונים רגישים מחוץ לחצרי התאגיד, שירותי מיקור חוץ טכנולוגיים, וכד'. אין הכוונה לספקים כגון: בתחום ההסעדה, שירותי ניקיון, אספקת אנרגיה, וכד'.

לדברי רו"ח מונרוב בישראל זה בעצם המגזר הראשון שהרגולטור מסדיר אצלו את התגוננות מאיומי הסייבר בקרב שרשרת האספקה בצורה מסודרת כאשר הכוונה להסדיר הנושאים בתחומים מפוקחים נוספים כגון חברות הביטוח וגופים מוסדיים כאשר במסגרת עבודתה של הרשות הלאומית להגנת הסייבר במהלך החודשים האחרונים, מקודמת מתודה לאומית להגנה על שרשרת האספקה. מתודה זו נכתבת בשיתוף עשרות גורמים מהמשק הישראלי אשר מתמחים בתחום אבטחת המידע והסייבר.  מתודה זו תצטרף למסכים קודמים אשר ייצאו ומסייעים לגורמים השונים במשק בהתמודדות עם איומי הסייבר.

ריט 1, קרן ההשקעות במקרקעין (ריט) מדווחת על תוצאות הרבעון הרביעי ושנת 2017 כולה. הקרן מצליחה כבר מעל 10 שנים לספק תשואה נאה למשקיעים משתי סיבות עיקריות – התשואה על הנכסים שלה טובה (פרטים בהמשך) והמימון שלה זול. זה צפוי להמשיך עד שהמימון יעלה במקביל ובהמשך לעלייה בריבית, ואם וכאשר שוק המשרדים יהפוך לשוק של שוכרים – כלומר שהשוכרים יהפכו לחזקים יותר והמשכירים לפחות, וזה יקרה באם תהיה חולשה בשוק הזה בשל עודף שטחים ומסיבות אחרות.

כך או אחרת בינתיים התוצאות טובות:

NOI – הכנסות מנכסים בניכוי הוצאות תפעול ישירות : ברבעון הרביעי של שנת 2017 עלה ה-NOI ל-70.2 מיליון ₪ בהשוואה ל-63.6 מיליון ₪ ברבעון המקביל אשתקד – גידול של כ-10%.  בשנת 2017 כולה, צמח ה-NOI לכ-271 מיליון ₪, עלייה של כ-14% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. הצמיחה נובעת בעיקר מהגידול במצבת הנכסים של החברה וכתוצאה מהמשך תהליכי השבחה והחלפת שוכרים במספר נכסים. אומדן החברה לשנת 2018 הינו 288-291 מיליון ₪ – המשקף צמיחה שנתית צפויה של כ – 7% .

• FFO  ריאלי: ברבעון הרביעי של השנה עלה ה- FFO הריאלי לכ- 52.2 מיליון שקלים, עלייה של כ- 13% בהשוואה לכ- 46.3 מיליון שקל, ברבעון הרביעי של 2016. בשנת 2017 הסתכם ה-FFO הריאלי של החברה בכ-199 מיליון שקל, עלייה של כ-17%, בהשוואה לשנת 2016, אז עמד FFO  הריאלי של החברה על כ-170 מיליון ש"ח. אומדן החברה לשנת 2018 הינו 216-218 מיליון ₪ – אומדן המשקף צמיחה שנתית צפויה של כ – 10%.
• שיעור הריבית המשוקללת של אג"ח החברה ממשיך לרדת, ועמד ליום 31 בדצמבר 2017 על 2.15% בלבד. דבר זה הוביל לפער שיא של כ-5.3% בין עלות החוב לשיעור תשואת הנכסים המשוקללת, העומדת על כ-7.46%.
• הונה העצמי של החברה בשנת 2017 גדל בכ-18% בהשוואה לשנת 2016, ומסתכם בכ- 2.1 מיליארד ₪.
• הוצאות המימון נטו של החברה, בשנת 2017, הסתכמו בכ-25.9 מיליון שקל, בהשוואה לכ-42.3 מיליון ₪, בתקופה המקבילה אשתקד. הוצאות המימון נטו, כוללות הכנסה חד פעמית של כ-17 מיליון ₪, הנובעת מהחלפת האג"ח שביצעה החברה במהלך 2017.
• שיעור תפוסת הנכסים של החברה נותר יציב וגבוה עם 99% אחוזי תפוסה.
• תיק הנכסים המניבים של החברה, מוערך בכ-4.1  מיליארד שקל, עלייה של כ- 15% בהשוואה לכ- 3.6 מיליארד ₪ בתקופה המקבילה אשתקד. לחברה 36 נכסים מניבים הכוללים משרדים, מסחר, תעשייה ולוגיסטיקה, בתי חולים סיעודיים וחניונים בשטח של כ- 470 אלף מ"ר.
• דיבידנד: דיבידנד בגין שנת 2017 בהיקף של כ-99.5 מיליון ₪, לעומת דיבידנד של 90.8 מיליון ₪ בגין שנת 2016. בגין שנת 2017, דיבידנד למניה בסך של כ- 0.59 ₪ לעומת 0.555 ש"ח למניה בשנת 2016.

שמואל סייד, מנכ"ל ריט 1: "התוצאות הכספיות לשנת 2017 עלו על המשוער, ועקפנו את האומדנים שהערכנו, הן ב-NOI  והן ב-FFO הריאלי. הדבר נבע מרכישות נכסים, מהשבחות בנכסים שעשינו במהלך השנה ומעליית דמי השכירות בחלק מהנכסים. גם השנה המשכנו ברכישות שתרמו לפיזור תיק הנכסים שלנו במגזרים השונים. לצד רכישת מבנה המשרדים החדש בהרצליהבצענו מספר עסקאות בתחום הלוגיסטיקה והתעשייה הצומח כמו רכישת מתחם אמניר בחדרה, עסקת רכישת קרקע בכפר מסריק ורכישת מתחם תדביק בשדרות ותרדיון.

בשנת 2017 פעלנו לנצל את סביבת הריבית הנמוכה ולהאריך את מח"מ האג"ח מ-5 ל-6 שנים. קיבוע הריבית לטווח ארוך עשוי לסייע לנו להמשיך ולשמור על מרווח גבוה בין התשואה על הנכסים לעלות החוב המשוקללת וכתוצאה על הרווחיות.  תשואת התזרים הנקי ((FFO שלנו גבוהה, כ- 9% על מחיר המניה הנוכחי. בנוסף, אנחנו ממשיכים בחלוקת דיבידנד שוטפת ומעלים את היקפו מ 59 אג' למניה ב 2017 ל 64 אג' השנה (כ 110 מ' ₪)."

ירושלים, זה לא סוד – הופכת ליותר ויותר חרדית, פחות ופחות חילונית כאשר הצעירים עוזבים אותה לטובת ערים אטרקטיביות יותר מבחינת עבודה ובילויים.

בעיר הבירה מנסים (סוף סוף) לפתות באמת את הצעירים – עיריית ירושלים מובילה פרויקט דיור לצעירים למטרת השכרה ארוכת טווח לתקופה של 20 שנים ברציפות לצעירים ובדמי שכירות מוזלים. מדובר בפרויקט להקמת בנין בן 8 קומות במרכז העיר בצמוד למתחם תיאטרון בית מזי"א ובסמוך למרכזי התרבות והפנאי ולשוק מחנה יהודה. 

 הפרויקט יכלול: שטחי מגורים (72 יחידות דיור) * משרדים בהיקף של  2,820 מ"ר;  מסחר בהיקף של 1,160 מ"ר ; שטחי ציבור;  חניון תת-קרקעי עם 267 מקומות חניה; כל יחידות הדיור  יהיו להשכרה

ראש העיר ניר ברקת – "הצעירים הם החמצן לעתידה של ירושלים. התכנית שיזמנו  היא הישג משמעותי שיסייע לצעירים לשכור דירות במחירים הנמוכים ממחיר השוק ב- 20% על-ידי יצירת וודאות בגובה תשלום שכר הדירה"

עיריית ירושלים מזמינה יזמים להתמודד במכרז לחכירת מגרש המיועד לבניית 72 יח"ד למגורים המיועדות להשכרה, שטחי מסחר, משרדים, חניונים ושטחי ציבור. מדובר בפרויקט הכולל תכנון והקמה בניין בן 8 קומות במתחם שבין הרחובות עליאש ומסילת ישרים, בצמוד לתיאטרון בית מזי"א.

