יאיר סרוסי, יו"ר בנק הפועלים ונשיא איגוד הבנקים, מעריך כי "בטווח של חמש-שש שנים היקף הנכסים בידי חברות הביטוח יהיה כפול מזה של המערכת הבנקאית". כך אמר סרוסי בראיון למגזין "בנקאות" של איגוד הבנקים.

סרוסי נשאל על נושא התחרותיות במערכת הבנקאית הוא כיום חלק מהשיח הציבורי, ואחת הטענות היא שמבנה המערכת אצלנו ייחודי לישראל ומונע תחרות, וענה: "זה לא נכון. מערכת הבנקאות בעולם בנויה ברוב המדינות כמו בישראל. המבנה הזה של ארבע-חמש קבוצות בנקאיות דומה בכל אירופה. גם בקנדה, שנחשבת לאחת המערכות הבנקאיות החזקות בעולם, יש חמש קבוצות בנקאיות מרכזיות. באנגליה, שנחשבת למערכת מאוד תחרותית, יש בנק אחד (לוידס) שמהווה 31% מהשוק. במדינות רבות אחרות באירופה – כגון שוויץ, שוודיה, דנמרק, פינלנד, הולנד ובלגיה – רואים שניים-שלושה בנקים שמהווים 70% ויותר מהשוק, ושתי האחרונות אף נחשבות לזולות ביותר בעמלות מבין מדינות ה-OECD. יש מחשבה שזקוקים להרבה שחקנים כדי לייצר תחרות, אבל בתיאוריה הכלכלית חמישה שחקנים שמתחרים ביניהם מספיקים בהחלט".

סרוסי הוסיף: "אני מודע לטענות השונות, אבל אם ננתח מה שקרה בישראל בשנים האחרונות, נראה שינוי מבני ניכר. אי אפשר לדבר כיום על בנקאות במנותק מהשוק הפיננסי, שכולל עוד הרבה שחקנים. הבנקים הם כבר מיעוט ביחס לשוק הפיננסי, שכולל גם את חברות הביטוח, קרנות הפנסיה, קופות הגמל ומנהלי ההשקעות. לדוגמה, הנכסים שנמצאים בידי חברות הביטוח כבר עוברים את הנכסים שבידי המערכת הבנקאית, ובטווח של חמש-שש שנים קדימה היקפם יהיה כפול מזה של המערכת הבנקאית. יש גם תחומים שבהם רואים תחרות מצד שחקנים בינלאומיים, כמו ניהול הכסף של העשירונים העליונים שעליו מתמודדים הרבה בנקים מהעולם שפתחו כאן נציגויות".

"המשמעות של הסתכלות על התמונה הכוללת היא לדוגמה, שאם בנק מסוים מהווה 30% מהשוק הבנקאי, הוא למעשה רק 15% מהשוק הפיננסי, וחלקו אף נמצא בירידה, כי תחום הבנקאות כולו נמצא בירידה ושווקים אחרים בעלייה. הבנקים מצטמצמים גם במספר העובדים. האם אין מקום לעוד תחרות? בודאי שיש מקום, ואנחנו לא מתנגדים לתחרות. אבל כמערכת כלכלית, אנחנו צריכים לקבוע שיווי משקל מידתי בין יציבות המערכת הבנקאית לבין תחרותיות", ציין סרוסי.

כשנשאל לגבי המקור העיקרי של רווחיות הבנקים, ענה סרוסי: "אני שומע טענות שעיקר הרווחיות של הבנקים באה מהקמעונאות, מהלקוחות הפרטיים. אבל כאשר בודקים את הדוחות של הבנקים בשנים האחרונות, רואים שעיקר הרווח בא מהחטיבות העסקיות. הסיבה היא שאנחנו בעידן של ריבית אפסית. במצב כזה המערכת הקמעונאית מרוויחה מעט מאוד. ההכנסות בבנקאות הקמעונאית אמנם הרבה יותר גדולות, אבל גם ההוצאות יותר גדולות באופן משמעותי. 70% מעובדי המערכת מועסקים בסניפים, והפריסה הזו מאוד יקרה".

