שר החוץ הבריטי אד מיליבנד אישר את פיתוח מאגר סי ליון מצפון לאיי פוקלנד. נאוויטס פטרוליום מחזיקה 65% ומפעילה, ורוקהופר הבריטית מחזיקה 35%. החברה לא פרסמה דיווח מיידי לבורסה, בטענה שהאישור אינו דורש אותו. בבורסה בתל אביב המניה בכל זאת הובילה את מדד ת״א 35, עם עלייה של כ־3.7%, ביום שהמדד עצמו ירד כ־0.5%. מי שיש לו קרן השתלמות במסלול כללי או מנייתי יושב על הנייר הזה בלי לבחור אותו, כי נאוויטס נמצאת במדד הגדול.

המספר הראשון מגיע מדיווח בלונדון: במאגר כ־1.7 מיליארד חביות נפט במקום. זה מלאי גולמי. העתודה של נאוויטס רשומה בנפרד. בדף הפרויקט של החברה רשומים לנאוויטס עצמה 216 מיליון חביות שווה־ערך נפט בעתודות מוכחות ומשתמעות, ועוד 603 מיליון במשאבים מותנים. החברה הבת הבריטית, שמפעילה את השדה, כתבה בהחלטת ההשקעה הסופית שהשדה כולו נושא 319 מיליון חביות מוסמכות, ושלב ראשון מגיע לשיא של כ־50 אלף חביות ביום. ההפקה הראשונה מתוכננת למרץ 2028. 1.7 מיליארד הוא מה שיש בשדה. 216 הוא מה שנאוויטס סופרת כעתודה שלה. 50 אלף הוא קצב יומי, והוא נכנס לחשבון רק אחרי שהנפט עולה על הסיפון.

השלב הראשון הוא 11 בארות תת־ימיות אל מתקן הפקה צף משופץ. כשלוש שנים אחרי הנפט הראשון אמורות להתווסף 12 בארות. המרחק כ־220 קילומטר מצפון לאיים. לפי צו משאבי הטבע הימיים של פוקלנד מ־1994, המושל רשאי לתת רישיון הפקה רק בהסכמת שר החוץ הבריטי. זה הצעד שנחתם בלונדון. עד שהוא לא היה, החלטת ההשקעה כבר הייתה רשומה, והבארות כבר היו בתוכנית. מה שהשתנה הוא החותמת המדינית שמאפשרת להוציא אותן לים.

ארגנטינה רואה באיים שטח שלה. הנשיא חאבייר מיליי איים בסנקציות על החברות, על ספקים ועל בעלי מניות, ופנה לבית הדין הבינלאומי לדיני הים בהמבורג בבקשה לעצור את הפיתוח. שני קבלנים כבר חדלו לעבוד בפרויקט. נאוויטס כתבה שהיא מחליפה אותם, שממשלות פוקלנד ובריטניה תומכות, ושבשלב זה אין השפעה מהותית לרעה. לונדון אמרה שתשתף פעולה עם ההליך ולא תבטל את הרישיונות. עד שיש פסק דין, הסיכון יושב במניה.

מה זה עושה בחשבון. מי שמחזיק נאוויטס בקרן או במדד ת״א 35 מקבל נייר שנסחר על תאריך הפקה ב־2028 ועל סיכון משפטי מארגנטינה. האישור הבריטי מוריד חסם מדיני. הוא אינו מכניס מזומן לעו״ש ואינו מחלק דיבידנד. יום עלייה של 3.7% על מניה אחת במדד של 35 שמות זז מעט בקרן כללית. יום ירידה כשקבלן עוזב גם הוא רעש, עד שהוא חוזר. מי שרוצה חשיפה לנפט בודק כמה מהקרן יושבת על האנרגיה הישראלית. בודקים את הפער ב־מחשבון השקעות, ואת הכסף שמחכה מחוץ למניה ב־מדריך הקרנות הכספיות.

בודקים אחרי החותמת, לא במאגר. סופרים אם הקידוח התחיל, אם 11 הבארות ירדו למים, ואם מרץ 2028 נשאר בלוח הזמנים של החברה. 1.7 מיליארד הוא מה שבמאגר. 216 מיליון הוא מה שנאוויטס רושמת כעתודה. 50 אלף הוא השיא של השלב הראשון. 3.7% הוא יום מסחר אחד. עד שהנפט עולה על הסיפון, האישור הוא נייר מדיני, לא תזרים.