על פי התכנית ניתן יהיה להקים כ-72 יחידות דיור בבניין, כאשר יחידות הדיור תיועדנה למטרת השכרה ארוכת טווח למגורים למשך תקופה של 20 שנה ברציפות. יש לציין כי 40 יחידות דיור, המהוות 55% מכלל הדירות בבניין יהיו בשטח שלא יעלה על 45 מ"ר והן תיועדנה לדיור בשכר דירה מפוקח ומופחת שיהיה 20% נמוך יותר ממחיר השוק (כ- 85 ₪ למ"ר), ובדמי ניהול שלא יעלו על 4 ₪ למ"ר (מחיר שכירות ממוצע לדירה 2,975 ₪ ודמי ניהול בסך של עד 140 ₪ לחודש). שאר יחידות הדיור תיועדנה להשכרה בשוק החופשי. בפרויקט יבנה חניון ציבורי בן 180 חניות.

 ראש העיר ירושלים, ניר ברקת: "הצעירים הם החמצן לעתידה של ירושלים. התכנית שיזמנו היא הישג משמעותי שיסייע לצעירים לשכור דירות במחירים הנמוכים ממחיר השוק ב- 20% על-ידי יצירת וודאות בגובה תשלום שכר הדירה והיא חלק ממכלול פעולות שלם שאנחנו מובילים כדי להפוך את ירושלים בכלל לאטרקטיבית לצעירים ואת מרכז העיר בפרט, יחד עם ריכוז מוסדות אקדמיים בתחום האמנויות שמחזירות את מרכז העיר להיות הלב הפועם של ירושלים".

שוהם ביזנס העוסקת במתן הלוואות, מתן שירותי מטבע ובעיקר בניכיון המחאות לענף התשתיות והנדל"ן, ונמצאת בשליטתו של אלי נידם (48.92%) מדווחת על תוצאותיה הכספיות לשנת 2017, המשקפות צמיחה משמעותית בפעילות ועלייה ברווח וברווחיות.

הכנסות המימון לשנת 2017 הסתכמו ב-18.6 מיליון שקל, לעומת הכנסות של 4.2 מיליון שקל בשנת 2016. הכנסות המימון נטו לשנת 2017 הסתכמו ב- 11.2 מיליון שקל, לעומת הכנסות של 2.4 מיליון שקל בשנת 2016. הרווח הנקי הסתכם ב-5 מיליון שקל לעומת 1.03 מיליון שקל אשתקד. הרווח ברבעון האחרון של 2017 הסתכם בכ-2 מיליון שקל והכנסות המימון הסתכמו ב-5.8 מיליון שקל.

האשראי ללקוחות נטו הסתכם ב-110.4 מיליון שקל, וההון עצמי של החברה הסתכם ב-31.1 מיליון שקל.

דירקטוריון החברה החליט לאמץ מדיניות דיבידנד לחלוקה של 30% מהרווח והכריזה על חלוקת דיבידנד של 2 מיליון שקל, תשואה של 2.8% ביחס לשווי הנוכחי של החברה

אלי נידם, יו"ר הדירקטוריון: "אנו גאים בתוצאות הכספיים של שנת 2017 ובמיוחד ברבעון הרביעי של השנה כיוון שהוא מהווה את התשתית לפעילות ברבעונים הקרובים. לצד שמירה על צמיחה חזקה בשנה האחרונה תוך ניהול סיכונים מושכל, פעלנו ב-2017 להפחתת עלויות המימון. לאור האיתנות הפיננסית של החברה ויכולתה לגייס מימון זול יותר, בכוונתנו לבחון מהלך של גיוס חוב מדורג מתוך מטרה להגדיל את היקפי הפעילות והפחתה משמעותית נוספת של עלויות המימון. לצד זאת אנו בוחנים לקיחת אשראי ממוסד בנקאי, מהלך שעשוי אף הוא להוריד את עלויות המימון של החברה מחד ולתרום להגדלת הפעילות מאידך. בהסתכלות לשנת 2018, בכוונתנו לשמר את מגמת הצמיחה תוך הפחתת רמת הסיכון והוזלה של עלויות המימון – אנו מאמינים כי מהלכים אלו יובילו לרווחים הולכים וגדלים תוך יצירת ערך רב לבעלי המניות של החברה."

משלחת קרן המטבע הבינלאומית הגישה היום את הדוח הראשוני על כלכלת ישראל לשנת 2017 – קרן מכובדת, קרן בינלאומית, אבל הדוח הזה, סליחה על הביטוי – שווה ל… 

אז הפוליטקאים קפצו על ההזדמנות, כחלון אמר "עיקרי הדו"ח השנתי של קרן המטבע נותנים אישור בינלאומי נוסף ליציבות ולצמיחה של הכלכלה הישראלית. הדו"ח משקף את ההשקעה התקציבית האדירה של משרד האוצר במשרדים החברתיים ובתשתיות לצד קידום רפורמות מבניות. כל הנתונים מוכיחים – מדיניות של כלכלה חופשית ואחראית לצד חמלה ורגישות חברתית מצמיחה את המשק הישראלי ומחזקת את מעמדו כמשק כלכלי מוביל בעולם".

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, גם ניצלה את ההזדמנות – "אני מודה לאנשי המשלחת מקרן המטבע על עבודתם המקצועית והיסודית. ראויה לציון המלצת המשלחת לאשר בדחיפות את הקמתה של הוועדה ליציבות פיננסית, לנוכח השינויים הצפויים במערכת הפיננסית. המשלחת מפרטת מספר המלצות שיישומן הינו תנאי הכרחי להמשך הצמיחה האיתנה גם בטווח הארוך, ובדגש על הצורך לשפר את המיומנויות באמצעות שיפור רמת החינוך וכלים נוספים להעלאת הפריון; והמשך שילוב ערבים וחרדים בשוק התעסוקה. חשוב שהממשלה תאמץ המלצות אלו ותפעל ליישומן בעקביות".

אבל חוץ מחנופה וגינונים, לא היה כאן ואין בדוח שום דבר מחדש, שום דבר חד, חותך, מבקר,  סתם דוח.

קרן המטבע הבינלאומית ציינה  לחיוב את הצמיחה האיתנה ומצבו הטוב של שוק העבודה. הצפי הוא להמשך הצמיחה האיתנה ועלייה באינפלציה בשנים 2018-2019, אם כי קצב העלייה באינפלציה אינו ודאי. הקרן הדגישה כי למרות ביצועים מאקרו-כלכליים טובים, סביבת האינפלציה בישראל מצויה מתחת לטווח היעד מזה זמן רב, בין היתר בשל מאמצי הממשלה להגברת התחרותיות ולהפחתת יוקר המחייה.

הקרן מדגישה כי במהלך השנים הקרובות יש להפחית את הגירעון התקציבי באופן מתון כדי לשמור על מגמת הירידה בחוב. תקופת הגאות הכלכלית יוצרת הזדמנות טובה ליישומן של רפורמות מבניות משמעותיות בייחוד בתחומי החינוך וההכשרה, שוק המוצרים והסביבה העסקית. אתגר מרכזי בכלכלה הישראלית הוא רמת כישורים ושיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה בקרב קבוצות מיעוט באוכלוסייה, בפרט החרדים וערביי ישראל. בעוד שהקרן מציינת לחיוב את ההתקדמות שהשיגה הממשלה בשנים האחרונות בהתמודדות עם האתגר להעלאת שיעור ההשתתפות בקרב קבוצות מיעוט אלו, התחזיות הדמוגרפיות לגידול במשקלן באוכלוסייה בעשורים הקרובים דורשות שיפור נוסף.