"קיים לעיתים חוסר הבנה בסוגיית רווחיות הבנקים. צריך להבין את נושא ההון. לבנקים יש הון מאוד גדול. התשואה על ההון בבנקים בישראל היא בין 7% ל-9%, ובעולם שואפים להיות ברמה של 10%-12%. כלומר, בנק גדול בישראל צריך להרוויח שניים-שלושה מיליארד שקל, רק כדי לעמוד באותו החזר צנוע יחסית באחוזים", הוסיף סרוסי.

סרוסי נשאל בנוסף מה עמדתו ביחס לרעיון להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, וענה: "כרטיסי אשראי הם מוצר משלים לבנקים, של אמצעי תשלום, ובכל העולם הם נמצאים בבעלות של בנקים. יש מעט מאוד חברות כרטיסי אשראי בעולם שפועלות באופן עצמאי. במקומות שבהם הוקמו חברות כרטיסי אשראי עצמאיות, או שמישהו מכר את חברת כרטיסי האשראי, ראינו תופעה דומה למה שקרה ברכישות אחרות של פעילויות שהיו בידי הבנקים – המחיר עלה. אם מישהו חושב שהוא ישפר את מצבו של הצרכן, ההיסטוריה הכלכלית מראה שבסופו של דבר, כדי להחזיר את ההשקעה, משקיע שרוכש חברות מהסוג הזה ירצה להשיג הכנסות ורווחים יותר גבוהים, וזה יתבטא במחיר לצרכן. המחירים במקרה כזה עולים קודם כל לקבוצות החלשות. לכן, הנטייה של החברות הנרכשות היא להזרים יותר כסף לקבוצות החלשות. ראינו תופעות כאלה בארה"ב בשנות ה-90, ורוב חברות כרטיסי האשראי האלה חזרו לבעלות הבנקים או נעלמו".

"מבחינת הבנק, יש חשיבות גם למכירה של מוצרים שאינם מוצרי אשראי. התפעול שקשור לכרטיסי אשראי הוא חלק מההכנסות התפעוליות של בנק. ככל שהבנק מתבסס רק על מתן אשראי בהכנסות שלו, רמות הסיכון עולות. המטרה היא לאזן בין הכנסות תפעוליות לבין הכנסות מאשראי. כלומר, כשמדברים על יציבות בנק, חייבים להסתכל גם על האיזון בין אשראי להכנסה התפעולית. לכן, לדוגמה, חשוב לנו לפעול בייעוץ הפנסיוני, ובעתיד, כאשר ידברו על שימוש בפלטפורמה של בנקים, צריך יהיה להוסיף מוצרים כמו מוצרי ביטוח", הוסיף סרוסי.

באשר לשאלה – מהי תמונת המאקרו במשק הישראלי, על בסיס הסתכלות על העולם. ענה סרוסי: "השאלה המרכזית שצריכה להעסיק אותנו היא איזה סוג של כלכלה אנחנו יכולים לבנות בעולם החדש שנוצר, שהוא מאוד תחרותי ברמה בינלאומית. מבחינת תעסוקה, יש הבדל ניכר בין סוגי סקטורים. רואים גידול במספר חברות הטכנולוגיה שנוצרות כאן, אבל תעסוקתית הוא מתאים רק ל-15%-10% מהאוכלוסיה. הגידול בחברות הייצוא נבלם והוא היחיד שיכול לספק גיוון בתעסוקה ברמת הכנסה טובה. העולם נמצא ברוב האזורים בתהליך של התאוששות. באירופה הוא עדיין שביר, אבל בשני הקצוות העולמיים, ארה"ב מצד אחד וסין מצד שני, הכלכלות חזקות. איך ישראל מתחברת לזה? אנחנו רוצים להיות לפחות בקצב צמיחה של 3% ועדיין לא מגיעים לשם. אחת הבעיות של כלכלת ישראל היא שמצד אחד רמת האבטלה מאוד נמוכה, אבל מצד שני חלק גדול מאותה תעסוקה היא ברמות שכר מאוד נמוכות. המטרה צריכה להיות העלאת הכלכלה לפסים של צמיחה ולשכר גבוה, וזה חייב להיות מבוסס על ידע. אין משהו אחר שיכול לעזור לנו מלבד חינוך והשכלה בתחומים האלה. הציפייה היא לצמיחה של 3%, אבל המרכיבים המובילים שלה נשארים בינתיים הנדל"ן והצריכה, ועדיין לא רואים את התעשייה הרגילה כמפצה".

