משכיר שרוצה ביטחון נותן לכם בדרך כלל שתי אפשרויות. פיקדון בכסף, שיושב אצל המשכיר או בנאמנות, או ערבות בנקאית, שמשאירה את הכסף אצלכם אבל עולה עמלה שנתית.

בשיחה הראשונה ערבות נשמעת כמו הפתרון הנוח. הכסף לא יוצא מהחשבון, ואתם ממשיכים להרוויח עליו ריבית. הבעיה היא שהעמלה נגבית כל שנה, ועל חוזה ארוך היא נצברת.

בכלי מזינים את שכר הדירה, כמה חודשים של ביטחון נדרשו ושיעור העמלה של הבנק, והוא משווה עלות מצטברת של שתי האפשרויות.

דוגמה. שכר הדירה הוא 6,000 שקל וביקשו שלושה חודשי ביטחון, 18,000 שקל. הבנק גובה עמלת ערבות של שני אחוזים בשנה, כלומר 360 שקל בשנה ו-1,080 שקל על שלוש שנים. מנגד, 18,000 שקל שנשארים אצלכם בפיקדון בנקאי בריבית של ארבעה אחוזים מרוויחים בערך 610 שקל נטו בשנה, אחרי מס של 15 אחוז. אם המשכיר מחזיר את הפיקדון בלי ריבית, ההשוואה משתנה, ולכן חשוב לדעת מראש מה קורה עם הכסף.

מה החוק אומר

חוק השכירות והשאילה מגביל את הביטחון שאפשר לדרוש. הסכום הכולל לא יעלה על שליש מכל דמי השכירות לתקופה או על שלושה חודשי שכירות, הנמוך מביניהם. אם ביקשו מכם יותר, יש לכם בסיס לסרב.

בסוף השכירות המשכיר חייב להחזיר את הערבות או את יתרתה בתוך 60 יום ממועד פינוי הדירה.

ערבות אוטונומית, שהמשכיר יכול לממש בלי להוכיח חוב, מסוכנת יותר לשוכר מערבות רגילה. כדאי לבדוק את נוסח הערבות לפני החתימה.

לפני שחותמים, שאלו את הבנק על העמלה בפועל, כי היא משתנה בין לקוחות ובין תקופות.

בערבות בנקאית הבנק לרוב דורש בטוחה משלו, כמו חסימת סכום או מסגרת אשראי, ולכן הכסף לא באמת חופשי. שווה לשאול את הבנק מה בדיוק ייחסם במסגרת הערבות, כדי לוודא שאתם לא משלמים עמלה ועדיין נשארים בלי כסף נגיש.

מצד המשכיר, הפיקדון נוח כי הכסף כבר אצלו, והערבות נוחה פחות כי צריך לממש אותה מול הבנק. לפעמים אפשר לסגור על פשרה, למשל חצי בפיקדון וחצי בערבות. כל פשרה כזו משנה את החישוב, ולכן אפשר להריץ את הכלי על כל אפשרות לחוד.

כסף שיושב אצל משכיר פרטי חשוף לסיכון שלא יוחזר בזמן, ובערבות הכסף נשאר אצלכם. העמלה היא המחיר של ההבדל הזה, ובדוגמה שלמעלה מדובר ב-360 שקל בשנה.

להרחבה: מחשבון מדד שכר הדירה

להרחבה: מדריכי דירה ומשכנתא

עוד כלים באותו מדור: מחשבונים בהון.