על אף הגידול שנרשם בשנים האחרונות בתקציב החינוך, הקרן מדגישה כי עדיין ישנו מקום לשיפור ומחדדת את הצורך בהתייעלות המערכת. הקרן מציינת לחיוב את העבודה הנעשית כיום בתכנון וביצוע רפורמות בתחום ההכשרות המקצועיות, ומדגישה את הצורך בחיבור השינויים בתחום ההכשרות לצרכים של שוק העבודה.

עוד צוינה לחיוב בדו"ח עבודת הממשלה בתחום ההשקעה בתשתיות והודגש הצורך בשיפור בעיקר בתחום תשתיות התחבורה. בימים אלו נעשית עבודת מטה של ועדה ממשלתית בנושא פיתוח אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח לתחום התשתיות עד לשנת 2030, וזו שמה דגש גם על פרויקטים הדורשים מענה בחומש הקרוב. לאור משכם הארוך של פרוייקטי תשתיות תחבורה, הקרן מדגישה את הצורך בטיפול גם בצד הביקוש לתשתיות בטווח הזמן הקצר וציינה לחיוב יוזמות דוגמת פיילוט "עוברים לירוק".

הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל) אישרה להפקדה תכנית ביבנה בהיקף של כ- 12,500 יחידות דיור. זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל זה בהחלט יכול להגדיל עוד יותר את העיר יבנה שנהנית בשנים האחרונות מגידול מאסיבי בכמות התשובים על רקע הבנייה הרבה.

על רקע התוכנית אמר יו"ר הותמ"ל, אריאל יוצר: "הותמ"ל אישרה היום תכנית משמעותית הכוללת 12,500 יח"ד במרכז הארץ. תכנית זו כוללת את כל פתרונות התשתית הנדרשים בדגש על תחבורה ציבורית ומבני ציבור ותוביל לתנופת פיתוח בעיר יבנה. התכנית מדגישה שוב את חשיבותה של הוועדה ויכולתה לתכנן תוכניות איכותיות בפרק זמן קצר"

במסגרת תוכנית הבנייה ייבנו כאמור 12,500 דירות, מתוכן כ- 2,000 יח"ד קטנות בצפיפות של כ- 21 יח"ד לדונם נטו ועוד 500 יח"ד מיוחד. הבינוי המוצע בתכנית כולל מגוון רחב של דפוסי דיור שמרביתו מאופיין בבנייה מרקמית למגורים בגבהים שונים הנעים בין 6-14 קומות.

התכנון המוצע תואם לראייה הכוללת המפורטת בתכנית המתאר ליבנה. התכנון מבוסס על שלד עירוני הבנוי לאורך שדרה מרכזית החוצה את התכנית, שדרות משניות ורחובות מסחריים, מערכת שטחים פתוחים, שבילים להולכי רגל, רוכבי אופניים ומוסדות ציבור המקושרים למערך התחבורה הציבורית, השבילים והדרכים.

בתכנון השכונה ניתן דגש לחיבורה לעיר הוותיקה וזאת באמצעות הפרדה מפלסית מדרך מס' 42 וממסילת הברזל, על ידי הקמה של מרכז עירוני נרחב הכולל תחנת רכבת, מרכז תחבורה ובינוי לשימושים של תעסוקה, מסחר ומגורים.

מוסדות הציבור פרוסים בשטח התכנית בצורה המאפשרת מרחקי הליכה קצרים ובטוחים מהם ואליהם. התכנון המוצע כולל היצע של יחידות דיור בגדלים שונים המאפשר מתן מענה לכלל האוכלוסייה.  נוסף על כך כוללת התכנית שטח למרכז תרבות ופארק עירוני לאורך נחל שורק אשר יפותח גם הוא במסגרת התכנית.

בתכנית שטחים פתוחים רבים הכוללים פארקים רובעיים, שטחים ציבוריים פתוחים קטנים יותר וגינות שכונתיות, פוזרו ברחבי השכונה בצורה מיטבית המאפשרת הליכה מינימאלית מבתי המגורים. השטחים הפתוחים והרחובות המקומיים יוצרים מערכת שטחים ירוקה, רציפה ונגישה אשר מהווה אלטרנטיבה למערכת הדרכים עבור הולכי הרגל.

התכנית מציעה כ- 400,000 מ"ר של שטחי תעסוקה הכוללים תעשייה עתירת ידע ומשרדים המרוכזים במרכז התעסוקתי הנגיש והקרוב לתחנת הרכבת, המרכז יאפשר גישה נוחה ומהירה ואפשרויות תעסוקה רבות.  נוסף על כך המרכז כולל כ- 10,000 מ"ר של שטחי מסחר אשר ישרתו את אזור התעסוקה, באי תחנת הרכבת ותושבי השכונה והעיר. כמו כן כוללת התכנית חזיתות מסחריות בתחום השכונה בהיקף של  כ – 5,000 מ"ר שיהיו בנגישות גבוהה לתושבים.

בחלקה הצפוני של התכנית מצוי נחל שורק, התכנית מציעה פארק עירוני ושטחים פתוחים בגדת הנחל הדרומית. נוסף על כך כוללת התכנית שטחים נרחבים בייעוד חקלאי, התכנית לא משנה את השימושים בשטחים אלו ומאפשרת את המשך העיבוד החקלאי.

התכנית קודמה על ידי רשות מקרקעי ישראל באמצעות מנהל הפרויקט משה כהן ואדר' קולקר.

רפי אלמליח, מנהל אגף בכיר לתכנון ופרויקטים ברשות מקרקעי ישראל ציין כי "מדובר בתכנית איכותית, המסדירה מערך מגורים ותשתיות נרחב מאוד באזור ביקוש במרכז הארץ. התכנית מאפשרת תמהיל מגורים רחב אשר ייתן מענה לצרכים המשתנים של פלחי האוכלוסייה השונים עבורם היא מהווה פוטנציאל למגורים. מלבד זאת היא מסדירה מערך תשתיתי, תנועתי ורכבתי לעיר יבנה ולאזור כולו. תכנית זו היא בבחינת תכנית דגל הן בשל גודלה, הערך הגלום בה ואיכותה. תרומתה לעיר ולאזור היא משמעותית והיא צפויה לחזק כלכלית את המרחב באמצעות השימושים שהיא מציעה. אין ספק שהיא מהווה מענה ראוי למשבר הדיור ולמאמצי רמ"י לטפל בנושא".

הוצאות הנפקה יוכרו במס

מליאת הכנסת אישרה הכרה בהוצאות הנפקה לכלל החברות הציבוריות ובצדק. הרי מה ההבדל בין הוצאות הנפקה להוצאות אחרות – למה להתייחס אליהם בתור "בן חריג". בעבר התייחסו אליהן כסוג של השקעה שהופחתה על פני כמה שנים, ורק לחברות שהוגדרו תעשייתיות ניתנה הכרה בהוצאות לצרכי מס, ומעתה ההוצאות יוכרו מידית.

מליאת הכנסת אישרה הצעת חוק להכרה בהוצאות הנפקה לכלל החברות הציבוריות. מנכ"ל האיגוד אילן פלטו, אמר על רקע זה –  "ההכרה בהוצאות הנפקה תוביל חברות נוספות למסחר בבורסה הישראלית"

עד כה אפשר החוק הכרה בהוצאות הנפקה רק לחברות תעשייתיות, אך בעקבות המאבק של איגוד החברות הציבוריות קבעה אתמול מליאת הכנסת כי ההכרה בהוצאות ההנפקה תוכר לכלל החברות והשותפויות הציבוריות בישראל. החוק קובע כי מדובר בהוראת שעה, לשלוש השנים הקרובות.