סרוסי נשאל בנוסף: איך אתה רואה את ההתפתחויות בשוק הנדל"ן ומחירי הדירות, וענה כי "השאלה היא האם מחירי הדירות יכולים גם לרדת. התשובה היא כן, וכדי שזה יקרה, התהליך החשוב ביותר הוא הגדלת ההיצע. לא מדובר בכמויות בלתי אפשריות. כאשר מספר התחלות הבנייה יעבור את ה-50 אלף בשנה, צפויה לדעתי עצירה של המחירים. הבעיה העיקרית היא שחסרה עקביות במדיניות. אם המאמץ הזה יימשך שנתיים-שלוש, נראה שינוי. אם ינסו לקצר תהליכים, בניסיון לגרום לשינויים תוך שנה, זה יגרום לכך שלא נראה שינוי. השילוב של מדיניות עקבית בתחום ההיצע, לטווח של מספר שנים, יחד עם העלייה הצפויה בריבית בעולם, יגרום לבלימת מחירי הדירות ויביא גם לירידת מחירים. כמו כל שוק, זה שוק של ציפיות, ואחד האתגרים החשובים הוא לשנות את הציפיות של הציבור באמצעות נחישות. אם תהיה הבנה שזו מדיניות ארוכת טווח, ולא רק של ממשלה מסוימת, כולל יותר היצע בשיווק קרקעות והאצה בתוכניות הבנייה השונות, נראה את השינוי".

"צריך לתת עדיפות לחיזוק יישובים קיימים על פני בנייה על קרקע חדשה, חקלאית. לדוגמה, בערים לוד ורמלה יש לא מעט קרקעות פנויות בתוך הערים, ובשתיהן הקרקע היא בבעלות המדינה. בנייה מאסיבית בערים האלה, שקרובות יחסית לתל-אביב, יכולה לשחרר חלק מהביקושים באזור המרכז. זה מהלך בעל השפעה כפולה – גם משנה את היישובים הקיימים וגם משפיע על המחירים".

בנוסף נשאל סרוסי בנוגע למצב שוק הדיור, והעובדה כי היקף המשכנתאות בשיא, ואומרים שהבנקים מוטרדים מירידת מחירים. סרוסי אמר בתגובה: "זה לא נכון. המטרה של הורדת מחירים צריכה להיות משותפת לכל אזרחי ישראל ולסקטור העסקי. המטרה של כולנו היא לאפשר לכל האזרחים לרכוש דירות ברמת מחירים סבירה, וזו גם עמדת המערכת הבנקאית. כל עוד מדובר בתהליך רציף, כלומר בלי התערבויות מסיביות של מיסוי והפרעות אחרות, נראה המשך גידול בהיצע הדירות ושוק שממשיך להתנהל, כאשר שוק המשכנתאות מלווה אותו בהתאם לקצב הגידול. אחת הסיבות לגידול בסכומי המשכנתאות היא הכפלת מחיר הדירה. אני חושב ששוק המשכנתאות הגיע לרמות היקף די יציבות".

"נכון, מחיר הדירה הוכפל, אבל השכר שעליו מתבססים החזרי המשכנתאות עלה בשיעור הרבה יותר מתון. לכן, הסיכון שהבנק צריך להתייחס אליו מתמקד פחות בשווי הנכסים ויותר בכושר ההחזר של נוטלי המשכנתאות. כלומר, המטרה צריכה להיות תעסוקה כמה שיותר מלאה ברמות שכר גבוהות יותר. צריך לזכור שהאזרח הישראלי פחות ממונף בהשוואה לעולם המערבי, גם לאחר האצה בקצב הגידול של אשראי הצרכני בשנים האחרונות. המינוף המתון יותר לא נובע ממחסור במקורות אשראי, אלא קשור בעיקר להיבטים תרבותיים. עם זאת, השאלה החשובה היא לאיזו מטרה משמשות ההלוואות. כשמדברים על חינוך פיננסי מתכוונים בין השאר לאחריות האישית של כל אדם וליכולת שלו לבחון עם איזו רמת חוב הוא מסוגל להתמודד. האם הוא לוקח הלוואה נוספת כדי לצרוך משהו או לצורך השקעה. כל אחד צריך לשאול את עצמו האם מטרת ההלוואה מצדיקה את הסיכון הנוסף שהוא לוקח על עצמו".