המשמעות היא שההוצאות של החברות הציבוריות והשותפויות על הנפקה כגון התשלום לחתמים, עורכי דין, רואי חשבון, אגרות וכו', יוכרו כהוצאה לצורך מס, צעד שיוביל לחיסכון מצטבר של מיליוני שקלים בכל הנפקה, ויגדיל את האטרקטיביות של הנפקה בישראל. הטבה נוספת הגלומה בהצעת החוק שאושרה, היא שההוצאה תוכר במלואה כבר בשנה שבה בוצעה ההנפקה; זאת בניגוד למתווה שהותר בעבר לחברות תעשייתיות, במסגרתו הוכרה ההוצאה בפריסה של שלוש שנים.

לדברי מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות אילן פלטו: "מדובר בבשורה משמעותית לשוק ההון הישראלי, ובזריקת עידוד לתחום ההנפקות הראשוניות. אני שמח שהפעילות של איגוד החברות הציבוריות מול הרגולטורים והכנסת הובילה את מקבלי ההחלטות להבין שחובה לתמוך במאמצים לעידוד הפעילות בבורסה הישראלית, ומשוכנע שההכרה בהוצאות ההנפקה אכן תוביל להנפקות ראשוניות נוספות, ותחזק את הבורסה".

פלטו הוסיף –  "ברצוני להודות ליו"ר ועדת הכספים משה גפני, שלמרות המהומה הפוליטית עמד במילתו והמשיך לקדם את הצעת החוק של איגוד החברות הציבוריות. בנוסף, יש להודות גם למנהל רשות המסים היוצא משה אשר, שתמך ביוזמת האיגוד".

גיל דטנר, אנליסט תקשורת וקמעונאות בלאומי שוקי הון, מאוכזב מהתוצאות של שטראוס לרבעון האחרון של 2017.

"שטראוס דווחה תוצאות לרבעון הרביעי, שהיו מעט מאכזבות. אמנם המכירות גדלו בשיעור של 6% והרווח התפעולי בשיעור של 10.4%, אך יש כאן השפעה עונתית של המגזר הישראלי, כמו גם גידול תקופתי ברווח – כתוצאה מהריקול בסברה ברבעון המקביל", מסביר דטנר וממשיך – "כאשר מנטרלים את מגזר המטבלים, הגידול ברווח התפעולי היה 2.7%. מה שבלט לשלילה ברבעון זה התוצאות הפושרות במגזר הקפה, והמשך החולשה בסברה. מדובר ברבעון בודד, וגם לא בתוצאות רעות, אך בהתחשב בעליית המניה לאחרונה, נראה כי השוק עושה צעד אחד אחורה הבוקר, כך שעד לתוצאות של הרבעון הראשון, המניה תתקשה להציג תשואה עודפת.

"קפה. תוצאות המגזר היו חלשות בהשוואה לתשעת החודשים הראשונים של השנה – בהם הרווח התפעולי גדל ב-14%, כאשר ברבעון הרביעי הוא קטן ב-5.9%. מקור החולשה היה בפעילות הבינלאומית, כאשר השוק הישראלי נהנה מהשפעה עונתית חיובית, עם גידול של 132% ברווח התפעולי. הצמיחה בברזיל הייתה חלשה בהשוואה לתשעת החודשים הראשונים, בשל השפעה שלילית של המטבע, וכנראה בגלל ירידות מחירים. למרות השיפור ברווחיות הגולמית, בהשוואה לרבעון המקביל, הגידול בהוצאות התפעול הוביל לשחיקה ברווחיות התפעולית בברזיל, מ-7.4% ברבעון המקביל ל-6% ברבעון הרביעי, ובהשוואה לשיעור של 9.2% בשלושת הרבעונים הראשונים. גם הרווחיות התפעולית במזרח אירופה הייתה מאכזבת, כאשר היא עמדה על 7%, מול שיעור של 9.7% ברבעון המקביל ו-9.5% בתשעת החודשים.

למרות המספרים היחסית חלשים של המגזר, נראה לנו כי עדיין מדובר בפעילות שתניב תוצאות טובות במבט קדימה, בשל הסביבה המאקרו התומכת, ולאור ירידות המחירים בסוף 2017, שצפויות לחלחל לרווחיות במהלך הרבעון הראשון

"ישראל. המכירות בישראל היו חזקות, עם עלייה של 11.3%. גם כאשר לוקחים את המכירות החצי שנתיות, על מנת לנטרל את השפעת עיתוי החגים, עדיין מקבלים צמיחה מרשימה של 6.8% – גידול משמעותי מעל קצב גידול השוק. הגידול במכירות ברבעון קוזז חלקית על ידי שחקיה ברווחיות הגולמית, וזאת בעיקר בשל עליית מחיר החלב, שברבעון הרביעי עלה ב-7% בהשוואה לרבעון המקביל, שלפי הערכתנו פגע ברווחיות בשיעור של כ-0.7%. עם זאת, הגידול במכירות, ושיפור בהוצאות התפעול כאחוז מהמכירה, הובילה לגידול יפה של 5.1% ברווח התפעולי ברבעון.

"סלטים. סברה ממשיכה לאכזב, ולא רואים את ההתאוששות באופק. המכירות ברבעון עמדו על 147 מ' ש"ח (חלקה של החברה), כאשר ההשוואה לרבעון המקביל אינו רלוונטית בשל הריקול. אמנם, כאשר משווים את המכירות לשני הרבעונים האחרונים, מדובר בירידה של 10%. כמו כן, החברה סיימה את הרבעון האחרון עם הפסד תפעולי קטן.

שטראוס מים. המכירות גדלו בשיעור מרשים של 9.3%, בעיקר בשל הפעילות בישראל. עם זאת, בשל חוסר המידע בנוגע לרווחיות, קשה לדעת מה התרומה לשורה התחתונה.

המיזם המשותף בסין – מחד, המכירות היו מעט מאכזבות, כאשר יש קיטון בהשוואה לרבעון הרביעי. מאידך, הרווחיות השתפרה, כך שהרווח הנקי הגיע לכדי 17 מ' ש"ח, או שיעור רווח נקי מרשים של 13.2%, בהשוואה לשיעור של 10% בתשעת החודשים הראשונים של השנה".

אחרי ששני דירקטורים התפטרו מהדירקטוריון של אקסטל על רקע חלוקת הדיבידנד הבעייתית שחילק גארי ברנט בעל השליטה באקסטל לעצמו,  החליטה חברת המידרוג לבחון את דירוג האג"ח.

התפטרות הדירקטורים הגיעה אחרי שבעל השליטה באקסטל החליט למשוך דיבידנד של 75 מיליון דולר. אקסטל, נזכיר היא חברת אג"ח שמניותיה מוחזקות באופן מלא על ידי גארי ברט, ומכאן שהחלוקה הזו מריעה את מצב הנושים ומיטיבה את מצב בעל השליטה.  הנושים הם בעלי האג"ח של החברה  – הגופים המוסדיים.

ובהמשך להתפטרות הדירקטורים החליטה מידרוג לבחון מחדש  (CREDIT REVIEW) את אגרות החוב, אך עם  השלכות שליליות. "הצבת הדירוג בבחינה הינה בעקבות דיווחי החברה מיום 12/03/2018 בעניין חלוקת דיבידנד והתפטרותם של שני דירקטורים. חלוקת הדיבידנד האמורה, מהווה שינוי בתרחיש הבסיס שנצפה על ידי מידרוג", כותבים כלכלני מידרוג, " מידרוג מעריכה, כי חלוקת הדיבידנד בהיקף מהותי זה (על אף שהחברה דיווחה במקביל על ביצוע עסקה להקצאת מניות בכורה (סדרה B בפרויקט CPT), אשר אמורה להפיק לה תזרים של כ- 94 מיליון דולר ארה"ב), לרבות נסיבות התפטרות הדירקטורים, כפי שמשתקף מדיווח החברה, מהווה השלכה שלילית על דירוג הסדרות. מידרוג תבחן בתקופה הקרובה את השפעות האמור על דרוג סדרות החברה".

אגרות החוב במחזור המדורגות על ידי מידרוג:

אקסטל  הוקמה בשנת 2014 כחברה פרטית. בעל השליטה, נשיא ויו"ר החברה הינו מר גארי ברנט, המחזיק בשרשור ב-100% ממניות החברה. למר ברנט ניסיון של מעל 25 שנה בתחום הנדל"ן והינו דמות מרכזית בענף הנדל"ן בניו יורק, גם בפלחי היוקרה והאולטרה יוקרה. החזקות החברה כוללות, בין היתר, פרויקטים לייזום למגורים בתחום היוקרה והאולטרה יוקרה, פרויקטים להקמת נכסים מניבים, עתודות קרקע לבניית פרויקטים לעיתים למספר שימושים (למשל מסחר ומגורים) וכן מספר נכסים מניבים.

רוני בירון, מנהל מחלקת המחקר באקסלנס סבור שחברות הסלולר יפרסמו דוחות חלשים ברבעון הרביעי של 2017. במקביל הוא מוריד את מחירי היעד של סלקום ופרטנר.

רבעון חלש עונתית. סלקום תדווח את תוצאות הרבעון הרביעי ב- 26.3 ופרטנר ב- 29.3. אנו מעריכים כי התוצאות ישקפו את השפעת העונתיות אשר תכלול ירידת ARPU של 3-4 ₪ ביחס לרבעון השלישי והוצאות של סוף שנה. במקרה של פרטנר אנו צופים גם הפסד שולי כתוצאה מהכניסה לתחום הטלוויזיה והוצאות מימון חריגות בסך 65 מיליון ₪ (הערכה) בגין פירעון מוקדם של חובות. בהתאם לכך, אנו צופים כי סלקום תדווח על EBITDA של 183 מיליון ₪ ורווח נקי של 9 מיליון ₪ בעוד פרטנר תדווח על EBITDA של 162 מיליון ₪ והפסד נקי של 43 מיליון ₪. מבחינת Capex, אנו צופים רמה של כ- 120 מיליון ₪ עבור שתי החברות (לא כולל השקעות נוספות בסך של כ- 20 מיליון ₪ במקרה של פרטנר).

ללא שינוי מהותי במגמות. בצד הסלולרי, התחרות ממשיכה להיות גבוהה אך עם השפעה מתונה יחסית על ה- ARPU הבסיסי ומצבת המנויים של החברות הוותיקות. בצד הקווי, הרבעון הרביעי צפוי לשקף את הרבעון המלא הראשון של Partner-TV. על פי דיווחי החברה, אנו מעריכים כי שירות זה צבר כ- 40 אלף מנויים עד סוף השנה מתוכם כ- 27 אלף ברבעון הרביעי. להערכתנו, נתונים אלו לא ינגסו באופן משמעותי מהמומנטום של Cellcom TV אשר תשמור על קצב גיוס רבעוני סביב ה- 15 אלף מנויים.

חוזרים על המלצת קניה לאור החולשה במחירי המניה. מתחילת השנה איבדו מניות סלקום ופרטנר בממוצע כ- 25% מערכן ללא סיבה נראית לעיין. להערכתנו, השוק אימץ ראייה קצרת טווח המתבססת על הרווחיות והתזרים החופשי הצפויים ל- 2018 ואינה נותנת ביטוי מלא לגורמים כגון: א. ירידה בהוצאות הרשת השוטפות כתוצאה מפרישת הסיבים אשר תבוא לידי ביטוי באופן הדרגתי בשנים הקרובות , ב. גידול בהכנסות תשתית של סלקום במקרה שאקספון תצליח לצבור מסה קריטית של מנויים, ג. שיפור אפשרי ב- ARPU בטווח הבינוני-ארוך לאור הגידול בצריכת הנתונים והתייצבות נתחי השוק. לפי כך, אנו רואים ברמות הנוכחיות, נקודת כניסה נוחה במונחי סיכון/סיכוי וחוזרים על המלצת קנייה לסלקום ופרטנר.

מורידים מחירי יעד. אנו מורידים את מחיר היעד של סלקום ל- 37 ₪ מ- 39 ₪ ואת של פרטנר ל- 24 ₪ מ- 25 ₪ בשל עדכון מודלים והנחות תזרים שמרניות יותר בשנים הקרובות

תוכנית הסיעוד הלאומית של שר האוצר משה כחלון עלולה לתברר כבלון , אבל נראה שהכוונה אמיתית – המטרה שיהיה לכולנו ביטוח סיעודי שנצטרך (אם נצטרך), והסוגייה הזו קריטית – מדובר בהרבה מאוד כסף ומדובר באיכות החיים של המונים – ללא סיעוד, נוצר קושי ענק למטופלים, חוסר יכולת לתפקד, לחיות בתנאים מינימליים, ונוצר עול ענק על המשפחה מסביב.

בנק ישראל הקצה פרק מיוחד בדוח השנתי שלו על תוכנית הסיעוד – לאומי שלוכנית הסיעוד הלאומית

• בינואר 2018 אישרה הממשלה רפורמה בביטוח הסיעודי הציבורי לאנשים שחצו את גיל הפרישה – תוכנית הסיעוד הלאומית. הסעיפים המיועדים לטיפול בקשישים סיעודיים יעלו כ-1.4 מיליארד ש"ח לשנה כשהתוכנית תגיע להבשלה מלאה ב-2021. בשנה זו תגדל ההוצאה הציבורית על הביטוח הסיעודי לקשישים ב-18% יחסית להוצאה ב-2015.
• הרפורמה חשובה: היא תשפר את השירות לאזרח ותקל את נטל ההוצאה המוטל על משקי הבית. אולם הרפורמה אינה מטפלת ברבות מהבעיות במערכת שירותי הסיעוד בישראל, ובחלק מהמקרים אין זה ברור אם התקציב שהוקצה תואם את יעדיה. זאת ועוד, חלק מהפתרונות שהתוכנית מציעה אינם מביאים בחשבון את ההתפתחויות הצפויות בעתיד.
• חשיבותו של הביטוח הסיעודי תעלה בשנים הבאות עקב הזדקנות האוכלוסייה. יש להמשיך לבחון את מערכת השירותים הציבוריים והפרטיים לקשישים סיעודיים באמצעות ועדת מומחים שתתייחס בין היתר לנושאים הבאים: היערכות למגמות העתידיות בביקוש לטיפול סיעודי ולגידול שכנראה יחול בהוצאות הציבורית והפרטית לנוכח המגמות הדמוגרפיות; שיפור הטיפול בקהילה – הפיקוח, ההכשרה, הליווי המקצועי ויחסי העבודה בין המטפלים לקשישים הסיעודיים; התייחסות לסוגיות הקשורות לביטוחים הסיעודיים הפרטיים, לרבות ביטוח החסר המובנה הקיים בהצמדת תשלומי הביטוח למדד המחירים לצרכן והבטחת מיצוי הזכויות במערכת.

בינואר 2018 אישרה הממשלה רפורמה בביטוח הסיעודי הציבורי לאנשים שחצו את גיל הפרישה – תוכנית הסיעוד הלאומית. עלות התוכנית כ-1.4 מיליארד ש"ח לשנה, וכשהיא תגיע להבשלה מלאה – ב-2021 – תגדל ההוצאה הציבורית על סיעוד בכ-18% יחסית להוצאה ב-2015. הרפורמה כוללת כמה סעיפים חשובים, ויישומה ישפר את השירות לאזרח ויפחית את נטל ההוצאה בקרב חלק ממשקי הבית שיש בהם קשיש סיעודי. אולם היא אינה מתייחסת לחלק מהבעיות במערכת שירותי הסיעוד בישראל – אותם היא מבקשת להרחיב, וחסר בה תכנון לטווח ארוך. בתיבה זו נציג בקצרה את הרקע הכלכלי והמוסדי לרפורמה, נסקור את סעיפיה ואת משמעותם, ונציין סוגיות שהיא אינה מתייחסת אליהן.

הרקע הכלכלי והמוסדי לרפורמה בביטוח הסיעודי

אוכלוסיית ישראל מזדקנת, בדומה לאוכלוסייה במדינות מפותחות אחרות; תהליך זה צפוי להאיץ בעתיד, ובעיקר יגדל חלקם של הזקנים מאוד (איור ח'-1). ההסתברות להימצא במצב סיעודי עולה מאוד עם הגיל: על פי הערכת בנק ישראל, בשנת 2015 נמצאו במצב זה כרבע מבני ה-65+, בקרב בני ה-80+ עמד השיעור על 64%, ובקרב בני ה-90+ הוא הגיע ל-88%. מאחר שהאוכלוסייה הקשישה צפויה לגדול בעתיד, ומאחר שסביר להניח כי חלקם של הסיעודיים בה לא יקטן משמעותית, עלינו לשער כי אוכלוסיית הסיעודיים תגדל בהתאמה.

 ההוצאה הלאומית (הפרטית והציבורית) על שירותי סיעוד ב-2015 עמדה על 14.5 מיליארדי ש"ח, כ-1.2תוצר, ונתון זה כולל רק את האומדן להוצאה בגין שירותי הטיפול שנקנו בתשלום (שירותים פורמליים). ההוצאה הציבורית עמדה על כמחצית מההוצאה הלאומית. יחסית ל-OECD מדובר בהוצאה נמוכה, גם אם מביאים בחשבון את העובדה שהאוכלוסייה בישראל צעירה יותר. אולם בהתחשב בשונות הגדולה הקיימת בין מדינות ובהתחשב ברמת התוצר בישראל, ההוצאה בישראל אינה נמוכה באופן חריג.

הקשישים הסיעודיים בישראל בדרך כלל מקבלים טיפול בקהילה (בבתיהם או בדיור מוגן) ומקצתם, כ-15%, מאושפזים במוסדות לטיפול ממושך (איור ח'-2). עיקר השירותים הציבוריים בקהילה מצוי באחריות המוסד לביטוח לאומי, ועיקר השירותים הציבוריים במוסדות מצוי באחריות משרד הבריאות. גופים אלה מתווים את המדיניות להספקת השירותים המצויים באחריותם ומפקחים עליהם. הירידה שניכרת בשנים האחרונות בנטייה לאשפז קשישים סיעודיים נובעת משתי סיבות: ראשית, הציבור וגורמי המקצוע סבורים כי הטיפול בקהילה מיטיב עם הקשישים מפני שהוא ניתן בסביבת מגוריהם ובקרבת משפחותיהם ומעגלים חברתיים נוספים. שנית, עלות האשפוז גבוהה לאלה שאינם זכאים לקבל מהמדינה סיוע במימון.

ההתרחבות שחלה בעשור האחרון בשירותי הסיעוד בקהילה באה לידי ביטוי בגידול מהיר במספר הזכאים לגמלת הסיעוד שמעניק המוסד לביטוח לאומי (מבלי שחלה הקלה בתנאי הזכאות) ובגידול במספר מטפלי הבית – הזרים והישראלים כאחד. בחלק מהתקופה עלה מספר העובדים מהר ממספר הקשישים (בני 75+), אולם  בארבע השנים האחרונות קצב הגידול דומה. בהקשר זה יש להעיר כי נוסף להזדקנות תרמו לגידול עוד סיבות, חלקן חברתיות, למשל (1) הירידה בשיעורם של בני המשפחה המטפלים בקשישים בביתם עקב עלייה בהשתתפותן של נשים, בפרט מבוגרות, בכוח העבודה, ו-(2) העלייה בהכנסתם של משקי הבית, שחלק ממנה מופנה לרכישת שירותים.

על פי המוסד לביטוח לאומי, כרבע מהקשישים הסיעודיים שחיו בקהילה ב-2015 היו תלויים לחלוטין בסיוע הזולת וזקוקים להשגחה וסיוע בכל שעות היממה. היתר היו עצמאיים יותר אך גם הם נזקקו לסיוע בביצוע פעולות יום-יומיות, לפחות בחלק מהיום. הקשישים הסיעודיים בקהילה (זכאי חוק הסיעוד ואלה שאינם זכאים) קיבלו בשנה זו טיפול מכ-80 אלף מטפלות ומטפלים ישראלים ומכ-50 אלף מטפלות ומטפלים זרים. המטפלים הזרים מועסקים במשקי הבית במשרות מלאות ולרוב מטפלים בקשיש יחיד. המטפלים הישראלים מועסקים במשרות חלקיות, ולרוב מטפלים בכמה קשישים ועוברים בין בתיהם.

 הזכאות לסיוע ציבורי במימון הטיפול הסיעודי בקהילה מבוססת על רמת התפקוד של הקשיש, והיקף הסיוע הכספי תלוי גם במבחני הכנסות. קשישים שהכנסתם גבוהה מהסף התחתון זכאים למחצית הגמלה בלבד, וקשישים שהכנסתם גבוהה מהסף העליון אינם זכאים לגמלה כלל. כ-24% מהקשישים הסיעודיים ב-2015 לא קיבלו כל מימון מהביטוח הלאומי מפני שהכנסתם עלתה על הסף העליון. כ-82% מהקשישים הסיעודיים שחיו בקהילה (71% מכלל הסיעודיים) היו זכאים לסיוע כלשהו במימון הטיפול. רוב הסיוע מוענק כשירותים (בעין), ולא כגמלה כספית, באחת משלוש רמות גמלה. הרמה הנמוכה מממנת 9.75 שעות טיפול בשבוע, וקיבלו אותה כמחצית מהזכאים. הרמה הגבוהה ביותר מממנת 18 שעות טיפול בשבוע, אולם הקשישים הזכאים לה תלויים בסיוע או זקוקים להשגחה בכל שעות היממה.

מקרב המאושפזים במוסדות רק 46% קיבלו מהמדינה סיוע כלשהו במימון האשפוז באמצעות קוד משרד הבריאות, והשתתפותם העצמית נעה בין 750 ש"ח לחודש לכ-12.9 אלף ש"ח בחודש (האחרון שווה לסכום שמשרד הבריאות משלם בגין האשפוז). גובה ההשתתפות העצמית נקבע גם לפי הכנסותיהם של הקשיש וילדיו. מאחר שהביטוח הציבורי מקנה לקשישים בעלי הכנסה נמוכה כיסוי נדיב יותר במוסדות, יש להם תמריץ להעדיף את המוסדות על פני הקהילה גם כשהדבר אינו עולה בקנה אחד עם העדפתם הטיפולית.

 היכולת של משקי הבית לממן שירותי סיעוד תלויה בגורמים רבים: עלות שירותי הסיעוד; היקף הטיפול הסיעודי הנדרש ומשכו; רמת ההכנסה של הקשיש והנכסים שברשותו; הזכאות לביטוח ציבורי; והבעלות על ביטוח סיעוד פרטי. כדי לבחון את יכולתם של קשישים לממן את שירותי הסיעוד בקהילה בהינתן השירותים הציבוריים הקיימים, השווינו את עלויות הטיפול הסיעודי להכנסות משקי הבית נטו לפי עשירוני ההכנסה נטו, בהנחה שההוצאה על טיפול סיעודי אישי בקהילה מסתכמת בכ-8,000 ש"ח לחודש. הסימולציות שערכנו מתייחסות לתלות מלאה (קשישים שזקוקים לעזרה או השגחה בכל שעות היממה), ומתבססות על הנתונים מסקר ההוצאות של משקי הבית.

מצאנו כי הטיפול בקהילה מטיל על משקי הבית של הקשישים נטל כספי כבד, ובחלק ניכר מהאוכלוסייה ההוצאה הכרוכה בו עולה על ההכנסה השוטפת נטו. רבים מהקשישים יתקשו לממנו בעצמם בהיעדר חסכונות או מקורות הכנסה נוספים, ביניהם הכנסות מהון ומרכוש, העברות ממשקי בית אחרים או ביטוח ייעודי. אפשר לפתור את קשיי המימון, או לפחות למתן אותם מאוד, באמצעות ביטוח סיעוד פרטי מהסוג שמשווקים הביטוחים המשלימים של קופות החולים, כאשר המבוטח עומד בקריטריון התפקודי להפעלת הביטוח. מסקנה זו תקפה גם לגבי קשישים בעשירון התחתון של ההכנסות. אולם משקי הבית בשלישון ההכנסות התחתון מחזיקים מעט מאוד ביטוחים כאלה יחסית למשקי הבית בשלישון העליון.

תוכנית הסיעוד הלאומית: הרפורמה המתוכננת בענף הסיעוד ב-2018—2021

הממשלה אישרה את תוכנית הסיעוד הלאומית בינואר 2018, ויישומה ופרטיה הסופיים כפופים לאישור הכנסת. התוכנית מתבססת על עיבוי של מערך השירותים הקיימים ומימונם דרך המערכת הציבורית, להבדיל מהחלופה הכוללת פיתוח של מערכת הביטוח הפרטית תוך מתן אפשרות למימון ציבורי חלקי. סעיפי הרפורמה מפורטים בלוח ח'-1, והם מוסיפים לביטוח הסיעודי הציבורי תוספת תקציבית בלתי מבוטלת ועורכים בו כמה שינויים מבורכים. אולם הרפורמה אינה מטפלת בכמה ליקויים במערכת הביטוח הסיעודי ובחלקם היא מטפלת רק חלקית. בסעיפים אחדים אין זה ברור מהי תוכנית הפעולה ואם התוספת התקציבית הולמת את היעדים, ויש להגביר את השקיפות לגביהם.

להלן נציג סוגיות מרכזיות שאינן זוכות לתשומת לב בסעיפי הרפורמה שאושרה:

1. התבוננות במגמות העתידיות בהתפתחות הביקוש לשירותי סיעוד עבור קשישים והפנמתן בתכנון מערכת השירותים הציבוריים והפרטיים: הרפורמה מתייחסת לבעיות הנוכחיות במערכת, ואינה דנה בצעדים הנדרשים כדי להתמודד עם הגידול שיידרש בהוצאה הציבורית לנוכח ההתפתחויות הדמוגרפיות והכלכליות. חשוב שהממשלה תעריך את העלות הציבורית ואת צעדי המדיניות הנחוצים לשמירה על רמת שירותים נאותה בעתיד, בהתחשב בתחזיות הדמוגרפיות והכלכליות. זאת ועוד, אין כיום גורם ממשלתי יחיד שמוביל את תכנון התחום לטווחים הקצר והארוך – כלומר את העיסוק בהיצע השירותים הציבוריים והפרטיים, איכותם ומימונם; את גיבוש המדיניות לגבי כוח האדם בענף; ואת ההטמעה של חידושים טכנולוגיים וחדשנות בכלל.
2. נטל ההוצאה על משקי הבית בגין טיפול סיעודי: תוכנית הסיעוד הלאומית מפחיתה מאוד את נטל ההוצאה על שירותי סיעוד בקרב משקי בית של קשישים ברמות התלות הגבוהות ביותר: גמלת הסיעוד שלהם (במונחים של יחידות שירות) תגדל ב-36%—44%, ושווי הגידול יחושב לפי רמת הגמלה שהם יהיו זכאים לה לאחר הרפורמה. גידול ניכר זה ישפר את יכולתם של משקי הבית הנידונים לממן את שירותי הסיעוד. הרפורמה אינה צפויה לשפר את יכולתם של קשישים ברמות התלות הנמוכות-בינוניות לממן טיפול סיעודי. איור ח'-3 מציג סימולציה של ההכנסה הפנויה לאחר ניכוי ההוצאות על טיפול סיעודי כיום ואחרי יישומה המלא של הרפורמה, והוא מתמקד בקשישים סיעודיים ברמת התלות הגבוהה ביותר ומחלק אותם לפי עשירוני הכנסה. האיור מלמד כי יישום הרפורמה אומנם יצמצם לאוכלוסייה זו את קשיי המימון של הטיפול הסיעודי, אך בחלק התחתון של התפלגות ההכנסות ייוותרו קשיים חמורים. בעיית המימון חריפה יותר אצל קשישים שחיים בגפם ואצל אלה שאין ברשותם דירה או הכנסות מהון. יש לבחון את הצורך ליישם עוד צעדים שיבטיחו את יכולתם של משקי הבית לממן את הטיפול הסיעודי, למשל צעדים שיעודדו אותם לרכוש ביטוחי סיעוד פרטיים או לפתוח תוכנית חיסכון ייעודית.
3. הטיפול הביתי – פיקוח, הכשרה, ליווי מקצועי והסדרת יחסי העבודה: הטיפול הסיעודי עתיר עבודה, וסביר להניח כי בעתיד הוא יתייעל לאט ומעט אלא אם יחול שיפור טכנולוגי משמעותי. רבים מהמטפלים בענף הסיעוד הביתי אינם מקבלים הכשרה או הדרכה מקצועית, שכן המדינה דורשת כי רק שליש מהם יקבלה. המטפלים דואגים לקשיש שמצבו הבריאותי ירוד, עבודתם כרוכה בקושי פיזי ונפשי ודורשת מידה רבה של אחריות, אמינות וחמלה, והם אינם שייכים לרשת חברתית-מקצועית מאורגנת. המטפלים הזרים אינם מקבלים לעיתים תנאי עבודה ומגורים שמאפשרים לשמור על פרטיות, ופערי התרבות והשפה עלולים לפגוע הן במטפל והן במטופל. במצבים אלה נוצרת תכופות מערכת יחסים מורכבת בין המטפל למטופל ומשפחתו. ללא הכשרה וליווי מתאימים הצטברות של הקשיים עלולה לפגוע בתפקוד המטפלים ולהגביר את סיכוייהם לסבול משחיקת החמלה (compassion fatigue) – עייפות פיזית, רגשית ורוחנית בקרב מטפלים. זו מצידה עלולה להשפיע על איכות עבודתם וחייהם ולכן על איכות חייהם של המטופלים.

מבקר המדינה הצביע על ליקויים במנגנון הפיקוח על הטיפול שמטפלי הבית מספקים בקהילה. המבקר הקדיש חלק ניכר מהביקורת לתופעות כגון שעות טיפול שאינן מסופקות בפועל, נורמות עבודה לקויות ופיקוח בלתי מספק. יש להקים מנגנונים שיבטיחו כי שעות הסיעוד אכן ניתנות בפועל ויסדירו את יחסי העבודה בין המטפל למטופל, את הסטנדרטיים הבסיסיים לטיפול הולם בקשישים סיעודיים, ואת הכשרת המטפלים וליוויָם במהלך העבודה. ייתכן כי יש אף להקים מנגנונים לשכר שמשתנה בהתאם להכשרת המטפל ולמורכבות העבודה. תוכנית הסיעוד הלאומית אומנם מתייחסת לחלק מנושאים אלה, אך אין זה ברור מה היא תכלול בהקשר זה, כיצד יוקצה התקציב, ומהו מנגנון הבקרה על השגת היעדים.

4. תקינת כוח האדם והפיקוח במוסדות: רפורמה בתחום הסיעודי נדרשת להגדיר היטב את תקינת כוח האדם במוסדות האשפוז, את מנגנוני הפיקוח על העובדים ועל נאותות טיפולם, ואת אופי הדרכתם והכשרתם. כמו כן ראוי להגדיר מדדים שקופים להשגת היעדים בתחומים אלה.
5. הסוגיות הקשורות בביטוחים הסיעודיים הפרטיים: תוכנית הסיעוד הלאומית אינה מתייחסת כלל לסוגיות הקשורות בביטוחים הסיעודיים הפרטיים. הביטוחים הפרטיים אינם מבטיחים כיסוי מספיק בעת הצורך, משום שהם כוללים ביטוח חסר (תת-ביטוח) משתי סיבות: ראשית, חברות הביטוח מצמידות למדד המחירים לצרכן את התשלום בפוליסות הנרכשות לתקופה עתידית, אולם שירותי הסיעוד מתייקרים בשיעור גבוה יותר שכן הם מתבססים על עלות כוח האדם (השכר); הדבר עלול לשחוק את שווי הביטוח, בפרט לצעירים שרוכשים ביטוח לעת זקנה. שנית, רוב הביטוחים הסיעודיים משלמים במשך חמש שנים לכל היותר, אך אדם עלול להימצא במצב סיעודי תקופה ארוכה יותר. לבסוף, חלק מהאוכלוסייה אינו יכול לרכוש ביטוח פרטי, למשל הסובלים מבעיות בריאות כרוניות.
6. הבטחת מיצוי הזכויות במערכת בכלל, ובפרט לאחר הרפורמה היות שזו מעודדת את הקשישים לעבור משירותים בעין (כנהוג כיום) לשירותים בכסף. המעבר לגמלה בכסף עלול להגביר את הנטל הביורוקרטי הכרוך בקניית שירותי סיעוד, בפרט בקרב קשישים סיעודיים ברמות התלות הנמוכות, ויש להבטיח את מיצוי הזכויות במערכת לאחר הרפורמה.

החלטת ממשלה 3379 מיום 11 בינואר 2018. נוסף לכך החליטה הממשלה כי במסגרת הרפורמה יוקצו 400 מיליוני ש"ח לשנה כדי להוסיף לסל הבריאות טיפולי שיניים לקשישים, לאו דווקא סיעודיים.

 אנו מציגים את הרקע המוסדי והכלכלי לרפורמה באופן תמציתי. פירוט אפשר למצוא אצל כהן-קובץ' ג', מ' הרן-רוזן ות' רמות-ניסקה (2018), "הביטוח הסיעודי בישראל", בנק ישראל, יפורסם. מרבית הנתונים מתייחסים לשנת 2015 – השנה שאליה התייחס נייר המדיניות הנזכר ולגביה קיבלנו את הנתונים הרבים ביותר. רקע נוסף לרפורמה ניתן למצוא בתוך משרד הבריאות (2011), "ביטוח ציבורי בתחום הסיעוד – מתווה לרפורמה".

 אדם נחשב לסיעודי כשפעולותיו היום-יומיות תלויות במידה רבה בסיוע הזולת, והתלות נובעת ממחלה כרונית או מליקוי קבוע. אנו כוללים בהגדרה גם את תשושי הנפש, קשישים שמסוגלים להתהלך בעצמם אך סובלים מירידה משמעותית בתפקוד בגלל פגיעה בזיכרון, בהתמצאות או בשיפוט, ובעטיה הם זקוקים להשגחה ולסיוע בפעילויות היום-יום. את מצב התלות של הקשישים קובעים באמצעות מבחן שמכמת באיזו מידה הם יכולים לבצע פעולות יום-יומיות (Activities of Daily Living – ADL).

 לא הבאנו בחשבון את המחיר הכלכלי הכרוך בטיפול שמעניקים בני משפחה (זה כולל אובדן הכנסות ותוצר) ואת הכספים שמשקי הבית מוציאים על ביטוחים סיעודיים.

 לצידם פועלים גופים ממשלתיים שתפקידם משני – קופות החולים, הרשויות המקומיות, משרד הרווחה ומשרד הפנים (רשות האוכלוסין). האחרון אחראי למתן היתרים להעסקת עובדים זרים, וגם הם נחשבים לסיוע ציבורי.

 אין לנו נתונים על רמת התלות הסיעודית בקרב אוכלוסיית הקשישים בכללותה. לכן אנו מניחים כי באוכלוסייה זו שיעור הנזקקים לסיוע בכל שעות היממה זהה לשיעורם בקרב הזכאים לגמלת סיעוד.

 הקשישים מקבלים את כל השעות, מחציתן או אף אחת, בהתאם להכנסות משקי הבית שלהם. אם קשישים ברמות התלות הבינונית והגבוהה בוחרים להעסיק עובד ישראלי במקום עובד זר, גמלתם גדלה בכ-20%.

 משרד הבריאות מקיים מכרז לקניית שירותי אשפוז סיעודי, אך המחיר המקסימלי בו נמוך ממחיר השוק של אשפוז סיעודי. מספר מיטות האשפוז במכרז הסגור הוא מספר המיטות שיוצעו לקשישים הסיעודיים שיימצאו זכאים לאשפוז על יסוד מצבם התפקודי. במידה שהקשישים ומשפחותיהם יבקשו לקבל שירות זה, הם יעברו מבחן הכנסות, ובהתאם לתוצאותיו ישלמו סכום שנע בין ההשתתפות העצמית המינימלית (750 ש"ח לחודש) לעלות הקוד שמשרד הבריאות משלם למוסדות במסגרת המכרז (12,900 ש"ח לחודש).

 הסכום כולל את עלות ההעסקה של מטפל בהנחה שבני משפחה ממלאים את מקומו ברוב ימי המנוחה שלו, וכן את ההוצאה על הציוד והשירותים הקשורים במצבו התפקודי של הקשיש (כגון הסעות, מכשירי סיוע לניידות, תרופות וחיתולים). הסכום אינו כולל את הוצאות המחיה הרגילות. ייתכן שמדובר בהערכת חסר.

 מחקר שה-OECD ערך לאחרונה  נקט גישה דומה כדי לבחון את נשׂיגוּת שירותי הסיעוד ב-14 מהמדינות החברות בו ו/ או באיחוד האירופי. ראו Muir, T. (2017), "Measuring Social Protection for Long Term Care", OECD Health Working Paper, no. 93.

 על יסוד סקרי ההוצאות שעורכת הלמ"ס אנו מעריכים כי ל-16% מבני ה-45+ אין דירה ואין ביטוח סיעודי פרטי, ובחציון ההכנסה התחתון שיעור זה עומד על 28%.

 השוואה בין הביטוחים הציבורי והפרטי, וניתוח של ההצדקה להתערבות המדינה בביטוח הסיעודי, אפשר למצוא אצל כהן-קובץ'  ג', מ' הרן-רוזן ות' רמות-ניסקה (2008), "הביטוח הסיעודי בישראל", בנק ישראל, יפורסם.

 בנק ישראל ערך תחזית לגבי הוצאות הסיעוד בישראל בטווח הארוך. הגידול באוכלוסיית הקשישים ובעלות שירותי הסיעוד צפוי להגדיל את ההוצאות בכל תרחיש סביר. אולם קיימת אי-ודאות לגבי כמה מרכיבים מרכזיים: (1) מידת הירידה במשקל הנזקקים לסיעוד בכל קבוצת גיל עם העלייה בתוחלת החיים; (2) גמישות הביקוש לשירותי סיעוד ביחס למחירם; ו-(3) גמישות ההיצע של הטיפול הבלתי פורמלי ביחס להתייקרות שירותי הסיעוד. לכן טווח התחזית רחב יחסית. בתרחיש המתון ביותר תגדל ההוצאה מ-1.2% תוצר ב-2015 ל-1.3% תוצר ב-2030 ול-1.4% תוצר ב-2045; בתרחיש התלול ביותר תגדל ההוצאה ל-2.1% תוצר ב-2030 ול-3.2% תוצר ב-2045 (פירוט מופיע אצל כהן-קובץ' ואחרים, 2008).

 כיום הם זכאים ל-18 (22) יחידות שירות אם הם מעסיקים עובד זר (ישראלי), והרפורמה תגדיל את זכאותם ל-26 ול-30 יחידות, בהתאמה.

 הרפורמה לא תפגע בזכאותם של קשישים שכבר נמצאים במערכת.

 ראו למשל פרדס א' ובן-נון י' (2014), "שחיקת החמלה (compassion fatigue): ביטויים, גורמי סיכון, מניעה וטיפול", גרונטולוגיה וגריאטריה, כרך מ"א מס' 1.

 מבקר המדינה (2017), "טיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם: דוח ביקורת מיוחד".